תחבורה ציבורית Featured

 12 abu

אשר בן אבו

התגלגלו הדברים והשבוע התגלגלתי בתחבורה ציבורית. מה אגיד לכם, השתנו הטבעים. התמונה הנוסטלגית הצרובה אצלי בראש מהמפגשים עם נהג האוטובוס היא של אדם הנראה ממוצע לכל הדעות אבל בכל מה שקשור לחיבור וחיסור עד מאה מדובר בגאון.

לצורך ההדגמה, אני זוכר נסיעה אחת בפריפריה המבורכת. אני זורק לנהג: "לנס ציונה, בבקשה, תחנה מרכזית", ושם אצלו ביד שטר של מאה. "זה 17.73", הוא עונה על פה כמו דרדקי של בית רבן, ואז מתחיל לקשקש כמטורף במכשירי המתכת הערוכים לפניו. פה מוריד עשרה שקלים, פה מחזיר חמישה שקלים, עשרות האגורות נערמות כמו מכונת יריה צ'כית: טאק! טאק! טאק! מהכיס הקדמי של החולצה המפוצץ שטרות הוא שולף את השטרות הנכונים על פי מישוש. "'בקשה", הוא משלשל לכף ידי 82 שקלים ו-27 אגורות. הרי זה פלא. במיוחד כשמביאים בחשבון את העובדה שתוך כדי החישוב המתמטי הוא גם עשה פרסה באיילון דרום, עקף שלוש משאיות בטון ובירך את הסבא היושב בספסל הראשון "שה' ייתן לך חיים ארוכים ותזכה לראות את ישראל במונדיאל, אדון".

השתנו הטבעים.

הנהג המודרני מבקש ממך את הרב קו המקולל ומעביר אותו אצלו במחשב הבינארי. כל הכרטיסיות שלי והערך הצבור עוברים אצלו במסך כבני מרון, ואני מחכה ברעד למוצא פיו.

"פייי", הוא שורק."מה? מה? תגיד לי! אני אעמוד בכל דבר, את האמת אני מבקש!" "מה שיש לך פה זה רק כרטיסייה של עשר נסיעות לתרשיחא תחנה מרכזית ונסיעה פנימית אחת בשערי תקווה". מתי למען ה' הייתי בשערי תקווה ומדוע?! לגבי תרשיחא זכורה לי נסיעה מעורפלת הקשורה ברכישת חומרי בניין. "טוב, אז קח ממני את כספי", אני משווע. "חביבי, אי אפשר, היום מתקפים מראש". "עזוב, תזרום", אני אומר לו, "יש לי פה חמישים, קח!" "לא יעזור לך, חביבי, אני לא יודע לעשות עודף, אסרו עלינו ללמוד כדי שנהיה חייבים להשתמש רק ברב קו". לא האמנתי למשמע אוזניי. "הנה, תנסה אותי, תשאל אותי כמה עודף זה שלושים שקלים מתוך חמישים".

"כמה עודף זה שלושים שקלים מתו-" "לא יודע". "פשוט ככה?" "נאדה. אין לי שמץ".

אבל יש טבע אחד שלא השתנה, והוא טבע הנהג. הנה כי כן, בסופו של דבר הסתדרו העניינים על הצד הבינוני ביותר, וגברת אחת נחמדה שילמה עליי. אבל אז עשיתי את הטעות של חיי והתעכבתי במושב הראשון כדי להחזיר את הארנק לתיק. "שמע, אתם הכיפות הסרוגות, אין עליכם". "אתה מדבר אליי?" "כן, כן! אתם הנוער המזרחי. איך כבשתם את גוש קטיף בסבסטיה, מי היה מאמין שאביגדור קהלני יאשר את זה".

"יופי, עכשיו אני אלך לסוף האוטובוס". "תגיד, תגיד, למה היום הכול מסובך, למה?" "מה מסובך?" "הכול היום מסובך! היום הכול זה פלאפונים, טוסטרים. פעם איפה, היו רק חמורים, וגם זה לא הספיק לנו בכלל". "תגיד, אפשר לרדת פה?" "אי אפשר, הרב קו שלך זה עד לתחנה מרכזית". "אז אני מבין שאני אשב פה עכשיו לידך". "כן, כן, יש לנו הרבה עוד מה לדבר".

זו הייתה הנסיעה הארוכה בחיי, ערך צבור של חמש נסיעות לאילת וחזרה. אבל היה יכול להיות יותר גרוע אם הגברת ששילמה עליי הייתה מצטרפת לדיון. ואז היא הצטרפה לדיון. "היום אנשים ממהרים, האנשים", היא אומרת. "איזה, בזמננו האנשים היו שמחים, האנשים", הוא משווה ומעלה. "אפשר מזגן?" אני בכלל לא בז'אנר. "תדע לך, עובדיה (אה! הם מכירים), אם לא הייתי יודעת שאתה ערבי לא הייתי מאמינה, אלה אין בהם אמונה". "אני כורדי, עליזה"(לא מכירים מספיק). "נו, יותר גרוע", אני מנסה להשתלב.

אני חייב לומר שזו לא הייתה המטרה שלי, אבל עובדיה הוריד אותי בו במקום על אפו וחמתו של הרב קו. בפעם הבאה אני עולה באוטובוס מהדרין מאחורה.

לתגובות ולערך צבור: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם