יד 2 מאבו Featured

 12 abu

אשר בן אבו

לאשתי חשובה מאוד הסביבה, ולכן היא משאירה את כל הפסולת מסביבה. במרפסת מונחים לפי סדר – קרטונים, פלסטיק, ניילון, סתם זבל. ככה הבלגן יותר מסודר בעיניים, ומצליח להישאר שם ליותר זמן. תארו לעצמכם שהזבל היה סתם זרוק שם כמו זבל, חת-שתיים היינו מפנים אותו! אבל אז איפה האידיאלים? פעם בכמה זמן אשתי אומרת – "יאללה, היום אתה זורק את הכול למִחזור?" ואני ממחזר את אותה תשובה – "בטח יקירה!" וממשיך את היום כרגיל.

אשתי ואני שותפים מלאים לחזון הסביבתי. אשתי היא השותף הבכיר ואני השותף הזה שמעל בחברה וברח לפורטוגל. לא שאני לא חושב שיש עניין לשמר את משאבי הטבע, אלא שאני חושב שיש עניין לשמר גם את משאבי הדעת שלי. אכילת יוגורט פשוטה הופכת למבצע לוגיסטי של הפרדת המכסה מהגביע, חיטוט בפח הנכון במרפסת והשלכה של כל אחד מהרכיבים בפח המתאים לו. עד שאני חוזר מהמרפסת לאכול את היוגורט, אני כבר לוקח את המפתחות של האוטו ונוסע לבית שמש לאכול שווארמה בפיתה. זכורה לי פעם אחת שקינחתי את האף ובאתי להשליך את הטישיו לפח הרגיל ה' ייקום דמו, מיד טסה לעברי אשתי כצ'יטה בשיא כוחה, ואמרה לי "מה, אתה זורק?!" אז עוד הייתי טיפש וצעיר, אמרתי לה "כן, לפח". בפעם הבאה כבר הייתי חכם יותר וקינחתי את האף בבית שמש בשווארמה.

הסביבה יקרה מאוד לליבנו, ולכן אנחנו מקפידים להשתמש בסביבה זולה, כזו שמישהו כבר השתמש בה לפנינו. יד 2 הוא האתר המוביל אצלנו בבית (אחרי "פופיק מתקלח גם בפופיק"), מאתר "אגורה" קיבלנו לוחית הוקרה ("למשפחת בן אבו היקרה, נא לא לפנות אלינו יותר"), ובבגאז' של האוטו שלנו תמיד יש שולחן מעץ. באמת אני שואל אתכם, למה לייצר עוד ועוד חפצים ומכשירים כשאפשר להשתמש באלה שכבר קיימים? אשתי בעצמה הקפידה לקחת אותי רק אחרי שווידאה שלפחות מאה נשים לפניה כבר זרקו אותי.

אני חייב לומר שעם הזמן עסק היד השניי הופך להיות קל ומתבקש יותר. זכורני מקרה פעם, שקנינו ממישהו עגלה משומשת אבל ממש מוצלחת. כעבור כמה ימים הגענו למסקנה שאנחנו לא משתגעים על הצבע שלה. קורה. ניגשנו לאיש כדי להחליף צבע, לא סיפור מורכב מדי לכל הדעות. לא תאמינו: האיש אמר לנו שאין לו צבע אחר. קצת עלוב מצידו לדעתנו, אבל מה לעשות. העדפנו להחזיר לו את העגלה ומן הסתם דרשנו זיכוי לקנייה אחרת מכל מוצרי הבית. אני אישית שמתי עין על הטלוויזיה. אשתי אמרה שזה ממש מטופש כי נצטרך להוסיף כסף, וזה הטריק המלוכלך שלהם, מביאים לך זיכוי ואז מוציאים ממך עוד כסף בעורמה. האיש מצידו אמר שהטלוויזיה בשימוש, אבל לי זה לא הפריע לקנות מתצוגה.

שמעו, הבנאדם התחיל להשתולל. "כאן זה לא חנות!" הוא צועק לנו. מגלה את אמריקה, אם היינו רוצים חנות הרי היינו חיש מהר במחסני חשמל חס וחלילה. ניסיתי לפנות לשכל הישר שלו ולומר לו שבחיים הוא לא יקבל מחיר טוב יותר על הטלוויזיה המעפנה הזו ושאני במקומו הייתי הולך על ההזדמנות הזו בשתי ידיים, ובכל מקרה מע"מ הוא לא יקבל ממני אז שישכח מזה.

הדלת נטרקה עלינו. חוצפה שכזו, אני אדאג לדרג אותו בציון הנמוך ביותר ב"זאפ". לקחנו את העגלה והלכנו הביתה. כשהגענו הסתכלנו על העגלה מכל הכיוונים וחשבנו לעצמנו "היא דווקא נראית ממש סבבה". חיש קל פרסמנו מודעה למכירה ביד 2.

לתגובות ומוצרי חשמל יד שנייה: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם