מתן התורה היה בשבועות?

 m 3 henkin
מתן התורה היה בשבועות – אבל קבלת התורה?

הרבנית חנה הנקין, ראש מדרשת נשמת – מדרשה גבוהה ללימודי תורה לנשים בירושלים

מהי קבלת התורה? להבנתי יש שני סוגים של קבלת התורה: קבלה עקרונית, וקבלה מעשית. קבלה עקרונית פירושה אישור העובדה שריבונו של עולם הוא מעליי, הוא האדון ואני העבד, זכותו לחייב אותי לעשות מעשים וזכותו להגביל אותי מלעשות דברים שאני חפצה לעשות. אך יש סוג שני של קבלת התורה, והוא תלוי בלימוד: קבלה אל תוך הנשמה והבנה של דברי ה', יכולת לרדת לעומקם, יכולת להבין מה הקב"ה דורש ממני ולמה.

כאשר עם ישראל אמר 'נעשה ונשמע', הוא קיבל את העיקרון שהקב"ה מצַווה. הוא ריבון העולם, ומשום כך אנו חייבים לבטל רצוננו מפני רצונו. יש לו תוכנית מתאר לעולמו, וכל אחד מאיתנו הוא חוליה קטנה במערכת אדירת-ממדים שהקב"ה מוביל. לפעמים אנחנו מבינים את דרישותיו של הקב"ה, ולפעמים רצונו טמיר ונעלם, אך אנו מחויבים בעשייה כי הוא האלוקים. לכן ישראל התחייבו לקיים את המצוות עוד לפני שיבינו אותן, זו משמעות 'נעשה ונשמע'. קיבלנו על עצמנו כעם מחויבות מוחלטת לדבר ה', ובזכות מחויבות זו הקב"ה נתן לנו את התורה.

אך יש סוג אחר של קבלת התורה. קבלה המתרחשת כאשר דבר ה' נקלט על ידי הנשמה. הקבלה הזאת אינה עקרונית, אינה פשוטה, אלא דורשת עמל רב של יגיעה בתורה.

נראה לי שהדרישה האלוקית לקבלה אמיתית של התורה אל תוך הנשמה עומדת מאחורי החריגה של שבועות ממתכונת המועדים בתורה.

חג השבועות מופיע בתורה בפרשת אמור ללא ציון תאריך כבכל שאר החגים, וללא מצווה המגדירה את תמציתו הרוחנית (כדוגמת אכילת מצה בפסח, שופר בראש השנה, צום ביום הכיפורים, וסוכה וארבעה מינים בסוכות); ובעיקר – חסר אצלו ציון לאירוע היסטורי כלשהו שהוא קשור בו. היעדר זה בולט במיוחד לאור חלותו ביום השנה למתן תורה (על פי אחת משתי דעות בגמרא; לפי הדעה השנייה מתן תורה התרחש למחרת שבועות).

הבחנה זו בין הנתינה לקבלה של התורה, משמעותה שמתן תורה על ידי הקב"ה אינו ערובה לכך שהיא תתקבל. קבלת התורה כוללת היבטים אינטלקטואליים, רוחניים ורגשיים, כמו גם נחישותו של הלומד "להמית עצמו" באוהלה של תורה, והיא באחריותו של כל פרט מישראל

אמנם, הרְגלים מוזכרים בתורה בהקשר חקלאי. כך, חג השבועות הוא "חג הקציר ביכורי מעשיך". קורבן שתי הלחם קרֵב בו, והוא מתיר הבאת מנחות מהיבול החדש במקדש (מנחות פרק י משנה ו).

מנגד, חכמינו לדורותיהם חיברו בין שבועות למתן תורה במדרשים, ובלְשון התפילות ותוכנן. במהלך הדורות צמחו מנהגים המחברים בין השניים, כולל קריאת פרשת "בחודש השלישי" (שמות יט א) – פסוקי מתן תורה, זיהוי שבועות כזמן מתן תורתנו בתפילת עמידה, הפיוט האשכנזי 'אקדמות' ופיוטים נוספים, לצד מנהגים הקשורים למתן תורה כולל מאכלי חלב, קישוט בית הכנסת בירק, "תיקון ליל שבועות", ואף סדר לימוד מדוקדק שתיקן השל"ה במאה ה-16 בפראג בעקבות מקובלי צפת, כדי לתקן את ה"כלה" (דהיינו את עם ישראל) לקראת ה"חתן" (הקב"ה) למחרת במתן תורה. כך, אף שהתורה לא חיברה בין השניים, במרוצת הדורות הקשר למתן תורה הפך למהותו של החג.

בעל 'כלי יקר' על התורה, רבי אפרים מלונשיץ אשר חי בפולין במאה ה-17, הסביר כך את היעדר הציון למתן תורה: בעוד שמתן תורה אכן התרחש בו' בסיוון, שהוא חג השבועות — את קבלת התורה אי אפשר לצמצם לתאריך מסוים. מעמד מתן תורה היה משותף לעם כולו, אך קבלת התורה אמורה להתרחש אצל כל פרט בנפרד. לדעת הכלי יקר, קבלת התורה מתרחשת כאשר היהודי עמל בתורה, ושובר את הראש להבין ולזכור.

הבחנה זו בין הנתינה לקבלה של התורה, משמעותה שמתן תורה על ידי הקב"ה אינו ערובה לכך שהיא תתקבל. קבלת התורה כוללת היבטים אינטלקטואליים, רוחניים ורגשיים, כמו גם נחישותו של הלומד "להמית עצמו" באוהלה של תורה (ברכות סג ב), והיא באחריותו של כל פרט מישראל. לא בכדי כינו חז"ל את מלאכת הלימוד "עמל" (אבות ו ד). לעיתים עמל זה הוא אינטלקטואלי, בהתאם ליכולות הלומד, ולפעמים הוא אמוני או רגשי או רוחני. מניסיוני, לעיתים נדרשת נחישות על מנת להישאר בבית המדרש ולהתמיד בלימוד מול גירויים צבעוניים או קלים יותר. מי שמצליח זוכה לקבל דבר ה', וסחורתו טובה מכל סחורה.

עד כאן בנוגע לכל ציבור מקבלי התורה. התחייבנו בהר סיני לשמוע ולעשות, ולאחר מכן התחילה קבלת התורה המותנית בעמלנו.

ועתה בנוגע למקבלות התורה:

בצעירותי, כאשר הגנבתי מבט אל תוך בית המדרש, ידעתי שענקי תורה שנפטרו מן העולם לפני דורות רבים, ושמותיהם — כביטוי שהטביעה נעמי שמר – צורבים את השפתיים, הרי הם מתהלכים בהוד והדר בין כתליו של בית המדרש. ידעתי שאם אכנס לשם, אוכל לשמוע את תורתם, אולי לגשת אליהם ברטט וברעדה ולשאול שאלה, ואולי יום אחד לפתוח איתם בשיג ושיח ואף לשאת ולתת עימם. להתדיין עם רבי עקיבא ורבי ישמעאל, עם אביי ורבא, ועם הרמב"ם ורבנו תם.

אולם, למשך הדורות, קבלת תורה זו, עמלה זה של תורה, לא היו מנת חלקן של בנות. הבנות קיבלו את התורה עקרונית, אבל לא זכו לאותה קבלה פנימית שהיא פועל יוצא של עמל הלימוד. כיום, לראשונה בתולדות עם ישראל, זוכות בנות דורנו להימנות בין יושבות בית המדרש. זכינו להיות חלק בעמל התורה ואף בהצמחת המטען התורני של האומה דרך פרי העמל.

זכות זו אינה מנת חלקן של צעירים וצעירות בלבד. הולך וגדל משנה לשנה מספר בעלי המשפחה ובעלות משפחה המפנים זמן קבוע לעמל התורה. לכן, בחג השבועות, אנו קוראים בקול גדול: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אֱ-לֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם