הספירה לאחור החלה Featured

 3 mikdash

שלמה נאמן

נתחיל מהסוף: 1949 שנות חורבן עומדות להסתיים.

השאלה "האם" אינה על הפרק. רק "איך" ו"מתי". והצבת השאלות הללו עצמה היא החידוש הגדול. מה פירוש "מתי", האם אנו עומדים לקב"ה עם הסטופר? כך מתרעמים אנשי הגישה הקלאסית והמוכרת כל כך. ומה זאת אומרת "איך?" – האם לנו, לבשר ודם, הפתרונים? כך יהדהד באוזנינו קולם של חלק גדול מרבותינו.

אבל לא, לא נרפה בדיוק במקום הזה, ונשאל שוב ושוב: איך ומתי יסתיים חורבן הבית? כי רק כאשר נשאל, נמצא את התשובות. כי לא אנו שואלים את הקב"ה "עד מתי" אלא הוא הוא השואל אותנו את השאלה הזאת. לכן גם השאלה "איך" ייבנה, רלוונטית ביותר לכל אחד מאיתנו – כי הרי בידינו, בימינו, לעינינו ייבנה!

מצווה אשר ניתנה בסיני פעם אחת, כבר לא תשוב לעולם לגנזי מרומים כאילו לא נאמרה כלל. זהו יסוד גדול של אמונתנו. ובוודאי נכון הדבר בנוגע למאות מצוות המקדש. התורה, הנביאים וחז"ל לא ביטלו אותן ולא הניחו לרגע שיבוטלו אי פעם. איך נפקיד את קיומן של כל המצוות הללו בידי נס, כאילו ירד המקדש משמיים ואז נקיים? ואם אין לי תפילין בהישג יד, או ארבעת המינים בחג הסוכות, מדוע להתאמץ? – יֵרדו משמיים ואקיים... ומה אם לא ירדו?

הבנייה כבר החלה! כפי שהקמת בית באלון שבות או בבית אל איננה מתחילה בעבודת הטרקטור, אלא מתחילה בהכרח בלימודים לקבלת תואר באדריכלות והנדסת בניין, ממשיכה במדידת השטח, בתכנון רעיוני ובתוכנית מתאר, ומשם אל השרטוט המדויק, קבלת ההיתרים, גיוס המשאבים, ולבסוף לעבודת הבנייה עצמה. בדיוק כך עלינו לבנות את הבית לה'. עלינו ללמוד את דקדוקי הדינים, לגדל תלמידי חכמים מומחים כדי לפסוק בכל ענייני המקדש ולפעול להפצת הרעיון כדי שיהפוך לנחלת הכלל. עלינו לתכנן, למדוד, לעלות אל מקום ביצוע העבודות – ולבסוף גם לבנות בית מעצים ואבנים, ולהתפלל שהשכינה תשרה בו לעולמים

ואם תאמרו: יש הבדל גדול בין המצוות הפרטיות המחייבות כל אדם מישראל לבין מצווה כללית המחייבת את העם כולו. מי כמונו, חבורת העולים להר הבית בטהרה, מכירים את הסיסמה המוטחת כלפינו: "הפרט לא פועל במקום הכלל". ותשובתנו נחושה: הפרט פועל על הכלל כדי להביאו לעמידה ביעדי האומה.

זוהי אפוא המשימה המדויקת – כן, עלינו לבנות את הבית, והבנייה כבר החלה! כפי שהקמת בית באלון שבות או בבית אל איננה מתחילה בעבודת הטרקטור, אלא מתחילה בהכרח בלימודים של בחור או בחורה לקבלת תואר באדריכלות והנדסת בניין, ממשיכה במדידת השטח, בתכנון רעיוני ובתוכנית מתאר, ומשם אל השרטוט המדויק, קבלת ההיתרים, גיוס המשאבים, ולבסוף לעבודת הבנייה עצמה. בדיוק כך עלינו לבנות את הבית לה', להיותו מוכן להקריב בו קורבנות (כלשונו של הרמב"ם). עלינו ללמוד את דקדוקי הדינים, לגדל תלמידי חכמים מומחים כדי לפסוק בכל ענייני המקדש ולפעול להפצת הרעיון כדי שיהפוך לנחלת הכלל. עלינו לתכנן, למדוד, לעלות אל מקום ביצוע העבודות – ולבסוף גם לבנות בית מעצים ואבנים, ולהתפלל שהשכינה תשרה בו לעולמים.

"מתי ייבנה", שואל אותנו הקב"ה – והכוונה היא, להבנתי, מתי ניגש לבנייה. מתי נכריז שהתחלנו. שלא סתם נלמד סוגיות מקדש וקודשיו בגמרא, אלא נאמר לעצמנו שאנו לומדים כדי לבנות את המקדש, תלמוד המביא למעשה. וגם שלא סתם נעלה להר הבית, לביקור, אלא נעלה כי זהו השלב ההכרחי בביצוע המשימה הלאומית של סיום הגלות ומעבר מחורבן לבניין.

כך, ממש כפי שלא המתנו לעליית העם כולו לארץ, אלא מי שהשכיל והבין ופעל ועלה בידו לעלות לארץ – הוא שעלה והתחיל לפעול כדי לקלוט את העולים הבאים בתור, כי לא עלינו המלאכה לגמור ואין אנחנו רשאים להיבטל ממנה.

לא יכולה התנועה הציונית, שהיא תנועת הגאולה הלאומית, לעמוד במקום ו"לשים נקודה" ברשימת היעדים שלה בשלב הזה. המשימה המרכזית של הציונות – להגיע אל הר ציון ולהקימו מעפר – עודנה קיימת! וכן, כן, החלק החשוב בביצועה הוא עצם ההגדרה שזוהי אכן המשימה.

לא, לא הוכיתי בעיוורון, וברור לי כשמש שרבים רבים מן המגדירים את עצמם ציונים אינם מודעים כלל לחיוב בניין המקדש ואינם מאמינים בו. הדבר הזה עושה את מלאכתנו קשה יותר, אך לא בלתי אפשרית. התורה, העם והארץ, עדיין זקוקים ומצפים לגאולה – אך גם ההר והבית ממתינים לשיבת הבנים. כל אחד מישראל שמאמין בחיוב בניין המקדש, מוכרח למצוא לעצמו את המשימה הקרובה לו ולהתחיל בביצועה: יש שילמדו דינים והלכות, יש שיתכננו, יש שיחנכו את העם, ויש שיעלו להר הבית. יש שיבנו את כלי המקדש ויש שיפעלו במישור הפוליטי להשבת השליטה בהר לידי המדינה. יש שיגדלו צאן ובקר, ויש שיתאמנו בעשיית המנחות – ובלבד שכל אחד יגדיר לעצמו מה עליו לעשות במסגרת ביצועה של המשימה הלאומית.

כך עושים הרב ישראל אריאל במכון המקדש והרב צבי שלווה בכולל בית הבחירה, כך עושה יהודה עציון בהכנת ספר ירושלים הבנויה, וכך הרב יוסף אלבוים בעליותיו להר הבית. כך עושה הרב זלמן קורן בלימודו ובירורו בענייני הבניין, וכך עושה האדריכל יהורם גינזבורג בשרטוטי ההר וסביבתו העתידית, וכך עושים עוד ועוד רבים וטובים. אתה ואת – הקוראים שורות אלה בליל שבת תשעה באב – הוסיפו נא את שמכם ואת משימתכם לרשימה הזאת, ותהיו שותפים להקמת הבית הלאומי, הוא בית ה' במרום הרים.

תשאלו אותי: מה השארתי לקב"ה? תשובתי היא: לא בשמיים היא, ולא מעבר לים. מצווה קיבלתי ואותה אני עושה. ואם יעלה רצון מלפניו לקצר הליכים – זכינו! אבל אל לנו להיבטל מן המלאכה בתירוץ שזוהי מלאכת ה' ומשימתו. דברים שהבורא חפץ לעשות בעצמו, כבר עשה ועוד יעשה. לא ציווה אותנו על תחיית המתים לכן אין לנו אלא להאמין ולהמתין, להמתין ולהאמין. אבל כן ציווה אותנו "ועשו לי מקדש". כן דיבר אלינו: "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני... בין הערביים" – ואין לנו אלא להשיב לו, כאבותינו לפנינו: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע".

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם