לא ימין לא שמאל

 7 vaserman
 

 

הרב אברהם וסרמן

 

מפלגות רבות מתחרות על הגדרת 'ימין', וכמו במקרים רבים הציבור הדתי נשאב להגדרות אלו אף שאינן הגדרות של תורה. בשורות שלהלן ברצוני להצביע על הטעות החמורה שבדבר.

 

א. ה'ימין' בעולם מוגדר שמרן, דתי, לאומי, תומך בערכי המשפחה הקלאסיים, תומך בכלכלה חופשית ובהתערבות מינימלית של הממשלה. לעומתו ה'שמאל' מוגדר מהפכן, לא דתי ואפילו אנטי-דתי, תומך בטשטוש ההבדלים הלאומיים, מדגיש את האינדיבידואל על חשבון המשפחה ותומך במעורבות ממשלתית עמוקה בכלכלה ובחלוקת המשאבים.

 

הקצוות הלאומניים הולידו את הפשיזם, כמו איטליה של מוסוליני, והעמידו את המדינה (או את הלאום) כערך עליון הרודה בנתיניו ועושה בהם כרצונו אגב רמיסת ערכים אחרים. זו אידאולוגיה שיש לסלוד ממנה ולהתרחק ממנה בראש ובראשונה מהטעם המוסרי-אנושי.

 

כשהסגנון הלאומי הוא פשיזם, המדינה היא שמגדירה מהו ערך חשוב. לעיתים מתוך בלבול ורצון טוב לחזק את המדינה יהיו מי שיגבו החלטות לא מוסריות ולא יהודיות ואף יעטפו אותן באצטלת קדושת האחדות. כמו המשפט האומלל "הצבא אינו בוחר את המשימות המוטלות עליו", הנובע מתפיסה זו. המדינה תטיל עליו משימה, והיא קובעת מה נכון ומוסרי, מכיוון שהיא ערך-על. אין לצבא, לחייליו ולמפקדיו יכולת בחירה! הם הפכו למכונת מדינה. ההגדרה הקולעת ביותר היא "ביסוד הדבר עומדת המילה הנוראה המשילה מעל האדם כל אחריות למעשיו: הפקודה" (היינריך בל, 'מכירת החיסול של הכאב').

 

השמאל הקיצוני הפנה עורף לדת וטשטש את הזהות הלאומית למען השוויון גם בדרכי כפייה. כך נוצר הקומוניזם, אשר רדף את הדת, ובימים האפלים של שלטונו ושגשוגו כלל רצח של עשרות מיליונים בידי סטלין, 'שמש העמים'. כה גדולה הייתה ההערצה לשליט כביר זה, עד שלמרות כל הפשעים שחולל נגד יהודים, ששיאם ב'משפט הרופאים', עם היוודע מותו אמר יעקב חזן, מנהיג מפ"ם, "אסון נורא קרה, שמש העמים שקעה". כשטשטוש הזהות הלאומית מגיע להקצנה תבוא גם תמיכה בנישואי תערובת, התבוללות ואף הזדהות עם האויב ותמיכה בו.

 

ב. זיהוי נאמניה של ארץ ישראל עם 'ימין' הוא טעות. השמאל הציוני הוא שבמלחמת העצמאות גירש אלפי ערבים-אויבים, נלחם על נקודות יישוב מבודדות (לעומת הרוויזיוניסטים, שהיו מוכנים לוותר על יישובי אצבע הגליל ולהציב את הגבול מדרום להם) וראה בניצחון המדינה היהודית ערך חשוב. ניצחון היה מילה יפה, שלא כנהוג היום. השמאל (לא רק הוא, אבל חלקו בזה היה בולט מאוד) יישב את הארץ, הזיע בשמש הלוהטת ונעקץ מיתושי הקדחת למען המטרה הנעלה של אחיזה בארץ.

הלאומיות של עם ישראל אינה 'ימנית'. היא נובעת ממושגי התורה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". באותה מידה החברתיות שלנו והדאגה לחלש אינה 'שמאלית'. היא נובעת ממושגי התורה של "ואהבת לרעך כמוך", "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" ועוד. אולי זו אוטופיה, אבל תמיד יש לשאוף לטוב ביותר. הטוב הזה יבוא כאשר מקור הערכים של התנועות השונות בעמנו יהיה התורה

 

ראשי אגודת ישראל, מפלגה שוודאי אינה מוגדרת 'ימין' במובנים הרגילים, הם שהתנגדו לתוכנית החלוקה וטבעו את המשפט המפורסם "היד החותמת [על אישור חלוקת הארץ שניתנה לנו בדבר ה'] תיקצץ!" הצעה כזו שבה ועלתה בעקבות פרעות תרצ"ו (1936), והתגובה החריפה של הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד הייתה באותו נוסח: "היד החותמת תיקצץ!"

 

הפועל המזרחי, שהיה הכוח החזק ביותר בציבור הדתי-לאומי טרם קום המדינה ואחר כך גם בכנסת, היה מפלגה סוציאליסטית פועלית שלפי ההגדרות הרגילות היא 'שמאל'. כך גם בני עקיבא, תנועת הנוער שלה, וכך הקיבוץ הדתי. בראשו של 'חבר הרבנים שעל יד הסתדרות הפועל המזרחי' עמד גם הרב שאול ישראלי, מתלמידי הרב קוק וראש ישיבת מרכז הרב. קבוצה מופלאה זו יזמה והובילה חקיקה דתית במדינת ישראל בעזרת נציגי הפועל המזרחי בכנסת, ובראשם זרח ורהפטיג, מה ששובר לגמרי את ההגדרות של שמאל לא דתי.

 

ג. ההגדרות האירופיות של שמאל וימין אינן מתאימות למדינת ישראל, ודאי לא לציבור הדתי-לאומי. הוא אינו פשיסט וגם לא קומוניסט (אף שבבני עקיבא יש קומונרים...). הימין רחוק מפשיזם, והשמאל רחוק מקומוניזם (בסדר, למעט קצוות קיצוניים. למה תמיד צריך להזכיר את זה?).

 

עלינו, ציבור מאמין הרואה בתהליך הגאולה המתגשם לעינינו, לשוב ולהגדיר עצמנו בערכים של תורה, אך קודם יש לתקן את הטעות שהשתרשה בשנים האחרונות.

 

הלאומיות של עם ישראל אינה 'ימנית'. היא נובעת ממושגי התורה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". היא אינה דואגת לעם ישראל כעניין לעצמו אלא בתור "לב באברים", כהגדרת ריה"ל, שרוצה טוב לכל העולם. הטוב הזה יגיע כשתהיה לנו מדינה חזקה, משגשגת, קדושה ורוחנית, כפי שהיה בשיא תפארתנו, בימי שלמה המלך, ובתקופות אחרות בממדים קטנים יותר.

 

באותה מידה החברתיות שלנו והדאגה לחלש אינה 'שמאלית'. היא נובעת ממושגי התורה של "ואהבת לרעך כמוך", "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" ועוד.

 

אולי זו אוטופיה, אבל תמיד יש לשאוף לטוב ביותר. הטוב הזה יבוא כאשר מקור הערכים של התנועות השונות בעמנו יהיה התורה.

 

ממילא גם דרך ההתנהלות המעשית לא תהיה שאובה מסגנון זר אלא מערכיה של תורה. זה נכון מצד האמת וזה חשוב גם מצד התועלת. כשיהיה ברור שלימין אין כוונות פשיסטיות ולשמאל אין כוונות קומוניסטיות הפחד יתפוגג, החששות יתמתנו, ומפלס העוינות ירד מאוד. או אז יבוא גם קירוב לבבות של ממש.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
החגיגה נגמרת

  מחשבות של אחרי הארוויזיון....

עדיין חג'דומטים

  תשעים שנה לבני עקיבא....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם