על ברווזים וניצים Featured

 7 docks

אסף קדרון היה עד בעין נון לוויכוח על צער בעלי חיים שכלל משטרה, עדים וגרסאות סותרות * והכול בגלל ברווז

אסף קדרון

לעיתים נדירות קורה לו לאדם שבמרחק מטרים ספורים ממנו מתגלגל מול עיניו מהלך אירועים לא צפוי שייחרת בזיכרונו זמן רב.

חופש גדול, השעה 12:00 בצהריים, עם ישראל חונה לשבטיו במעיין הצלול עין נון שלמרגלות היישוב מגדל שמצפון לכינרת.

אחי הגדול ואני עומדים בתוך המים, נשענים על קיר אבני הבזלת של הבריכה ומורחים לבני הדודים המשחקים במים ממרח שוקולד על פרוסות.

ברווז צעיר, שבניגוד לבני משפחתו שהקפידו על שעות רחצה שאינן חופפות את אלו של בני האדם, ואשר סבל קלות מאי תפיסה סביבתית של גורמים מסכנים, שחה לו לאיטו בנחת אוטופית בינות הנופשים, כשניכר לעין כול שליבו גדוש אמון מוחלט במוסריותו של כלל המין האנושי וברגישותו האצילית לבעלי הכנף המוגנים.

האידיליה הרוגעת הופרה באחת כשאחד הנופשים, בחור נמרץ כבן 20 שלעיניו משקפת צלילה, אזר אומץ, צלל מתחת לפני המים ופרץ החוצה מתנשף כשהוא אוחז את השור בקרניו: כלומר את הברווז ברגליו. הוא רץ עם שללו המפרפר היישר אל מול הטלפון של אשתו הזריזה אשר צילמה אותו כמה צילומי בזק, לא לפני שמיהרה והניחה לראשו את כיפתו הקטיפתית.

המטרה הושגה והבחור ההגון עזב את הברווז לנפשו והניחו על הקרקע.

בהלת הברווז שהייתה ניכרת עד עכשיו בנפנוף כנפיים נואש, ניכרה מעתה בצעדיו המבוהלים החפוזים ובקולו המגעגע עת התקדם כל עוד רוחו בו לשפת הבריכה, קפץ, פרש כנפיו וביצע דאייה מרהיבה בגובה 30 סנטימטרים מעל כל פני הבריכה ונעלם אל פתח נסתר בסבך הקנים.

כאן היה אמור להסתיים סיפורינו אילולא אותו איש לבן בחולצה שחורה, שצפה גם הוא בכל המתרחש, ומשום מה מאותו רגע שהבחין בכיפה השחורה שבה הצטלם התפסן החל צבע פניו להפוך מלבן שקט לאדום צועק.

"אם תופס הברווז לא יסגיר את עצמו אני אפתח בחקירה מיידית", אמר השוטר.
האיש הלבן רטן בקול רם: "הוא ברח. לפני רגע עוד היה פה. זה אשמתכם, למה באתם רק עכשיו?"
הקהל המגוון ניצל את ההלם הקל שאחז בשוטרים והחל לסנוט בשוטר. "שוטרים, אל תאמינו לו. הוא עובד עליכם, לא היה פה שום ברווז"

"תתבייש לך", שאג גלוי הראש לעבר הצייד.

"רק הצטלמתי"

"זה צער בעלי חיים"

"שחררתי אותו! מה אתה רוצה?"

"אל תענה לי"

שתיקה.

"הרסת לי את החופש, אנשים באים לפה כדי להירגע ואתה מתעלל פה בחיות מול העניים של כולם?"

שתיקה.

"אני אזמין לך משטרה חתיכת פרחח".

בינתיים התאספו בני משפחות הצדדים ובני מפלגותיהם, והרעיפו אלו על אלו שירות ותשבחות.

הם חדלו רק כאשר הבחינו שכמות השמן הלא פרופורציונלית ששני המחנות מוסיפים למדורה עלולה

עוד לחנוק את האש המקורית.

השקט חזר לשרור אך לא ליותר משתי דקות, כשענן אבק גבוה היתמר משביל העפר המוביל למעיין, וטנדר טויוטה משטרתי שועט עצר בחריקה. שני שוטרים חמושים ומשופצרים פרקו בזריזות והסתערו רגלית אל עבר הבריכה הרוגעת.

"מי תפס פה ברווז? מי תפס פה ברווז?"

ראשון ומתנשף קידם את פניהם האיש הלבן בחולצה השחורה. ולפני שהבינו מי נגד מי, דחף מול עיני השוטר את מכשיר האייפון שלו שבו התנוססה תמונה של ילד מתולתל היושב במים בתוך גלגל גומי צהוב וליד אוזנו השמאלית כתם שחור מטושטש עם טקסטורה של פלומת נוצות.

"רואה? רואה? אני הזמנתי אתכם.

"ושלא יגידו לי שאני ממציא", הוא צרח לתוך פאותיו הארוכות של השוטר החסון החבוש כיפת מתנחלים סרוגה, שבחר להאמין במשטרה ולבחור בה כמקצוע הולם.

מתחם הבריכה התרוקן מאדם, כולם נקבצו ובאו לראות איך משטרת החוק פועלת נחרצות מול חיקו של הטבע.

"אם תופס הברווז לא יסגיר את עצמו אני אפתח בחקירה מיידית", אמר השוטר בעל עיני הדבש החולמניות, כששותפו הדרוזי מוכן בערנות לכל התפתחות.

בינתיים התברר שתופס הברווז הספיק להיעלם מבעוד מועד ולא השאיר זכר להימצאו מלבד שלולית קטנה באתר הצילומים.

הדבר גרם לאיש הלבן לרטון בקול רם:

"הוא ברח. לפני רגע עוד היה פה. זה אשמתכם, למה באתם רק עכשיו?"

הקהל המגוון ניצל את ההלם הקל שאחז בשוטרים והחל לסנוט בשוטר.

"שוטרים, אל תאמינו לו. הוא עובד עליכם, לא היה פה שום ברווז".

"איזה משטרה אתם? כשלבת שלי פרצו הגעתם אחרי שעתיים, למה עכשיו הגעתם כל כך מהר בשביל שטויות?"

וכך הלאה שאלות משאלות שונות.

אלא שאז אחרי כל גל שאלות הסרק המרכך הגיעה השאלה שהפרה לגמרי את שיווי המשקל של השוטר. נציין שהשאלה הגיעה דווקא מכיוונה של המבוגרת שבחבורה, סבתא מרוקאית חבושת שביס שבורכה בקול עמוק ואיטי שהיה מרעיד אפילו מפכ"ל.

"התפקיד שלך זה לשמור על החוק, נכון?"

"נכון מאוד", השיב שוטר הסיור ועבר לדום אל מול הקבבים שהקפיצה מול עיניו בידיה המשומנות.

"ובספר החוקים של המדינה שאתה אמור להכיר יש חוק שאוסר להרים ברווז?" הנחיתה הסבתא.

"אה..." אמר השוטר בקול הכי סמכותי שהצליח להוציא ולבסוף הודה: "לא יודע".

"וחוץ מזה", המשיכה הסבתא בהנאה גלויה: "אתה בכלל דתי אתה. על מצוות שילוח הקן לא שמעת?"

"מה, היו גם אפרוחים?" שאל השוטר וניסה להאריך את שרוולי חולצתו המקופלים כדי שיסתירו את עור הברווז שהחל להתהוות בזרועותיו.

"מה זה משנה אם היו לו אפרוחים? תקשיב לי טוב, חבובי. הפוץ הזמין משטרה רק בגלל שהוא שונא חרדים! שמעת?"

השוטר עשה הערכת מצב מהירה והחליט שמצבו כעת דומה לברווז במטווח, ושעליו להתעשת ולהפסיק לאלתר את ההתעללות.

הוא כחכח בגרונו, הישיר מבט להמון, כיוון ליבו לפרוטוקול והכריז:

"קבלו:

אחת, אני סוגר בזאת את האירוע וזאת עקב חוסר קטטה בין הצדדים הניצים.

שתיים, אם מי מכם ייתקל בתופס הברווז נא לבקש ממנו שבזמנו הפנוי יסור ויתייצב בתחנת המשטרה הקרובה לאזור מגוריו וימסור את גרסתו".

השוטרים צעדו לרכבם והותירו אחריהם ציבור נופשים מחויך ומשפחה לבנה אחת שארזה במהירות ועזבה את המקום בבושת פנים.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם