בוחרים בכבוד הבריות

 15 sivan

סיון רהב מאיר 

1.

שאלתי את השאלה הזו בלי קשר לבחירות. זכיתי להיפגש השבוע עם הרב חיים וואלקין, פליט שואה, אחד מוותיקי המחנכים בדורנו, שהיה תלמיד של הרב יצחק הוטנר, הרב חיים שמואלביץ ועוד אישים גדולים מהדורות הקודמים. שאלתי מה המסר החינוכי שהכי חשוב לו להעביר כיום. בדיוק באותן שעות הוחלט על הקדמת הבחירות. התשובה שלו נשמעת לי חשובה במיוחד לקראת החודשים הקרובים. וכך הוא אמר: "מה הכי חשוב? מה שחונכתי עליו מיום עומדי על דעתי – כבוד הבריות. אין אדם שאין לו מעלה. אין אחד שאין בו משהו מיוחד שראוי לכבד. אדם מכובד הוא אדם שיודע לכבד אחרים. יודע למצוא בכל אחד את הנקודה שאפשר לציין לטובה, למצוא במה הוא יחיד בדורו. הרב קוק מסביר בסידור שלו למה אנחנו אומרים בתפילה 'עד שלא נוצרתי, איני כדאי'. כלומר, ברגע שנוצרתי, ברגע שנולדתי – אני כדאי, אי אפשר בלעדיי. יום ההולדת שלך הוא היום שבו אומרים לך: עלה לבמה, צריכים אותך! כל אחד הוא כמו שאומרים באנגלית 'יוניק', אין לו תחליף. זה הדבר הכי חשוב לזכור כמחנך, כבעל, כאישה, כילד, כהורה".

2.

כולנו חיים במתח שבין הפרטי לבין הכללי. החיבור המיוחד שבין ספר בראשית לספר שמות קורא לנו לא לשכוח את שני הצדדים במטבע. מצד אחד, בסוף ספר בראשית יעקב נפרד באופן מרגש מכל 12 הילדים, מברך כל אחד מהם ונותן לו תשומת לב. רק על בסיס כזה, שבו רואים כל יחיד ונותנים לו מקום ושליחות, אפשר לבנות אומה. עכשיו המשפחה הזו הופכת לעם. האידאולוגיה הלאומית, הציבורית, מתחילה השבוע, עם תחילת הקריאה בספר שמות. התורה מדברת אלינו גם בלשון רבים וגם בלשון יחיד, ומזכירה תמיד שגם ציבור של מיליונים מורכב מהמוני פרטים שונים. במאה הקודמת ראינו איך אידאולוגיות יכולות להפוך את היחיד לאבק-אדם, למחוק אותו לגמרי, לשכוח את ערכו, בשם האחדות או השוויון או הגזע. האתגר הוא ליצור אומה מאוחדת ומלוכדת, שיש בה ראובן ושמעון ולוי, וטלי ומורן ואייל. יציאת מצרים, השבוע מתחילים.

2.

"שלום סיון, זה אור סהר, מ"פ טירונים בחיל התותחנים. בין הקור והאבק במחנה שבטה הצלחתי למצוא כמה דקות פנויות לכתוב לחיילים על הפרשה. בשבוע שבו אנחנו הופכים לעם, כדאי לשים לב איך זה קורה: זה מתחיל בשתי המיילדות, שפרה ופועה. כמה אומץ צריך כדי לעמוד כמוהן מול פרעה מלך מצרים שגזר להשליך את כל הבן היילוד ליאור. כמה אומץ צריך כדי להבין שמה שקורה הוא לא הגיוני ולפעול נגדו. המיילדות הבינו את גודל האחריות שלהן, את התפקיד החשוב, וראו בכך הזדמנות נדירה לשנות את המציאות. השתיים המשיכו ליילד, פעלו באופן אקטיבי, והצליחו. עוד מישהו שבוחר לא להתעלם הוא משה רבנו: וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. משה, בדיוק כמו שתי המיילדות, אימו ואחותו, היה יכול לעצום עין, להתעלם ולהישאר בארמון. במקום זאת, משה בחר לצאת אל אחיו, להכיר בזהותו היהודית ולצאת מאזור הנוחות. בהמשך הוא נבחר כמובן להנהיג את עם ישראל. הרצון לשנות מציאות עגומה נראה לנו לעיתים בלתי אפשרי. לפעמים הכול נראה מושחת, קשוח, גדול עלינו. אבל הפרשה קוראת לנו לשים לב מתי נקרות לפנינו הזדמנויות לשינוי קטן-גדול בעולם. צריך רק לדבוק בערכים שלנו ולא להיות אדישים. מאחל שנדע לזהות את ההזדמנויות הקטנות האלה ולפעול נכון".

4.

יציאת מצרים לא נגמרה. כך לפחות מפרש רבי נחמן מברסלב את הפרשה. פרעה שומע את הדרישה לצאת מעבדות לחירות והתגובה שלו היא: להכביד את העבודה על האנשים. למה? כי פרעה קולט פה משהו עמוק: אם לא יהיה לנו זמן לעסוק בדברים רוחניים, אם כל הזמן נהיה משועבדים לעבודה פיזית – הרעיונות ה"מצחיקים" האלה על חירות ושחרור ייעלמו. "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים... וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" – אומר פרעה. כלומר: שיתעסקו כל היום בבניית פירמידות, או בווטסאפ שלהם, העיקר שלא תהיה להם שנייה פנויה לחשוב בשקט. והמנגנון הזה נכון תמיד. כך כותב רבי נחמן, בטקסט מקסים בעיניי, שמחבר בין יציאת מצרים הלאומית לזו הפרטית. לדבריו, כולנו נמצאים בגלות. גלות הנפש. וכדי לצאת ממנה צריך להגיע ל"יישוב הדעת". כך הוא מסביר: "כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים – עובר על כל אדם שרוצה לזכות לחיי עולם. ביציאת מצרים בא צדיק אמיתי, משה רבנו, ורוצה להוציא את האיש הישראלי מגלות נפשו, והסטרא אחרא מתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו עול העולם הזה, והתאוות, והפרנסה, עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב לה' יתברך... וכן ממש עובר על כל אדם בכל זמן, וכל אחד יכול להבין בעצמו את כל זה לפי בחינתו וערכו, איך שעוברים עליו כמה עליות וירידות כמה וכמה פעמים, בחינת גלות מצרים, כי עיקר הגלות הוא גלות הנפש... ומי ששם לב לזה, יכול לראות זאת בכל ההרפתקאות והתלאות וההצלות וההרחבות והישועות הנפלאות העוברים עליו כל ימי חייו, וכן הוא בכל אדם ובכל עת ובכל יום ויום".


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
בג"ץ מנסה לחנך אותנו

  מאמר מאת ברלה קרומבי

חמש שנים חלפו

  הרב ליאור אנגלמן נזכר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם