המעודדים של העתודה Featured

 4 basketball
תלמידי ישיבת גבעת שמואל הרימו את טורניר הגמר של ליגת העתודה בכדורסל, עד לזכייה הנכספת. האחדות שהייתה בין השחקנים (וגם בין האוהדים), האווירה החיוביות והשפה הנקייה הרימו את ההיכל לגבהים

דביר מזרחי, תלמיד כיתה י' בישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

צילום: דביר מזרחי ואיתן בן יצחק

השיעור הכי חשוב שאנחנו יכולים לקחת מנבחרת העתודה של ישראל שזכתה השבוע בגביע אירופה הוא היחד, הלכידות, האגרוף הקפוץ שאי אפשר לפצח אותו. יש לנו שחקנים מצוינים, אבל גם בנבחרות ספרד וגרמניה יש; לישראל היה ערך מוסף, כזה שגם מכיסא האוהדים אפשר היה להרגיש ולהתרשם ממנו. הם עלו למגרש יחד, שיחקו זה בשביל זה, עודדו, חיזקו וניצחו.

יצאנו לקיץ עם בחירות חדשות לכנסת, נכנסנו לימי שלושת השבועות, ודווקא על הפרקט – אולי במקום הפחות צפוי בעיני רבים – קיבלנו שיעור בלכידות. הרוח מהמגרש סחפה גם אותנו, ואין לי ספק שהחוויה המשותפת שחוותה כמעט כל השכבה שלנו בקהל תתרום לנו להיות טובים יותר בשנה הבאה.

שירת ההמנון, הנפת הדגל ומחיאות כפיים כשאתה מעודד את נבחרת ישראל – זה עושה לך צמרמורת בגוף, התלהבות שאין לה הסבר אמיתי. אתה קורע את הגרון כאילו הכול תלוי רק בך. השחקנים שהודו לנו פעם אחרי פעם התרגשו שבאנו חיוביים, רק לעודד, בלי קללות, בלי שריקות בוז, היינו מגויסים לטוב למענם

החיבור שלנו, תלמידי ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל, לטורניר שעתיד היה להיערך בישראל, החל עם תחילת החופש הגדול. הנבחרת עד גיל 20 בדרך כלל לא מביאה קהל רב, וכחובבי כדורסל הבנו שיש לנו הזדמנות להגיע ולעודד ולא להשאיר את משחקי הנבחרת משעממים וחסרי אווירה. מבחינתנו, כל ניצחון של ישראל הוא הרבה כבוד למדינה. פנינו לאיגוד הכדורסל והוא סייע לנו באמצעות בועז מוזס היקר להשיג כרטיסים, וסמך עלינו שנדע לדרבן ולהרים את ההיכל. ראש העיר שלנו בגבעת שמואל, יוסי ברודני, התגייס גם הוא וסייע לנו עם ההסעות להיכל שלמה. עשרות חברים מהישיבה וגם חברים מבחוץ התלהבו מהרעיון והצטרפו.

במשחק הראשון היינו בעיקר אנחנו ששרנו, שרקנו, התלהבנו – שעה ויותר של "ראבק" כאילו זה הגמר... בסוף המשחק, רגע אחרי הניצחון הראשון, השחקנים ניגשו אלינו. הם הודו שהיו בהלם מהעידוד שנתַנו, סיפרו שזה ממש עזר להם כשהיו על הפרקט וביקשו שנגיע גם למשחק שלמחרת. שחקני הנבחרת תייגו אותנו והיה ברור שההתגייסות שלנו עושה משהו. הצעקות של "אל אל ישראל", שירת ההמנון, הנפת הדגל ומחיאות כפיים כשאתה מעודד את נבחרת ישראל – זה עושה לך צמרמורת בגוף, התלהבות שאין לה הסבר אמיתי. אתה קורע את הגרון כאילו הכול תלוי רק בך. השחקנים שהודו לנו פעם אחרי פעם התרגשו שבאנו חיוביים, רק לעודד, בלי קללות, בלי שריקות בוז, היינו מגויסים לטוב למענם.

ערב הגמר, היחד הישראלי היה גורם מכריע. הייתה תחושה שעם שלם הגיע להיכל ומשתגע. מתחילים לשיר וכולם אחרינו. להיות הגרעין הקשה – מתברר שזו גם אחריות אבל גם דוגמה לאחרים. ניצחנו! הגביע מונף, המדליה זהב, המנון המדינה, אנחנו, אני בעולם אחר, חיבוקים עם השחקנים, הם לא שוכחים לומר לנו תודה על מסע משותף של שבוע. אנחנו מחזירים בתודה על מה שהם נתנו על המגרש ועל חוויית קיץ בלתי נשכחת, נבחרת ישראל גיל עתודה אלופת אירופה, לא רק בגלל הכישרון, הרבה יותר בגלל האחדות.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם