חיסון ושמו הומור

 6 moyal

הצחוק והבדיחות עוזרים להתגבר על קשים והתמודדויות, לפרט וגם לעם שלם. אבל יש לו גם צדדים מכאיבים, ומהם צריך להיזהר

אמיר מויאל

האגדה מספרת, שעיתונאית גרמנייה שאלה פעם את רובין ויליאמס:
"מר ויליאמס, מדוע לדעתך כבר לא עושים קומדיות בגרמניה?" בלי לחשוב פעמיים, רובין ענה לה: "אולי בגלל שהרגתם את כל האנשים המצחיקים?"

הסיפור המריר-מצחיק הזה נוגע בשאלה המעניינת – איך זה שדווקא היהודים הפכו לנושאי דגל ההומור?
איך יכול להיות שדווקא העם שסבל הכי הרבה בהיסטוריה מרדיפות, פוגרומים, אנטישמיות וכו' הוא גם העם שהוציא מתוכו שורה ארוכה כל כך של קומיקאים, בהם מל ברוקס (שלושה מסרטיו ממוקמים ברשימת 100 הסרטים המצחיקים ביותר של מכון הסרטים האמריקני), וודי אלן ("רוצה לגרום לאלוקים לצחוק? ספר לו על תוכניותיך"), גראוצ'ו מרקס ("שמור על ראש פתוח, אבל לא פתוח מדי, שלא ייפול לך השכל"), ג'רי סיינפלד ("אם ספר על כישלונות לא נמכר, האם זו הצלחה?") ועוד.

אחת התיאוריות המעניינות בקשר לשאלה "למה אנחנו משתמשים בהומור" נוגעת בדיוק בנקודה הזו.
'תיאוריית אי ההלימה' אומרת שהומור הוא כלי הישרדותי, שבלעדיו אי אפשר לצלוח את החיים, מכיוון שהם מלאי סתירות או קשיים. זה יכול להיות מבחן שנכשלנו בו, עבודה שלא התקבלנו אליה, מחלה של אדם קרוב או חס וחלילה מוות. ככל שהקושי גדול יותר, ככה נדרשת מידה רבה יותר של הומור כדי לאזן את התמונה. כמו מאזניים שיש בהם צד אחד של כאב או קושי, וכדי לאזן אותם צריך להעמיס בצד השני הומור שייצר 'נוגדנים' של שמחה.

קחו לדוגמה אנשים שמתנדבים בארגונים כמו זק"א, איחוד הצלה, מד"א ודומיהם. רבים מהם מפתחים הומור שחור כי זו הדרך היחידה שלהם לעבד ולהכיל את המראות הלא פשוטים ואת הסיטואציות הקשות שאליהן הם נחשפים כמעט בכל יום.

והאמת? זה לא רק במצבי קיצון כמו מוות או פציעות.

רבים מהסטנדאפיסטים בארץ ובעולם מספרים שהחלו להשתמש בהומור דווקא מתוך קושי. בראיונות הם מספרים על הילדות שחוו, שבמהלכה סבלו מהקנטות על רקע הגובה שלהם, המשקל שלהם, המשקפיים שהרכיבו בגיל צעיר, המראה החיצוני שלהם ועוד.

"הלכתי לעשות הסרת שיער בלייזר, ואמרו לי שבמקרה שלי יהיה יותר זול להסיר את הגוף" - גם אני סבלתי בתור נער מהקנטות על רקע שיער הגוף השונה שלי. וגם היום - אני ההבדל בין שיער מלא לבין מלא שיער. בתור ילד ונער היה לי קשה מאוד להתמודד עם זה, עד שברגע אחד החלטתי שאם אני צוחק על עצמי, אף אחד לא יכול להעליב אותי יותר. וגם היום, אם מישהו צוחק על כך שאני שעיר, אני מוסיף לו עוד בדיחות, שלרוב טובות ומשויפות יותר משלו, והוא מבין שאין לו שום כוח.

הומור יכול לשמש ככלי נשק. הוא יכול להרוס מבפנים כמו רעל.
אבל כשהצד השני מבין שאתה שותה את הרעל הזה כבר כמה שנים מתוך בחירה, והגוף שלך כבר מחוסן מפניו, אין לו עניין להמשיך והוא פשוט מפסיק. ומהנקודה הזו, הרבה קומיקאים התחילו וצמחו. מתוך הקושי בילדות, מתוך המצוקה, מתוך הרצון להשיג לעצמך מעמד חברתי גבוה יותר, מתוך החיסרון שיש לך לעומת כולם – דווקא משם נבטו הזרעים הראשונים של ההומור. בשלב מאוחר יותר, ישנם מצבים שבה המגבלה שממנה התחלת כבר לא קיימת, אבל השדה של ההומור כבר פורח ותרגלת את התודעה שלך לחפש בכל מקום את המצחיק והמעלה חיוך.

ומה שקורה אצל יחידים, קרה אצל עם שלם.
עם שסבל מאינקוויזיציות, מפוגרומים, מרדיפות – הוא העם שהדרך היחידה שלו להמשיך לשרוד היא לפתח את סם-הנגד ששמו הומור ולהביא אותו אל קדמת הבמה העולמית.

גם אנחנו לקראת פורים צריכים לבחור את ההומור הטוב, החיובי, זה שעוזר לנו לשרוד, ולא את כלי הנשק המרעיל והמזהם. את הבדיחות הנקיות שאינן פוגעות באיש, ולא את ההומור המעליב שמשתמש בבדיחות ככלי נשק כדי להשיג עוד לייק או עוד חיוך מבוכה.
ומה אתם צריכים לעשות? פשוט לצרוך ולעודד הומור נקי, חיובי ומרומם.

פורים שמח!

לתיאום הופעות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם