הנהגה לאומית-אמונית רחבה

 4 yosef
 
הנהגה לאומית-אמונית רחבה או הסכם טראמפ–נתניהו
השיעור שלמדנו משבוע בחדר אחד עם 17 אנשים שכל אחד מהם חושב אחרת בבית האח הגדול של המועצה הציבורית של הבית היהודי * מדוע מי שלא יצליח להכיל את עוצמה יהודית תחת קורת גג אחת לא יצליח להכיל באמת גם אף אחד מהזרם הליברלי * הרכיב האידאולוגי שהבית היהודי מאפשר לנפתלי בנט לקחת איתו למפלגה החדשה שלו עם נדוניה של 5–10 מנדטים * וכיצד הסכם טראמפ–נתניהו (שכבר מנוסח) לצד אתגרי דת ומדינה הנושפים בעורפה של הציונות הדתית מחייבים הנהגה רחבה פותחת שורות השואפת להנהגה לאומית

יוסף רוסו

גם מי שהתלהב פחות מבחירת הרב רפי פרץ ליו"ר מפלגת הבית היהודי לא יכול שלא להתרגש מאווירת הרוממות שאחזה באולם ווהל שליד בר אילן כשהרב רפי נכנס למעמד השיא בוועידת המפלגה ביום שני השבוע. ציבור שלם הרגיש שאבא חזר סוף-סוף הביתה. שיש מנהיג.

אבל בדיוק עכשיו, כשהסקרים מתחילים להתאושש כצפוי, יגיע מהר מאוד מבחן האמת, וממש בעוד כמה רגעים התמונה שתשתקף בסקרים תגלה אם אכן נבנית כאן הנהגה אמיתית או שמדובר בסתימת חור. כל דמות פוליטית מצמידה לעצמה את המינוח האקסקלוסיבי 'הנהגה', אבל בסוף המילה הזאת שייכת למעטים הראויים לה.

מצביעים רבים מכל הקשת הפוליטית מוכנים לוותר על חלק מרשימת המכולת האידאולוגית שלהם, ובלבד שיהיה להם מנהיג אמיתי. קל לנו לייחס רדידות למי שמצביעים לאדם שטרם אמר מהן עמדותיו ואם הוא ממוצב משמאל או מימין, אבל זה רק כי אנחנו לא תמיד יודעים לייחס חשיבות לרצון העמוק כל כך של אזרח מצביע למצוא מנהיג. ההצלחה של בני גנץ היא דוגמה מוקצנת שמבהירה כמה אשראי הבוחר מוכן לתת גם כשלא פורסים לו משנה ממשית, כדי לבחון אפשרות להנהגה.

לכל מנהיג יש גם דעות אישיות, כמובן. אבל מה שעושה אותו מנהיג הוא משהו שגדול הרבה יותר מעמדותיו הפרטיות. למנהיג יש משקפיים מיוחדים מאוד שמצליחים לראות במרחב גדול של בני אדם משהו שהוא הרבה יותר גדול מהמפרידים שיש ביניהם. הוא מודע היטב לכל דקות כזאת ואינו מתעלם ממנה, אבל המשקפיים המנהיגותיים שיש רק לו עוזרים לו להבין שכל אלו הם לא איזה מטרד מעצבן אלא סיבים שאורגים את הגוש שבהנהגתו. הבוחר מוכן לוותר על הרבה דברים בשביל לזכות בהנהגה שכזו, כי הוא מרגיש שם בטוח, שהוא לא נעלם ומתבטל אלא מונהג.

יש יסוד להניח שהאגף הליברלי אינו מרגיש בנוח עם הרשימה, בטח עם העובדה שהרב רפי פרץ מיוחס לישיבות הקו, ולצידו סמוטריץ'. הם מצפים, ובצדק, ששני המנהיגים יפגינו יכולת אמיתית להכיל גם אותם במפלגה, אולם באותה נשימה הם עומדים על הרגליים האחוריות כשמדברים על צירוף עוצמה לישראל. הנהגה אמיתית יכולה להיות כזאת שיודעת להכיל את שני הצדדים. אם היא תגלה חוסר יכולת הכלה כלפי האגף השמרן, מהר מאוד יתברר שגם יכולת ההכלה של האגף הליברלי הייתה רק מן השפה ולחוץ

 

אחרי שבודקים בציציות

כשנכנסנו לפני שבוע וחצי 17 גברים ונשים לתוך חדר אחד, חייכנו זה לזה בנימוס, אבל בחנו כל אחד את ציציותיו של האחר. ולא רק את הציצית: גם את כיסויי הראש, אורך החצאית, גודל הכיפה, וכמובן את התווית שכל אחד נושא עימו מעבודתו הציבורית. נדרשו שעה-שעתיים, לא הרבה יותר, כדי להבין שבחדר הזה דווקא עתיד להתחולל דבר מופלא.

היו שם 17 גוונים סופר שונים שלא נלחמו זה בזה אלא זה לצד זה ימים ארוכים על הנהגה משותפת. מי שיטען באוזניי אחרי השבוע הזה שהציונות הדתית מפורדת, פשוט לא מבין כלום.

בוועדה היו אינספור דיונים: כן כיפה על הראש או לא? האם פונים רק לציונות הדתית או שמא עם הפנים החוצה? עד כמה יש כאן דמות שתקפל דגלים ועד כמה תניף אותם בתנועה רחבה וגאה? לכאורה האדם הממוצע יכול לנחש מה אמר כל חבר בוועדה בכל דיון, אבל בכל פעם הופתענו איך אנחנו מתחלקים בחוות הדעת שלנו באופן הכי לא צפוי. קווי הוויכוחים הכי קלסיים שאנחנו מדמיינים שמחלקים אותנו אינם לינאריים. אתה מגלה כי דווקא בסוגיה שחשבת שתהיה לך מחלוקת עם מישהי אתה מסכים איתה, ובסוגיה שנראית לך פשוטה בהרבה אתם מתכתשים.

אבל מעל כל המחלוקות הלך והתגלה רצון משותף, חזק ונחוש להיות כולם תחת הנהגה אחת משותפת.

האם הבחירה שעשינו יחד תביא את הדבר המופלא הזה לידי ביטוי? מעכשיו המבחן הוא של הרב רפי פרץ.

שתי דרכים לגדילה: כדאיות אלקטורלית נקודתית או ראייה הנהגתית

המציאות הפוליטית שמחייכת לרב רפי פרץ מחוץ לחדר המועצה היא של שברי מפלגות וציבורים שנראים מסובכים להרכבה.

יש שתי דרכים לייצר מפלגה פוליטית חזקה: דרך אחת היא לחשב חישובים פוליטיים ותדמיתיים איך מביאים קהל כזה או אחר, לספור מי מרחיק את מה ומה מרחיק את מי. בדרך החישוב הזאת תקבלו בכל פעם תוצאה אחרת: פעם שסמוטריץ' צריך לדחות את עוצמה לישראל וללכת לאיחוד רק עם הבית היהודי, ופעם שבכלל עדיף ללכת עם שני ראשים נפרדים. אדם אחר שיעשה את החישוב יגיד לכם שניסיון האחדות הוא בכלל מניפולציה של הימין החדש, שרוצה שכל הבית היהודי ייצבע בצבע ימין חזק כדי שכל המנדטים החשובים יירתעו ויצביעו להם, ואדם נוסף ינבא שנתניהו בסוף יערוך לעצמו חגיגה אחת גדולה כשיקרא לכולם להציל אותו ברגע האחרון. כל אחד עם הספקולציות שלו והסקרים המלומדים שלו.

אבל יש דרך אחרת לגמרי לגשת לכל הסיפור הזה: הנהגה. לא ניגשים לאחדות בגלל ספקולציות מנדטים, שיכולות לשכנע להתאחד או לרוץ לבד באותה מידה. ניגשים לאחדות מתוך מבט שיש כאן אחריות רחבה להכיל מגוון רחב וגדול שייצר מומנטום הנהגתי. תזמון שקשה מאוד, אגב, לצפות את ההשפעה שלו בסקרים.

מנהיג אמיתי ייבחן ביכולתו לראות בכל רסיסי המפלגות האלה גוש אמיתי בעל מטרות משותפות מהותיות: הגוש האמוני. מנהיג של גוש כזה יבין היטב שהסכם טראמפ–נתניהו כבר כתוב, והוא ינחת עלינו מייד אחרי הבחירות, הפעם לא מאובמה אלא מידי נשיא מחבק שיהיה קשה להפנות לו כתף קרה. המנהיג הזה ידע לזהות שיש כאן מערכה רצינית על עיצוב המדינה בכל הקשור בזהותה היהודית, מערכה שבה הגוש הזה נמצא באותו צד, תתפלאו עד כמה, ולגמרי לא משנה מי מהם בעד אמנת גביזון–מדן ומי לא. מנהיג אמיתי יזהה שכולם בגוש שלו באים לסוגיה החברתית מתוך אמונה בתורה, ולכן בסוף יהיה אפשר להגיע לעמדה משותפת בכל האתגרים האלה.

עכשיו מגיעה נקודה שבדרך כלל לא מבינים, במיוחד באגף הליברלי. יש יסוד להניח שהאגף הליברלי אינו מרגיש בנוח עם הרשימה, בטח עם העובדה שהרב רפי פרץ מיוחס לישיבות הקו, ולצידו סמוטריץ'. הם מצפים, ובצדק, ששני המנהיגים יפגינו יכולת אמיתית להכיל גם אותם במפלגה, אולם באותה נשימה הם עומדים על הרגליים האחוריות כשמדברים על צירוף עוצמה לישראל.

הנהגה אמיתית יכולה להיות כזו שתכיל את שני הצדדים. אם היא תגלה חוסר יכולת הכלה כלפי האגף השמרן, מהר מאוד יתברר שגם יכולת ההכלה של האגף הליברלי הייתה רק מן השפה ולחוץ.

המציאות הפוליטית הזאת שבה כולם תלויים בכולם מנסה להכריח אותנו לחשוב הנהגה. אחריות. גודל.

נפתלי בנט עשה מעשה מעצבן כשהשאיר את הבית היהודי בלי מנהיגים, אבל את הדבר הנורא יותר עושים אנשי הציונות הדתית לעצמם בכך שהם מאפשרים לו לקחת איתו את הערך המרכזי שלהם, את הנכס המרכזי, החשוב ביותר, של הציונות הדתית: חתירה להנהגה

 

מי יעמוד בראש?

יש כאן כמה עובדות שאין אפשרות גדולה מדי לשחק איתן.

מצד אחד אפשר להבין את מי שסבורים שציבורית לא ייתכן שהרב רפי פרץ יעמוד במקום השני, אחרי בצלאל סמוטריץ', הן מבחינת מעמדו הרבני הן מבחינת המיקום הפוליטי של הבית היהודי במרחב הציבורי, אפילו בשעתו הקשה. בשביל זה צריך שסקר דרמטי מאוד מאוד יספר על פער ברור שיכול לומר אחרת. מצד שני הניסיון הפוליטי של הרב רפי פרץ, עם כל הכבוד, רחוק מהניסיון והיכולות שרכש בצלאל בכנסת ובממשלה.

אשר על כן יש מושג כזה שנקרא הנהגה משותפת. הרב רפי יהיה מספר אחת באופן רשמי, אבל את כל היתר יעשו השניים יחד, גם ציבורית, בקמפיינים ובמסיבות העיתונאים, וגם פנימית, במשא ומתן הקואליציוני וכמובן בישיבות הממשלה בהמשך. בצלאל יהיה חייב להיות דומיננטי במקומות שיתרונו מוכח (כולל חלוקת השר הבכיר בבא העת).

בהנהגה המשותפת הזאת הולכים יחד, וכל אחד מבין היטב את הערך שהאחר מביא איתו. הנהגה משותפת נכונה יותר גם מהותית ומקצועית, וגם תשתלם אלקטורלית. כך יהיה נכון גם להרכיב את הרשימה, מתוך שיקול דעת משותף מה נכון כדי להצליח יחד. זה כולל הפיכת כל אבן שתכניס כל בני ברית אפשריים: עוצמה לישראל, אלי ישי וכל הברקה יצירתית אחרת שתפתח לקהלים נוספים שמחפשים בית.

הרכיב בקמפיין ששווה בין חמישה לעשרה מנדטים נוספים

אבל זו רק המנה הראשונה. מייד בסיום הוועידה יצא לי להקשיב מהצד לשיחה בין בחור צעיר, דתי-לאומי פשוט, איש עמל בלי סיסמאות ותובנות פוליטיות יומרניות, לבין ליכודניק מורעל וותיק. הליכודניק הזדעזע לשמוע מצעיר הציונות הדתית שכעת יצביע לנפתלי בנט. "איך אתה מעז? אתה עוזב את הדרך שלך למען מישהו שיצא מהמפלגה?" זעק הליכודניק. "שמע, אחי", ענה לו הצעיר, "כל החיים שלי הצבעתי למפלגה דתית-לאומית, אבל אני חושב שהדרך שלנו, הדתיים-הלאומיים, היא להגיע להנהגה של המדינה, לכלל ישראל".

דיברנו במועצה לא מעט על איזה רכיב 'נוצץ' נעלם שאנחנו מחפשים. זה בקלות יכול להישמע כאיזה משהו ריקני ופופוליסטי של כוכבים, מישהו מגניב כביכול "כמו נפתלי בנט"... אבל להבנתי הנוצץ הזה מהותי מאוד. הוא הדבר שבגללו עזבו אותנו לאורך השנים ופנו לליכוד. הנוצץ הזה הוא משהו בסיסי שאליו מחנכים את כל הדורות של הציונות הדתית לחפש בכל דבר שהם עושים, במקום העבודה, בשירות הצבאי, בלימוד התורה: כלל-ישראליות ושאיפה להובלת המדינה. זה הדבר הנוצץ שכולם מחפשים. גנטיקה פוליטית כלל-ישראלית היא הכי נוצץ שיש. בכל מקום שנמצאים דתיים-לאומיים הם מחפשים את הנוצץ הזה, את הכלל-ישראליות ואת השותפות, ורק במקום אחד הם לא מוצאים אותם: בבית הפוליטי.

כשהגיע מנהיג שהבין את זה ואימץ את זה לבשורה שלו – שיתוף ושאיפה להנהגה לאומית – כולם חזרו. נכון שכשזה התחיל לזייף, והשדר היה שכדי להגיע להנהגה לאומית באופן מיידי צריך לוותר על הזהות, זה חזר והתפרק.

עכשיו תראו דבר מדהים: נפתלי בנט עשה מעשה מעצבן כשהשאיר את הבית היהודי בלי מנהיגים, אבל את הדבר הנורא יותר עושים אנשי הציונות הדתית לעצמם בכך שהם מאפשרים לו לקחת איתו את הערך המרכזי שלהם, את הנכס המרכזי, החשוב ביותר, של הציונות הדתית: חתירה להנהגה בדרך פוליטית שהיא דרכה של התורה. אנחנו מאפשרים לו לקחת מאיתנו את הנוצץ. זה לא מעמעם לנו את הזהות, להפך, זו הזהות שלנו. כלל-ישראליות. שותפות עם אחים שהם לאו דווקא בני הציונות הדתית.

זה בדיוק המשחק: מנהיג של נוצץ עם אוריינטציה כלל-ישראלית הוא בית יהודי של 10–18 מנדטים. מנהיג מגזרי, טוב ככל שיהיה, שיבוא כדי לנהל את המוסדות של הציונות הדתית, הוא בית יהודי של 4–7 מנדטים.

למדנו בשבוע הזה בחדר המועצה הציבורית שכל מי שסובר שהפערים בציבור האמוני-לאומי לא יכולים לדור תחת הנהגה אחת, אינו אלא טועה טעות מרה וכואבת. בחדר הזה ישבו 17 חברים שונים שנלחמו יחד על הנהגה משותפת. בהיכרות בינינו ראינו עד כמה האחדות מתבקשת. צריך לעשות הכול כדי שזה מה שיהיה. וגם אם לא, בלי נדר מול כל המפרידים, אישית אשתדל לחרות לעצמי את חוויית החתירה המשותפת להנהגה שעשינו יחד. בסוף האמת הזאת תיחשף גם במגרש הפוליטי.

 צילום: דוברות הבית היהודי

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמיד חכם או (גם) פוסק

  הרב יעקב אריאל במאמר...

אז אור חדש

  שיר חדש לחג |...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם