הגישה, לא רק המקצועיות

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

ביקרתי לפני זמן מה מישהי ב"שערי צדק" והתפעלתי מהגישה של הצוות הרפואי שם. רגעים כאלה נצרבים בנו לתמיד. שנים אחרי לידה, נשים יכולות לשחזר כל רגע מהתהליך. שנים אחרי ניתוח, אנשים זוכרים כל מילה שאמר הרופא או המרדים. בתחילת ספר שמות מופיעות שתי מיילדות – שפרה ופועה. הן מסרבות פקודה ולא מוכנות להרוג את התינוקות היהודים, כפי שפרעה דורש. תמיד חשבתי שהגדולה שלהן היא האומץ לעמוד מול שלטון אכזרי ולומר לא. רק השנה שמתי לב מה כותב רש"י: לשפרה קראו שפרה כי הייתה משפרת את התינוק ואת תנאיו. לפועה קראו כך כי היא הייתה פּוֹעָה ומדברת ומפייסת את התינוק הבוכה. זה מה שחשוב לרש"י להדגיש: באמצע טרגדיה היסטורית, שתיהן מצאו זמן לחייך לתינוק וליולדת. הן הרי פעלו בסתר, בניגוד לחוק המצרי, אבל הלחץ לא הפך אותן ללא-אנושיות, להפך. הן הבינו שברגעים אלה לא רק הטיפול המקצועי חשוב, אלא גם היחס. בתוך הקושי הגדול הן דאגו לליטוף ולמילה טובה, וכך הן הניחו את הבסיס לכל יציאת מצרים.

מוקדש לצוותים רפואיים רבים ששומרים על הרוח הזו.

2. ממש במקביל לבחירות אנחנו מקבלים סדנת מנהיגות, עם תחילת ספר שמות. הנה רק כמה דברים שמשה רבנו מלמד אותנו:

א. מנהיג יכול לגדול אפילו בבית של פרעה כ"נסיך מצרים" אבל לא לשכוח את עמו וזהותו ומשפחתו ועמו. יש לו אומץ לעמוד מול פרעה, שליט האימפריה הגדולה בתבל והאיש שגם גידל ואימץ אותו, ולומר לו את האמת בפנים.

ב. מנהיג הוא לאו דווקא כריזמטי. הוא יכול להיות מגמגם, כבד-פה, ולא נואם כיכרות. הוא בעצמו לא טוען שהוא מושלם, אלא מעלה את חסרונותיו האלה בלא בושה ואומר: כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.

ג. מנהיג עובד בשיתוף פעולה מרבי, בכמה שפחות דורסנות, קנאה, שנאה ותחרות. הוא יוצא לדרך עם אהרן אחיו ועם מרים אחותו במודל הנהגה שיתופי, שבו כל אחד משתמש בכישרונות שלו.

ד. מנהיג לא אומר שצריך "להחליף את העם" או "להחליף את התורה" או "להחליף את הארץ". הוא נאמן ומסור לעם גם כשהוא טועה וחוטא, הוא לא מתייאש למרות הקושי להנחיל את התורה, וממשיך בדרך גם כשאין לעם רצון להמשיך לארץ ישראל.

ה. מנהיג לא מייחס לעצמו את הצלחתו. הוא אדם מאמין ויודע שהוא רק צינור, רק שליח. האיש הכי חשוב ביציאת מצרים הוא גם האיש הכי עָנָו במהלך הזה.

אנחנו כמובן לא מצפים מנבחרינו להיות משה רבנו, בטח לא ב-100 הימים הסוערים הקרובים. ובכל זאת, איכשהו יצא שהפרשות שילוו את הבחירות מזכירות שיש למה לשאוף.

3. שמענו השבוע רבות על עמוס עוז, אבל איך הוא הפך לעמוס עוז? איך גדל סופר? למורה שלו קראו זלדה, המשוררת זלדה. עשרות שנים אחר כך הוא תיאר את הכיתה שלה, כיתה מלאת השראה, שבה החל להסתכל על העולם קצת אחרת: "אם ביטאת בכיתה רעיון שמצא חן בעיניה, הייתה מורה-זלדה מצביעה עליך ואומרת חרש: 'הסתכלו נא כולכם, הנה יש כאן ילד שטוף-אור'. אם שקעה אחת הבנות בחלום בהקיץ, הייתה מורה-זלדה מבארת לנו כי ממש כשם שאיש אינו אשם בנדודי-השינה שלו, כך אסור להאשים את נועה בנדודי-העֵרוּת הפוקדים אותה לפעמים. ללעג, לכל לעג שהוא, קראה מורה-זלדה בשם רעל. לשקר קראה נפילה או שבירה. לעצלות קראה בשם עופרת. לרכילות – עיני הבשר. הגאווה נקראה אצלה חורכת-כנפיים, והוויתור, גם ויתור קטנטן, ואפילו ויתור על מחק או על תורך לחלק לכיתה את דפי הציור, כל ויתור היה נקרא בפיה ניצוץ".

ועוד כתב עליה: "פעם אחת, ביום חורף, מצאה להעיר לי ברוֹך: אם תפסיק לפעמים לדבר, אולי יוכלו הדברים לדבר לפעמים אליך".

4. ספר שמות אינו רק ספר ההיסטוריה שלנו. המסע שמתואר שם עדיין נמשך. הנה מה שכותבת אמונה קליין–בר-נוי על רגע אחד, שהתרחש לפני כמה ימים בירושלים:

"ישבתי עם אימא של חברה של אורי מהמעון, והתקשקשנו על דברים שאימהות מתקשקשות עליהם. מפה לשם היא קיבלה וואטסאפ מסבתא שלה וצחקנו על סבתות, וסבתא שלה הונגרייה וגם סבתא שלי הונגרייה, יו מגניב, מאיפה? וסבתא רבא שלה מחוסט וגם סבתא שלי מחוסט ו-וואו, זה גם מגניב כי חוסט היתה עיירה קטנה מאוד ורוב הקהילה היהודית שם הושמדה. מה הסיכויים. וסבתא רבתא שלה עבדה אצל הפאנית חנצ'י רוזנפלד וסבתא רבא שלי הייתה הפאנית חנצ'י רוזנפלד.

"ומה שהיה, כך היה: הפאנית חנצ'י רוזנפלד הגיעה לאושוויץ עם הבת שלה, סבתא לאה שלי, וחמש נשים שעבדו במפעל הפאות שלה. והן יצרו חבורה של תמיכה הדדית ועזרו זו לזו להשיג דברים כמו מזון וחוטי צמר לגרביים ועבודה. ושרדו. כולן.

"הקהילה היהודית בחוסט הושמדה כמעט כולה, אבל מפעל הפאות שלה שרד בשלמותו... הן היו נפגשות מדי פעם, פגישת מחזור של בוגרות אושוויץ הונגריות מאוד וכרוכות זו בזו ואת הסיפור שלהן העברנו במשפחה מפה לאוזן, כבר חמישה דורות.

"ועכשיו, חמישה דורות קדימה, החימש של חנצ'י רוזנפלד התחיל ללכת למעון שיושב על גינת הנוטרים שבקטמונים שבירושלים, ושם הוא התחבר מאוד לחימשת של פירי קרץ, והם נהיו חברים כל כך כל כך טובים. רק ככה אני יכולה לשכנע אותו להתלבש בבוקר, בוא נלך למעון ונשחק איתה. אילו רק הייתי יכולה לחזור לימים ההם באושוויץ כשהן הצטופפו בדרגש כדי להתחמם, ולספר להן שהנבואות אמיתיות ושיום יבוא וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹובֹתֶיהָ".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל היקר נוצץ

  הטור של אבינועם הרש....

דרושה: התלמידה המושלמת

  שיראל ללום יוצאת נגד...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם