שלוש מחשבות על פסח

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

זה אחד הקטעים היפים על פסח, לדעתי. הוא מופיע בהגדה של פסח של הרב פרופ' יונתן זקס, והוא מתמצת את מה שהבאנו לעולם הזה – סיפור: "בשנת 2000 הוזמנתי לטירת וינדזור, ביתם של מלכי אנגליה ומלכותיה והטירה העתיקה ביותר בעולם המשמשת למגורים ללא הפסקה. בהיותי היהודי הראשון המתכבד לשאת דברים בהרצאה השנתית שנערכת שם, הקדשתי מחשבה רבה לדברים שאומר.וכך אמרתי: אני מנסה להעלות בדעתי איזו הרגשה יש לאדם היורש מבנה כמו טירת וינדזור. לחיות במקום כזה, הרווי בכל כך הרבה היסטוריה, פירושו לרצות לדעת את ההיסטוריה הזאת – כיצד נוצר המבנה הזה ומדוע? לימוד ההיסטוריה הזאת איננו גילוי עובדות סתם. המבנה הזה יהיה ההיסטוריה שלי מפני שירשתי אותו. אני מקבל עליי מערכת של מחויבויות, יחסים מוסריים עם העבר ועם העתיד. הייתי נעשה חלק מההיסטוריה של הטירה ושל יורשיה. הייתי מבין שדור אחר דור של מלכי אנגליה ומלכותיה התאמצו לשמר את הטירה ולהעבירה ללא פגע לדורות הבאים. הם שמו את מבטחם באלה העתידים לבוא אחריהם והאמינו שגם הם יעשו כמותם. ועתה, משהגיעה הטירה לידי, עליי לקבל מחויבות כלפי המקום, להשתדל לשמור עליו בעבור הדורות הבאים, להגן עליו. זהו פירושם של חיים בהקשר היסטורי.

"היהודים לא יהיו לעולם בעלים של מבנים כמו טירת וינדזור. לא זה סוג העם שלנו. אבל אנחנו בעליו של משהו שהוֹדוֹ אינו נופל מהודם של הבניינים האלה, והזמן קידש אותו עוד יותר משקידש אותם. הטירה היהודית אינה בנויה לבנים כי אם מילים. אבל גם היא נשמרה מאות שנים, נמסרה מדור לדור. גם אותה הרחיבו וביצרו תקופה אחר תקופה, נצרוה וקיימוה באהבה. כילד ידעתי שיום אחד אירש אותה מהוריי, כפי שהם ירשו אותה מהוריהם. אין זה מבנה, ובכל זאת זהו בית. יותר משהוא שייך לנו, אנחנו שייכים לו. מה שיש לנו איננו מבנה גשמי אלא משהו אחר – סיפור. סיפור על אבות אבותינו שהיו עבדים, ובעקבות רצף של אירועים ניסיים זכו בחירותם. הם יצאו אז למסע של ארבעים שנה וחיפשו בית, ארץ מובטחת, מקום של חסד וצדק וחירות וכבוד. הם לא הפסיקו מעולם את מסעם, ואני חלק מהמסע הזה, חלק מהסיפור הזה, והוא מגדיר אותי. במהלך המסע, אנחנו היהודים מכניסים את הנוכחות האלוקית אל חיי היומיום, ליחסים שבין אדם לחברו, לקשר הנישואין, לבתים ולקהילות. זו אמונתנו. הפילוסוף אדמונד ברק אמר ששותפות היא לא שותפות בין החיים אלא שותפות בין החיים, בין המתים ובין העתידים להיוולד. אני חלק מהשותפות הזו, ואת מה שאני אומר כאן היום בטירת וינדזור אנחנו אומרים כל שנה מחדש בליל הסדר".

2.

כשהיה הדר גולדין בן 17, מדריך בבני עקיבא, כתב לחניכים שלו לקראת פסח את הקטע הבא. הפסח הזה הוא הפסח הרביעי שמשפחת גולדין חוגגת בלעדיו. וכך כתב הדר: "טוב! עברנו את פורים ואנחנו ממש לפני פסח. דבר מיוחד לפורים ולפסח, ששניהם מלאים בסיפורים.אנחנו כולנו נהיים מספרי סיפורים! בפורים סיפור המגילה, ובפסח (פה-סח) מרבים לספר בסיפורי יציאת מצרים. בחיים שלנו יש הרבה סיפורים, לכל אחד יש הסיפור שלו, וכל הסיפורים שלנו הם חלק מסיפור גדול של עמנו, שמוביל את הסיפור הגדול של ההיסטוריה. בדרך היו אבותינו, אברהם, יצחק, יעקב... דוד... ועכשיו אנחנו. בסיפור הזה כל אחד יכול להחליט אם הוא הדמות הראשית, הגיבור, או הדמות המשנית שהסיפור חולף לידה. האם אתה מוביל את הסיפור שלך? האם הסיפור שלך הוא סיפור טוב? האם הסיפור שלך מחובר לסיפור של עם ישראל? האם הוא מקדם אותנו? או שאתה נותן לאחרים לשלוט בסיפור שלך? האם אתה בן חורין אמיתי, או שאתה עבד לאחרים, או עבד ליצרים שלך? האם אתה גיבור? בן חורין?"

הדר לא ידע אז עד כמה הסיפור שלו ישתלב בסיפור של כולנו.

3.

ואולי אנחנו לא יוצאים מעבדות לחירות, אלא מעבדות לעבדות? השאלה היא רק של מי אנחנו עבדים. הרי כולנו משועבדים למשהו. יציאת מצרים פשוט מציעה לנו "עבדות" חדשה – מחויבות למתן תורה בהר סיני, למצוות, לחסד, לסט שלם וחדש של ערכים שהתחיל אז. היוצר מאיר אריאל כתב על כך בכנות את המילים הבאות: "אני עבד נרדף, זה ברור. אפילו יותר עבד מהעבדים של ימי קדם, כי הם לפחות ידעו שהם עבדים. אני עוד מדמה לחשוב שאני יצור חופשי. לאחרונה מצטמצמת יותר ויותר חירות הבחירה שלי. מאחורי כל המכשיריות המנצנצת הזו יש מזימה אפלה להשתלט על המחשבה שלי, על הדמיון שלי ועל האנושיות שלי. להפנט אותי, לשתול בי החלטות הרצויות למישהו, כך שאני רק אדמֶה שאני הוא המחליט. שמים לי מחיצות בין עובדות כדי שלא אחבר ביניהן ושלא אגיע למסקנות לא רצויות. מפציצים אותי באסונות ואלימות ומוות בגודש ממכר, כדי שאהיה שווה נפש לגורל זולתי. תוקעים לי את השלט-רחוק הזה ביד, שאחליף ערוצים כאוות נפשי וארגיש כשולט במצב, אך מכל ערוץ יורים בי את הפקודות הסמויות האלה שנתקעות בתת-ההכרה שלי ומחכות לגירוי חיצוני, בעוד אני הולך ונהיה גוש עמום של עצבים חשוכים מריצוד הקרינה. אני הולך לגמור בתור מכונה שפועלת לפקודות הנשלחות אליה מכל המכשירים האלה. עבד שאדוניו סמויים מן העין, ועבדותו מחופשת לחופש. אז אם אתה עבד – אני שומע את עצמי אומר – לפחות בחר לך אדון ראוי לשמו".
חג חירות כשר ושמח.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם