משלוח מנות קונצפט

 m7 abu

אשר בן אבו

"אי אפשר להביא סתם משלוח מנות, זה פתטי. צריך משלוח קונצפט", זה האישה אמרה. "תני לי להבין", זה אני אמרתי, "לתכנן חודש מראש, לאפות שלושה ימים ברצף ולעטוף כל אריזה בנפרד בליל פורים אל תוך הלילה כדי שכולם יגידו ואו, איזה משלוח קונצפט, זה לא פתטי?" האישה לא שמעה את סוף השאלה כי המיקסר הרעיד את קירות הבית. "שים עוד אבקת סוכר!" שאגה, ופניה מוכתמות בעמילן קישואים. למה קישואים, אתם שואלים, ובכן.

יש שלושה סוגי אנשים הנחלקים ביחס שלהם לקיום המצוות: יש מי שעושים אותן כמצוות אנשים מלומדה, יש מי שמהדרין במצוות ומחפשים כיצד לפאר את המצווה, ויש מי שזה בכלל לא מעניין אותם, הם רוצים לעשות משלוח מנות קונצפט. אני מקווה שהחלוקה ברורה. רוב הנשים משתייכות לסוג השלישי. מחפשות להביא לידי ביטוי את עצמן הייחודי, שהרי אף הן היו באותו הנס. מאחר שמקריאת המגילה וממשתאות היין מדירין את רגליהן בגסות, במשלוחי המנות הן כבר ייתנו בראש.

אני זוכר בילדותי את אימי טורחת ומתייגעת על פיזור ממתקים שווה בין כל משלוחי הדודים (ארבעה עשר בל"ע), כדי שאף אחד לא ירגיש מקופח. זה היה סיוט בפני עצמו, אך עדיין הקונצפט היה ברור: אין קונצפט. יש אגוזי, יש טעמי ויש יין משנה שעברה. אודרוב לחלוקה. עם הזמן העסק קיבל תפנית חדה. החוקרים סוברים שהכול התחיל בגלל אישה אחת שהייתה הרבה יותר מדי גננת במקצועה והביאה את העבודה הביתה. פורים אחד, בעוד בעלה בגילופין על פי חוק, אמרה: "אולי נעשה השנה את כל משלוחי המנות כמו הדמויות מ'חברים'? זה יהיה שיא המה רבו". בעלה, שכאמור היה מגולף לחלוטין, הרים את הכוס באוויר וצעק "יאללה סיינפלד!" עוד באותו פורים קיבלו כמה בתי אב בישראל משלוח מנות משונה מאוד. מיותר לציין שחלק נכבד מאותם בתי אב היו ללא טלוויזיה כלל, כך שלא הבינו מדוע המן נראה כמו קרמר, שהרי את קרמר לא הכירו מעודם.

נחזור לקישואים. ככל שהשנים נוקפות קטן היצע הרעיונות לקונצפט, כי הכול כבר עשו. במקום לעשות את התפנית המתבקשת חזרה למשלוחי מנות רגילים, העקרת הממוצעת מחפשת להמציא את הגלגל ולפזר עליו אבקת סוכר. האישה שאצלנו לא טמנה ידה במשלוח ועלתה על הברקה גאונית: משלוח ירקות. לכל הדעות את זה אף אחד עוד לא עשה. לכל אותן דעות יש לכך סיבה ברורה שאין אפילו צורך להסבירה. "אף אחד לא ירצה לקבל ירקות במשלוח שלו", כך אני. "בוודאי שלא", כך היא, "אבל אם הירקות יהיו מתוקים?" חיפשתי את בקבוק היין הקרוב כדי לברוח מהסיטואציה, אבל רשימת קניות זדונית כבר נדחפה אל בין אצבעותיי: "קישואים, שום, דלעת, דלורית, דלעת ערמונים, אבקת סוכר".

בעומדי בתור לקופה עם המצרכים המאוד מסוימים הללו הרגשתי קצת מובך. כולם מסביבי עמוסי שוקולדים בעגלות שלהם, ואני מחזיק ירקות עונתיים בשקית. אלה בכיף-כיף ואלה בטורטית, ואנחנו קישוא וזוקיני נביא. הנחתי את השקית מול עיניה של הקופאית. "קונצפט?" היא שאלה. "קונצפט", עניתי. אין לב חם ואוהב כליבן של קופאיות. "לך לקופה הראשית, מגיע לך זיכוי". לא הבנתי מה בדיוק קורה. ניגשתי לקופה הראשית, ושם חיכה לי שי קטן: סלסילת קש ובה חטיפי שוקולד מונחים יפה, עטופים בצלופן, ופתק קטן: "שלא תדע עוד קונצפט".

לתגובות ולקונצפטים: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
בג"ץ מנסה לחנך אותנו

  מאמר מאת ברלה קרומבי

חמש שנים חלפו

  הרב ליאור אנגלמן נזכר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם