הדרך היא יעד בפני עצמו

 15 sivan 686

סיון רהב מאיר

 
  1. הייתי שמחה לכתוב רק על חודש אדר ועל פרשת השבוע, אבל נראה לי שנכון להביא תחילה, כמעט במלואם, את דברי אימה של אורי אנסבכר הי"ד: "חשוב לי שהעולם יֵדע מי הייתה אורי שלנו. אורי הייתה ילדה של אור, הוסיפה המון אור בעולם. היא ריפאה לבבות שבורים בכל מקום שהיא הגיעה אליו – גם עם החברות שלה, גם בשירות הלאומי, אפילו עם אנשים שהיא לא הכירה. גם כאבים שלנו היא ריפאה. הייתה לה התבוננות עמוקה ומדויקת ופנימית על העולם. לפעמים כשהייתי מדברת איתה הרגשתי שזו לא שיחה של אימא ובת, אלא שהיא מורה שלי.
 

"אורי הייתה יפהפייה מבחוץ ומבפנים. נשמה אצילה, עדינה כל כך. ובתוך העדינות הסתתרה עוצמה גדולה. אורי הייתה ילדה של אדמה ושל מילים. היא כל כך אהבה את האדמה הזאת, כל כך הרבה היא הסתובבה עליה. היא יצאה ללכת, לנשום, לשבת, לעבוד באדמה הזאת. בדרך כלל היא הייתה יוצאת עם דפים, כי היא הייתה גם ילדה של מילים, מאז שהיא הייתה ילדה קטנה היא הייתה כותבת שירים. שירים שהביאו לידי ביטוי את מי שהיא בעולם, מילים מדויקות ופנימיות כל כך. בראש השנה האחרון היא נתנה לי שיר. אני עדיין לומדת את השיר שהיא נתנה לי, אפשר לצמוח ממנו.

 

"היא לימדה אותנו להתפעל. להתפעל מהזריחה, מהשקיעה, מהפריחה, מהשמש, מהגשם, ממה שיש בעולם. לראות את האור שיש בעולם. היא הייתה ילדה של אמת פנימית. חיפשה כל הזמן לתקן את העולם, אבל בטוב – בלתת, בלאהוב. כמה אהבה היא הייתה, כמה אהבה היא נתנה.

 

"אני מתפללת שאורי תיתן לנו כוח להמשיך את החיים בטוב, ושתיתן לנו אור להוסיף ולהאיר פנים. אני מבקשת ממי ששומע אותנו ושהדברים נכנסים לליבו, שכל אחד יעשה משהו אחד קטן להוסיף אור בעולם, מעשה אחד של טוב, ואולי ינכיח את אורי בעולם, ואולי תהיה לנו קצת נחמה להוסיף אור בעולם".

 

לזכרה, ובתפילה לניצחון האור על החושך בעולמנו.

 

2. אנחנו בחודש אדר. לפני פורים קוראים בתורה על עמלק ועל הצורך למחות אותו. שימו לב למילה שחוזרת על עצמה בתורה בקשר לעמלק: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ. אחר כך כתוב: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ... וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ. עמלק תוקף אותנו בדרך, כשאנחנו לא מרוכזים, עייפים, לא מספיק דרוכים וערניים, שוכחים את קדושת חיי האדם. אם אתה אדיש ויגע - אפשר לנסוע מהר, לעקוף, לגנוב רמזור, לא לאותת, כי שום דבר בעצם לא חשוב. קל לנו לחשוב שזו רק הדרך, שזה רק אמצעי להגיע מפה לשם, שזה רק זמן שצריך להעביר איכשהו ולא משנה איך מתנהגים בו. הרי עוד לא באמת הגענו ליעד. מתברר שהדרך היא המקום הכי מועד לפורענות. במקום שנראה הכי טכני וסתמי אורב לנו עמלק. צריך להיות דרוכים ולהיזהר שם מאוד.

 

הדברים מוקדשים לעילוי נשמת שתי ההרוגות בהתהפכות האוטובוס השבוע, ולרפואתם של הפצועים.

 

3. זמר ישראלי סיפר לי פעם שהוא פתח פרויקט "הדסטארט", מימון המונים, אף על פי שהוא לא באמת צריך שכל אחד ייתן לו 100 שקל, יש לו דרכים אחרות להשיג את הכסף. הוא עשה זאת כדי ליצור מעורבות, עניין, אכפתיות. במובן מסוים, העיקרון הזה עומד בבסיס של בניית המשכן בפרשות השבוע האחרונות, תרומה ותצוה: יש ערך במיזם גיוס המונים. אלוקים יכול לבנות את המשכן לבדו, אבל כל אחד ואחד מאיתנו נדרש לתת קצת, כדי שכולנו יחד נרגיש חלק מהסיפור. אלוקים לא צריך את הכסף שלנו, הוא צריך את הלב שלנו.

 

מיציאת מצרים ועד להקמת המשכן בפרשה היינו פסיביים. אמנם קיבלנו את התורה והמצוות, אבל לא היה לנו חלק פעיל בעשייה. מהשבוע אנחנו אקטיביים, נותנים משהו משלנו, מתחילים לקחת אחריות, וזוהי הדרך הטובה ביותר לחייב אותנו לערכים החדשים שקיבלנו במדבר. הרי גם בחינוך, המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לילד או לתלמיד היא לשתף אותו, לתת לו משימות קטנות, לאפשר לו לתרום, במקום לעשות דברים בעבורו וזהו.

 

4. משנכנס אדר מרבים בשמחה, והוא נכנס בשבוע שעבר. אדר א' ואדר ב' אמורים להיות שישים ימים שמחים במיוחד. הפסיכולוג האמריקני ד"ר סול הרציג כתב מאמר נוקב ושנון ושמו "שש דרכים פשוטות להשגת אומללות". הנה האסטרטגיות הכי בדוקות ומנוסות, לדבריו, כדי לא להגיע לשמחה:

 

* היצמדות לזכויות. תמיד תרגישו שמגיע לכם, שהחיים חייבים לכם, שנולדתם כדי לקבל. חפשו תמיד אי צדק בכך שלאחרים יש ולכם אין, ואל תסכימו לשום ויתור או פשרה.

 

* הכול אישי נגדכם. צאו תמיד מתוך הנחה שהכול נעשה מתוך כוונה רעה. נסו תמיד למצוא כוונות זדון, וקפצו על כל הזדמנות לראות זאת כהוכחה סופית שאתם לא חשובים לאחרים.

 

* התמקדו בבעיות. תאתרו את כל הבעיות שלכם ותחשבו עליהן תמיד, תטפחו בעצמכם את הגישה שאתם לא יכולים לעשות שום דבר אחר עד שכל הבעיות הקודמות ייפתרו.

 

* נפחו כל דבר. אל תשמרו על פרופורציות, נסו לטפח חשיבה שלילית ביחס לכל תקלה ולהעצים אותה, בלי כל יכולת חרטה או מחילה.

 

* צפו לקטסטרופות. חשוב לזכור שדברים איומים ונוראים עלולים לקרות בכל רגע, ולתת לדמיון להשתולל – מחלות, אסונות, פיגועים, אל תיתנו לשום דבר להפתיע אתכם. היו דרוכים.

 

* אל תכירו תודה. תתייחסו לכל מה שקיבלתם בחיים כאל נתון, בלי להודות למי שגרם לכך. נסו למקד את המחשבות במה שחסר, ולא במה שיש.

 

ואחרי שתאמצו, כלומר לא תאמצו, את שש העצות האלה – שיהיה חודש טוב, חודש שמח.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם