כשוך השערה

 6 hair
סוד השמור לבעליו

הרבנית ד"ר יעל אראלי

משמעות מצוות כיסוי הראש לנשים היא בעבורי מילה אחת, שכיום קצת נדחקה מן השיח הפוסט-מודרני:מחויבות.

יש באקט של הסתרת שׂער האשה הנשואה – היהודייה – ביטוי למחויבות שלה קודם לכול לבורא עולם, למצוותיו ולהלכה שהיא העוגן והבסיס לחיי תורה ולתורת חיים.

מחויבות וביטוי לקדושתם ולערכם העצום של הקשר הזוגי, האינטימיות והחיבור הגופני והנפשי שבין בני הזוג.

מחויבות מעמדית-חברתית המתגלה ומתבטאת באלמנט לבוש זה כאומרת: ראו אותי, אשת איש אנוכי ושמחה אני בכך!

בעולם שגבולותיו נפרצו כמעט לחלוטין, בעולם שנראה שאין בו סוד, אין בו מסתורין, אין בו תשוקה וגעגוע אל מה שמעבר, מצהיר הכיסוי שעל ראש האישה ואומר – יש ויש!סוד השמור לבעליו.

לא בכדי תיאר משורר שיר השירים, שלמה המלך, את שערה של הרעיה:"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי... עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד" (ד,א). האיברים הראשונים הנזכרים בקשר ליופי הם העיניים והשיער, העיניים כביטוי לפנימיות והשיער כביטוי לנשיות, לעטרת היופי המקיפה את הפָּנים ואת הפְּנים.

 

בא לקלל ונמצא מברך

הרבנית ד"ר לאה ויזל

השופט בדימוס שכתב בגנות שביסה של מנחת טקס המשואות בא לקלל ונמצא מברך.דבריו, כמו גם התגובות, מזמנים לנו בירור ברמה ציבורית ואישית בנוגע לכיסוי הראש.שלוש נקודות עומדות בעיניי בבסיס היחס לנושא:

א. הנושא הזה הוא ביטוי חד לנאמנות להלכה. אני שמחה שזכיתי לחיות בדור הגאולה וליהנות מפירות התנועה הפמיניסטית. אולם, אני מגדירה את עצמי דתייה-פמיניסטית בסדר הדברים הזה. סדר המכתיב חד-משמעית את הכרעתי בנקודות עימות. אעדיף את ערכי הנצח של התורה על פני כל שיטה עכשווית שעשויה לחלוף או לשנות צורה.מתוך כך, אף שאינני מבינה עד הסוף את חובת כיסוי הראש (כי אם צניעות אז מה בנוגע לרווקות, ואם סימן היכר מה בנוגע לאלמנות), אני יודעת מתוך הכרת המקורות שמדובר בחובה חד-משמעית שמעולם לא "ויתרו" עליה.

ב. כיסוי הראש מסמל משהו, משהו שעורר התנגדות אצל הכותב ושעורר אצלי תחושת גאווה. כן, הלבוש מלמד מה חשוב בעיניי, מה ברצוני להדגיש ועד כמה אני מרגישה שלמה להופיע כדתייה במרחב הכללי ולהשמיע את קולי. זו הזדמנות לשוחח על השאלה האם מתי ולמה מתעורר חשש להופיע כדתייה במרחב הציבורי, מחוץ לבית המדרש ולחממה הדתית.

ג. שוב הודגם שאין סתירה בין הלכה וצניעות לבין אסתטיקה וגם אין חיבור הכרחי בין כיסוי לבין השתקה. אשמח לחיות באווירה שבה נשים משתלבות בטקסים ממלכתיים, בשיח כללי ובפעילות ציבורית גם כששביס לראשן והן חשות נוח. ככל שנראה זאת יותר, כך הדבר יתקבל בטבעיות ואיש לא ירים גבה. בדרך זו נבטיח קידום וכחות נשית באופן שלא בא על חשבון ההקפדה על ההלכה. הדרך הזו תמנף את הברכה שבשינוי במעמד הנשים בלי הסיגים של גישות פמיניסטיות רדיקליות הרואות במוסדות ההלכה מוסדות דכאניים ומבקשות לפרום את הזיקה אל מסורת הדורות.

 

כשבית מדרש והטורבן נפגשים

הרבנית עידית שילה

אז עכשיו זה טורבן.

היו כבר בנדנות, ברטים וכובעים עם שולים, עכשיו זה טורבן שמשולבים בו שלל אביזרים נלווים. כי עכשיו זאת האופנה, מטפחות שנקשרות לגובה ומגביהות את הקומה. זו השקעה יומיומית, ולא תמיד היא קלה.

ככה זה כשאופנה ובית מדרש מתחברים בלי לשים לב. ולעיתים נדמה שאופנה שנוצרה בסטודיו של מעצבות מוכשרות מצליחה לבטא עומק רוחני ופנימי – לא סתם לכסות אלא להגביה את הקומה. באמת אנחנו מסומנות, אבל גאות (!) בסימן הזה.

הוא צבעוני ונשי אבל גם יקר (ולא רק במחיר), כי הוא סימן להרבה ערכים חשובים בחיינו. נכון, לא בכל פעם שאנו עומדות מול המראה (ומסתבכות בקשירה) אנחנו זוכרות את כל העומק ושיעור הקומה... אז תודה על התקרית האחרונה שהזכירה לנו את גודל הסימן ושיעור הקומה האמיתי של אישה יהודייה.

עכשיו זה טורבן. אבל הגובה הזה יישאר גם כשנחזור לבנדנות.

 

ובסופו של דבר – הכנעה

הרבנית ד"ר מירב (טובול) כהנא

ובסופם של דברים, אחרי כל הדיון והבירור בדבר עניינו של כיסוי הראש, ערכו וחשיבותו, צריך גם לומר בפשטות ובהכנעה שכך הורתה לנו תורה שבעל-פה שיסודו של כיסוי הראש הוא דאורייתא. כמה קשה לאמן את שריר ההכנעה בפני דברים שאינם מובנים וברורים לנו. לקיים בפשטות כי כך ציווה ריבונו של עולם.

במיוחד בדור שלנו, חושב ומשכיל מצד אחד, מתחבר ומרגיש מהצד השני – מה שאינו מובן או שאיננו "מרגישים" אותו נשאר מחוץ לתחום.

מי שחסר את יסוד ההכנעה וההתבטלות בפני עוּלה של תורה חסר דבר בסיסי בעבודת ה'.

מי שהמניע שלו בקיום תורה ומצוות הוא ההבנה של הדברים או ההתחברות אליהם בלבד – מקטין את התורה, פוגם בה ובסופו של דבר גם בעבודת ה' שלו.

אכן, חובה עלינו להעמיק, לברר, לחקור ולהבין; חשיבות גדולה יש להתחברות למצוות ולקיומן בשמחה. אך ראש וסוף לכל קיומן של המצוות הוא בבחינת לעשות רצון קונו, ומצוות לאו ליהנות ניתנו.

 

תודה

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה

תודה לינור שזקפת את קומתן של נשים עטורות שביס, שנושאות בעול היומיומי הרחוק כל כך מאור זרקורים.

תודה שנתת את הכבוד לנאמנות הזוגית, למחויבות להלכה, להלכות הצניעות (שלעיתים נדמה כי הן עומדות נזופות בצד, מתנצלות על קיומן).

תודה שפתחת את השיח והעלית את הנושא לכותרות (כנראה שלא במתכוון) ונתת את מלוא הלגיטימציה כדי שכולם יעסקו בנושא החשוב הזה.

תודה על כך שבאת בטבעיות פשוטה וניצבת כך להנחות את הטקס המשמעותי הזה, בלי להניף דגלים או להפריח סיסמאות. פשוט כי זאת את, וזה טבעי, ויפה ונעים כל כך.

תודה שהבאת אמירה יהודית זקופת קומה וברורה בשקט בשקט, בלי לומר דבר.

תודה שהצלחת לגרוף כל כך הרבה אהדה סביבך.

"מגלגלים זכות על ידי זכאי" – תודה שזיכית את כולנו.

 

'עכשיו, תורה!' – מיזם שכולו לימוד תורה של נשים ובעבור נשים. חפשו אותנו בפייסבוק. כנס 'עכשיו, תורה!' – אודיטוריום אולפנת ישורון, א' בסיוון (4.6). להצטרפות לרשימות התפוצה: 050-3593726

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם