כאבו של ההר

 4 har amos ben gershon laam

הרב ברוך וידר

לצערנו הרב, חילול השם נוראי קורה לאחרונה בהר הבית. "מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת, ועכשיו שועלים הילכו בו, ולא נבכה?!" הערבים מתפרעים בהר בית ה', ומטמאים את המקום שלא כהלכה. צריך לבכות ולהצטער על חילול השם הנורא הזה.

הלב של רבים מאיתנו זועק: הערבים מתפרעים בהר? חייבים לעלות ולהראות להם מי הריבון בהר הבית! זו הרגשה בריאה ונפלאה. אדרבה, אדם שלא מוטרד מכך, צריך לבדוק עצמו היטב. יש גם כאלו שרוצים לעלות להר, מתוך אהבת המקדש המתפרצת. אבל צריך להיזהר שזו לא תהיה התפרצות של אהבה שלא במקום, חלילה, כמו בחטא נדב ואביהוא.

חשוב לזכור שאיננו מקיימים הלכות רק מצד הרגש, רק הלכות שאנו מזדהים עימן; הנושא אינו לְמה אני מתחבר אלא מהו רצון ה'. התורה היא זו שמדריכה אותנו מה רצון ה'. וכיצד מכריעים מה התורה אומרת? בכך שנוהגים בכפיפות קומה כלפי הרוב המוחלט של גדולי ישראל בדורות האחרונים, שאסרו להיכנס להר הבית מכול וכול.

רשימת האוסרים גדולה, וביניהם ענקי עולם: הרב קוק, הרב שמואל סלנט, המהרי"ל דיסקין, האדר"ת, הרב פרנק. ובאלול תשכ"ז, אחרי כיבוש ירושלים, חתמו כל גדולי הדור (ביניהם: הרב אויערבך, הרב אלישיב, הרצי"ה קוק, הרב ישראלי, ועוד רבים): "בל יהין איש ואישה להיכנס לכל שטח הר הבית!"

שוב עלה העניין באב תשס"ד: "לאור ההזנחה בימינו, הננו לחזור ולהזהיר ששום דבר לא השתנה והאיסור החמור במקומו עומד בכל שטח הר הבית". בין החותמים: הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו ועוד גדולים. חלקם נפטרו רק לפני שנים ספורות.

השמות הללו הם השורה הראשונה של הפוסקים בעם ישראל בדורות האחרונים! כיצד נוכל להתעלם מהם?

האם בזמן הרצי"ה והרב שפירא לא היה חילול השם גדול על הר הבית? וכי הרב אויערבך והרב אליהו דאגו לאחיזתנו בהר הבית פחות מהעולים אליו? האם החולשות המדיניות שהיו בזמנם לא היו חרפה גדולה? האם כל הגדולים הנ"ל לא הכירו את הטענות שאם לא נסייר בהר הבית זכותנו במקום תיחלש? גדולי ישראל הכירו היטב סברות אלו, ואף על פי כן התנגדו בכל תוקף לעלייה להר.

בנוסף, הרב קוק זצ"ל הקים את מוסד הרבנות ראשית לישראל, כדי שהיא תהיה "מרא דאתרא" בענייני כלל ישראל, ולה צריכים להישמע. הרבנות הראשית לכל דורותיה אסרה, ועדיין אוסרת, לעלות להר הבית. כיצד אפשר לזלזל בכל הגדולים הללו, וברבנות בראשית לדורותיה?!

הגיע אליי בחור צעיר לשאול בענייני חציצה, משום רצונו לעלות להר הבית. שלחתיו למורנו הרב אביגדור נבנצל שליט"א. הרב שאלו מדוע הוא רוצה לעלות, ותשובתו הייתה: לקרב את הגאולה. אמר לו הרב נבנצל: "בכך אתה רק מרחיק את הגאולה!"

יהודים שעולים להר עלולים להיכשל באיסור כרת נורא ואיום ובטומאת מקום המקדש, שעליה נאמר בתוספתא (שבועות א, ב): "קשה טומאת מקדש וקודשיו מכל עבירות שבתורה". הרב קוק זצ"ל כותב ביחס לעלייה להר הבית: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים!" אלו דברים מבהילים שכתב הרב זצ"ל ביחס למפעל הציוני שאותו קידם והוביל.

יש ספקות רבים במיקומו של מקום המקדש, ומתוך כך יש ספקות על מיקום מחנה שכינה, שכניסה אליו מחייבת כרת, ומכיוון שכך, כיצד אפשר לא להיזהר בדבר? יתרה מזאת, הנכנסים להר באופן המותר לדעתם גורמים ליהודים שלא שואלים רב, ולא טובלים, לעבור על איסורי כרת. מה עם הדאגה לעם ישראל? חכמינו גזרו שכאשר ראש השנה חל בשבת כל עם ישראל לא יתקעו בשופר, שמא יהודי אחד יעביר אותו ארבע אמות ברשות הרבים. וכן בלולב. והרי עיקר מצוות התורה בראש השנה היא תקיעת השופר! מכאן אפשר ללמוד את רוח חז"ל, עד כמה חששו שמא ייכשל יהודי, ואפילו ביטלו משום כך מצוות. על אחת כמה וכמה כשמדובר בגבולות הר הבית, כאשר חוט השערה מפריד בין המקומות שאולי מותרים למקומות שמתחייבים בהם כרת.

כדי לשמור על קדושת הר הבית, עלינו לשמור על כבודו ועל מוראו. על כן אנו עומדים מרחוק, ולא עולים להר הבית, משום מורא מקדש, משום מי ששיכן שמו במקום הגדול והקדוש הזה. "מה שאין אנחנו נכנסים לפנים מן הכותל, הוא לא מפני מיעוט זכויותינו ומיעוט קישורינו אל המקום הקדוש הזה, אלא מפני רוב הקישור שלנו אליו ואל רוממות קדושתו" (אגרות הראי"ה ח"ד).

"מורא מקדש" הוא הרחקה שיש בה קירוב, יראה וזהירות שנובעים מתוך כבוד ואהבה, כדוגמת הריחוק שבין חתן וכלה קודם נישואיהם (עי' משפט כהן סי' צו). העמידה מחוץ להר הבית, תוך שמירה על מרחק, היא מלאה כיסופים והשתוקקות לבניין בית המקדש. עמידה זו היא כולה חיוב, היא נובעת מהוודאות הגמורה בקדושת מקום המקדש. בעמידה זו מקיימים מצוות עשה של "ומקדשי תיראו".

ואם ישאל השואל: ומה בכל זאת נעשה?

הכוזרי כותב: "ירושלים לא תיבנה עד שיכספו אליה בני ישראל תכלית הכוסף". בית המקדש ייבנה כאשר הכיסופים אליו יהיו בלבבות. אם את ירושלים בונים בעבודת כפיים, את בית המקדש בונים קודם כול בלבבות. צריכים אנו לבנות בתוכנו את הכמיהה למקדש, להגדיל את הכיסופים למקדש. צריך להתחזק בתפילה, לכוון הרבה יותר בברכת "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". להוסיף בלימוד ענייני המקדש. זו ציפייה אמתית למקדש וזה מה שיקדם את בניין המקדש. במהרה בימינו.

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם