העברת מקל Featured

 11 sivan 705

סיון רהב מאיר

1.

פעם ההורים יכלו להוריד פקודות, והדור הצעיר ציית. היום זה מסובך יותר. בפרשת השבוע, פרשת "חוקת", מופיע עיקרון חינוכי גדול: בעבר, כאשר משה רבנו היה צריך לתת לעם לשתות, הוא קיבל הוראה ברורה: "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם". אבל בפרשה שלנו, כעבור עשרות שנים, לפני הכניסה לארץ ישראל, ההוראה היא אחרת: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו". לא להכות את הסלע, לדבר אליו.

התורה נמשלה למים. פרשנינו מסבירים שיש כאן מסר ברור ביחס לתורה, לחינוך, לכל ערך שרוצים להעביר היום: הדור השתנה. ההורים שלהם, שיצאו ממצרים, היו עבדים. הם היו רגילים לכוח הזרוע. בדורות קודמים אפשר היה לצוות, להגיד "כי ככה אמרתי", וזהו. זה הספיק. אבל אל הדור הצעיר צריך לדבר אחרת. לא בכוח, אלא גם באהבה ובשכנוע ובהסכמה. רגע לפני הכניסה לארץ יש פה איתות: הפעלת מרות חיצונית אינה מספיקה, נדרשת גם הבנה והפנמה. לא עם מקל ביד, אלא עם מילים משכנעות ודיבור נעים.

2.

כמיליון וחצי ילדים יצאו השבוע לחופש הגדול. הנה עצת-זהב מהפרשה שקראנו בשבת שעברה, פרשת "קֹרח": קרח נחשב עד היום לאדם שיזם מחלוקת מיותרת שהסתיימה בטרגדיה. על איזה מצע צמח המרד הפתאומי הזה?

פרשנינו מפנים את תשומת ליבנו לעיתוי. אחרי חטא המרגלים נגזר על העם להישאר 40 שנה במדבר. היה להם כעת הרבה זמן לשרוף, לבזבז, "להרוג". זה בדיוק התזמון שבו קרח מציע להם להצטרף להרפתקה המסוכנת שהוא מוביל. הוא יודע שהם משועממים וחסרי מעש. אם היה מגיע כמה שבועות לפני כן, כשהעם כולו היה נחוש ונלהב, כשחשב שהוא בדרכו לארץ ישראל בתוך כמה ימים – איש לא היה מקשיב לו.

"השעמום מביא לידי חטא", קבעו חז"ל לפני אלפי שנים, וזה נכון גם ביולי-אוגוסט 2019. קראתי על היערכות מיוחדת של המשטרה לימים האלה, אבל ההיערכות צריכה להיות קודם כול של כולנו. לדאוג למלא את הזמן בפעילות, ביוזמה ובעשייה חיובית. הרבי מקוצק אמר פעם לתלמידים שלו: "אני רוצה שלא תחטאו – לא כי אסור לחטוא, אלא כי לא יהיה לכם זמן לחטוא".

הלוואי עלינו ועל ילדינו. חופש טוב.

3.

בימים אלה מלאו תשע שנים לפטירת הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. רב ראשי, דיין, מקובל, מחנך. הנה שלושה סיפורים קטנים-גדולים עליו:

•           מספר בנו, הרב שמואל אליהו: "רק בגיל מבוגר אנחנו הילדים שמענו את המשפט 'עכשיו נאמר דבר תורה'. לא ידענו מה זה 'דבר תורה' כי כל השיח באופן טבעי נע תמיד סביב התורה. אבא בנה איתנו סוכה, קשר לנו את הציצית, הלך איתנו לקנות שופר או ארבעת המינים, וגם שטף כלים בבית בערב וסיפר לנו סיפורי צדיקים לפני השינה. רק היום אני יודע כמה השותפות הזו שהוא יצר איתנו בנתה עולמות. הכול היה טבעי ונורמלי, ומתוך שמחה".

•           עוד סיפרו ילדיו במהלך ה"שבעה": "הגיעו אל אבא מאות אנשים ביום. היינו מסתכלים מהצד ורואים איך הוא משקיע מזמנו באחרים, ובלי לשים לב התחנכנו על מדרג ערכים נכון: אתה פשוט לומד שאתה פחות חשוב, והאחר יותר חשוב".

•           ד"ר אברהם ליפשיץ סיפר: "בצעירותו הרב אליהו היה מחנך של כיתה בבית ספר, והראה מופת של אכפתיות. כשהוא לא הסתדר עם תלמיד מסוים והקשר ביניהם לא היה מספיק נכון וטוב בעיניו, הוא היה מקפיד להתפלל על אותו תלמיד. היו מקרים שבהם אפילו צם בעבור התלמיד. כשמורים היו באים אליו בטענות על תלמידים, נהג לשאול: קודם כול, אתה מתפלל עליו?"

לזכרו.

4. הכי קל ללעוג. אם משהו נשמע עתיק ולא מעודכן, ואנחנו לא קולטים אותו בשכלנו המוגבל תוך שנייה וחצי – הוא בטח לא רלוונטי, ויכול גם להפוך לאחלה חומר לבדיחות ציניות על המסורת שלנו. פרשת השבוע נפתחת במילים "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" ומתארת נושא שנחשב תעלומה עד היום – פרה אדומה. בלי להיכנס לפרטים, זה סיפור שחלק מהפרשנים לא מבינים מה הטעם שלו ומתייחסים אליו כאל "גזרה", משהו שמקיימים בלי להבין לגמרי את הסיבה ואת הנימוק. דורות של פילוסופים וחכמים דנים בשאלה הזו – האם יש בכלל טעמים וסיבות לכל מצווה? האם יש טעמים גלויים ולצידם טעמים נסתרים? האם אנחנו חייבים להבין הכול?
הנה משפט אחד של הרמב"ם, אחד מגדולי המחשבה בכל הדורות, בסוגיה העמוקה הזו: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולדעת סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא יימצא בו טעם ולא ידע לו עילה – אל יהיה קל בעיניו". והרמב"ם מוסיף וכותב: "ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול".
מצד אחד – צריך להתאמץ, להשקיע, ללמוד. מצד שני, יש דברים נסתרים. גם אם לא מבינים אותם לגמרי, צריך להיזהר מאוד מלזלזל בהם.

5. מה מסוכן יותר, עוני או עושר? מתי אנחנו עלולים להתבלבל – כשרע לנו או כשטוב לנו? בפרשת השבוע העם שוב מתלונן. בני ישראל זוכים ללכת במשך שנים במדבר ולקבל אוכל ומים בחינם, אבל כל זה לא מספיק להם. הם מכנים את המן, האוכל שהם מקבלים משמיים – "לחם קלוקל", וטוענים שחבל שיצאו ממצרים. בתגובה, אלוקים שולח נחשים והעם תופס את עצמו ומתנצל. בני ישראל נזכרים עד כמה עליהם להודות על מצבם הטוב וה"משעמם".
הרב שמשון רפאל הירש כותב על כך משפט קצר ונוקב: "בדרך כלל עמד ישראל יפה במבחן הייסורים, אולם רק לעיתים נדירות היה בכוחו לשאת את האושר". הוא כותב שהעם במדבר לא התאים בין מצבו החומרי לבין מצבו המוסרי. העם לא קלט שאם יש לו שפע, מנוחה ושלווה – הוא צריך לנצל אותם למטרות רוחניות, להשתפר, ולא לשקוט על השמרים ולהירדם בשמירה. לדבריו, זו התמצית של כל דברי ימי ישראל: כשרע לנו אנחנו זוכרים היטב מי אנחנו, אבל דווקא כשאנחנו נהנים משפע ומברכה – יש סכנה של שכחה ושל כפיות טובה ושל שחיתות. לדבריו, העושר מסוכן יותר מהעוני והשלווה מסוכנת יותר מהמצוקה. מה הוא היה כותב היום?

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פרשת הרב טל מאחורינו

  מאמר מאת הרב יניב...

סוד הנישואים המאושרים

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם