Print this page

'פוליאמוריה' והציונות הדתית

 3 polimera

הרב יעקב יהודה יקיר, מכון תורת המדינה, ביהמ"ד בית אורות

בשבוע הבא צפוי להתקיים במוסד אקדמי הקרוי על שם רב מראשי תנועת המזרחי והציונות הדתית, אירוע שאפשר לכנותו "כנס הניאוף החוקי". אוניברסיטת בר אילן שמחה להזמין ליום עיון בנושא "סוגיות טיפול בפוליאמוריה", או בעברית: "ריבוי אהבות", בני זוג שמקיימים במקביל מערכות יחסי ניאוף עם בני זוג אחרים.

אחד המרצים מסביר: "לא עוד רומנים מושחתים מהצד, אלא מבנה מסועף, מודע ומשוכלל של יחסים רומנטיים מרובים, חוקי לגמרי ומבוסס אקדמית ומחקרית". דהיינו, צמוד לקריאת הדיבר "לא תנאף" בבתי הכנסת, מציעה האוניברסיטה הדתית ניאוף ממוסד. מדובר בתפיסת עולם המוכרת עוד מימי המבול: "שטעו בדעתם המשובשת שמאחר שנבראו בעלי יצר ויש בהם כוח, מחויבים לילך אחר יצרם באיזה אופן שיהיה והפקירו עצמם ליצרם... בציווי השופטים שלהם", כפי שפורשו דברי רבי במדרש, על דור המבול.

מודלים הבאים למסד את התאוות והניאופים אינם חדשים. שיטות כאלו ימיהן כימי עולם, והתוצאה שלהן ידועה. הן מתחילות במתק שפתיים, בדיבורים על חיבור, אמת פנימית, שוויון, חוסר שיפוטיות, מודעות עצמית ורומנטיקה, ומובילות לפירוד, שנאה וחורבן העולם כולו. אלו שיטות המחריבות את עצמן וקורסות לתוך עצמן, שיטות ללא עתיד וללא תקוה לחיים. מעבר לכול, הן נוגדות את דבר ה' בתורתו, שהוא שורש החיים והטוב.

איך הגענו למצב נורא שכזה, שבו אוניברסיטה דתית מקדמת ניאוף ממוסד? או כפי שהתבטא מו"ר הרב דרוקמן: "מה הולך פה? האם כסדום היינו? הרב מאיר בר אילן ז"ל מתהפך בקברו, שבאוניברסיטה שנקראת על שמו יש תופעה כזאת. כולנו צריכים לקרוע קריעה".

למעשה הכנס הזה הוא רק קצה הקרחון. מרכזי מחקר וחוקרים בכירים בבר אילן מפתחים במשך שנים, דיני זוגיות הפוגעים בתא המשפחתי ומנוגדים לתורה. ההגדרות החדשות שוללות את הנאמנות והמחויבות לאישות בין איש לאשתו, מגדירות את איסור "לא תנאף" כנוגד את כבוד האדם וחירותו ולמעשה מבטלות אותו. לשיטתם, המשפחה הפכה ל'משק בית' שכל עניינו הוא שיתוף ממוני. לתפיסתם, אין אשמה בפירוק משפחה ואין עניין למדיניות שומרת משפחה. כאשר זהו הכיוון, אין להיות מופתעים ממיסוד הניאוף שאליו הגיעה האוניברסיטה.

הסחף התודעתי באקדמיה הדתית, עד המצב של הגדרת כנס על ניאוף ממוסד כלגיטימי ומקצועי, קשור גם לאווירה הציבורית במגרש הפוליטי. כאשר הציונות הדתית מעמידה בראשה מנהיגים היודעים להילחם על מה שהם מאמינים בו בהיבט הימני-לאומי, ואותה הנהגה בורחת מכל קרב על קדושת המשפחה היהודית, ועושה קולות של "אנחנו מהאו"ם" בסוגית יהדותה של המדינה, רוח המפקד מחלחלת הלאה.

הרב מאיר בר אילן ז"ל, שעל שמו נקראת האוניברסיטה, ראה את הדברים בעיני רוחו בדרך שונה.

כפי שכתב נכדו, הפרופ' מאיר בר אילן: "כאשר קמה מדינת ישראל, סבי ארגן ועדה של תלמידי חכמים לשם בירור הבעיות המשפטיות של המדינה לאור המשפט העברי, ולשם הכנת ספר חוקים תורני בשבילה".

הוא האמין שהתורה היא החוכמה, מארג הערכים והשיטה, שתיתן חיים למדינת ישראל. אילו חזונו היה מתממש, הייתה אוניברסיטת בר אילן מקום לפיתוח עולם הערכים התורני מתוך שיח עם המציאות, לשם יצירת תודעת חיים ומדיניות ישראלית יהודית אמיתית. לאור חזונו, "לא תנאף" היה מקור סמכות והשראה תרבותית, יסוד מוסד בתפיסת המשפחה בישראל.

באחד ממאמריו, על תכונות המנהיג, שהתפרסם בעיתונו 'העברי', כותב הרב מאיר בר אילן דברים היפים מאוד גם לנו:

 "מנהיג אמיתי בחסד עליון מתרומם מעל המציאות, מעל ההווה, ועיניו נשואות אל העתיד... כנחשון בשעתו, הוא קופץ אל תוך ים החיים ואינו מבקש חשבונות רבים. אילו היה הרצל מבקש חשבונות, אילו היה רואה רק את המציאות, לא היה יוצר את הציונות מעולם".

אם אנחנו רוצים לתקן, עלינו להעמיד הנהגה בעלת עומק תודעתי תורני, חדות ויכולת התבטאות, המוכנה להניף את דגל קדושת המשפחה והערכים היהודיים בזירה הפוליטית. עלינו לחפש מנהיג היודע להתרומם מעל ההווה ולשאת עיניו אל העתיד. מנהיג המאמין כי הקמנו את מדינת ישראל כדי להיות ממלכת כוהנים ומוכן ליצור תנועה אמיתית לכיוון הקודש.

בצלאל סמוטריץ' הוא כיום המנהיג הבולט ביותר הנמצא בזירה הפוליטית הציונית-דתית, המוכשר לשליחות זאת. אם הציונות הדתית שואפת למלא את ייעודה, עליה להציב בראשה מנהיג בעל שיעור קומה, החפץ להצעיד את ישראל קדימה אל יהדותה. אם הציבור הדתי יעמיד הנהגה שאינה רלוונטית למאבק על דמותה היהודית של המדינה, הוא יחטא לעצמו ולתפקידו. ניסיון נוסף להתחפש ל"כוח יוניפי"ל" בכל מה שקשור לזהות היהודית של המדינה ולקדושתה, יהיה החמצת השעה ומעילה בשליחות המוטלת על כתפי הציונות הדתית.

הרב בר אילן היה מיוזמיה ומארגניה של "החזית הדתית המאוחדת", בכנסת הראשונה של מדינת ישראל. הוא הבין שיש לגבש כוח שיבנה בישראל בית יהודי. 70 שנה אחרי כן, הגיע הזמן לדבר יהודית ולגבש את כל הכוחות האוהבים את מדינת ישראל וחפצים בחיזוק צביונה היהודי.

ליד:

הסחף התודעתי באקדמיה הדתית, עד המצב של הגדרת כנס על ניאוף ממוסד כלגיטימי ומקצועי, קשור גם לאווירה הציבורית במגרש הפוליטי. כאשר הציונות הדתית מעמידה בראשה מנהיגים היודעים להילחם על מה שהם מאמינים בו בהיבט הימני-לאומי, ואותה הנהגה בורחת מכל קרב על קדושת המשפחה היהודית, ועושה קולות של "אנחנו מהאו"ם" בסוגית יהדותה של המדינה, רוח המפקד מחלחלת הלאה

אולי יעניין אותך גם