מציאות אחרת Featured

 5 unger

הרב עופר אונגר, הישיבה התיכונית שעלבים

חרף השנים הארוכות שחלפו איני יכול לשכוח את התחושה הפיזית ממש שאחזה בי ברגע הזה, רגע הירידה מהאוטובוס בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

בלילה שלפני כן התארח בישיבתנו משגיח רוחני ידוע וקולו היה עדיין טרי בתוכי: "דברי תורה נוחים לאבדם ככלי זכוכית! הישמרו על נפשותיכם! כל מה שצברתם במשך השנה צבור בתוך כלי מזכוכית דקה. תנועה חדה אחת והכול מתנפץ אל הקרקע".

עם החרדה הזו ירדתי ממדרגות האוטובוס, ועם התחושה הפיזית הממשית הזו של נושא אוצר גדול בכלי עדין ודק התהלכתי ברחובותיה של העיר החופשית הראשונה.

ועברו השנים ושמעתי קול אחר, את קולו של הרב שלמה וולבה זצ"ל, שאמר: "בין הזמנים אינו רווח בין פרשה לפרשה, אינו רק זמן הפוגה, הוא זמן כשלעצמו! והזמן הזה מזמן את עבודת ה' המיוחדת לו".

כיצד אפשר לראות את "בין הזמנים" כזמן בעל קיום עצמאי, ומה מזמן לנו הזמן הזה?

נדמה כי בדיוק בשאלה זו עסק הרב קוק בשמונה קבצים:

"לעומת השקדנים מחמירי ההתמדה, מוכרח הוא שימצא כח שיראה איך מגלים את האור החופשי הפנימי. בטיול רוחני ובמנוחה. בהרחבת הדעת שהנשמה מתרוממת על ידה. פורחת היא במגדל הפורח באוויר, ושמה היא שואלת את כל מאוויה, דורשת את מושגיה העדינים, דורשת ומתמצא לה, אך הדור נחלש מעינוי הגוף והנשמה וצריך הוא להשפעה של מרגוע שרק היא תביא לשקידה פנימית שתשפיע במידה הגונה גם כן על השקידה החיצונה עד שימצא לאיש ברכה ושלום" (קובץ ב' קיב).

שני כוחות נאבקים בנפשו של אדם: הכוח המבקש את הסדר, את ההתקדמות הלימודית והרחבת הידע, את בקשת העול ואת השאיפה המתמדת להוסיף, לצבור ולנכס.

אך באותה מידה חייב הוא לפרנס גם את הכוח הרדום שבנפשו, את הצד בנפש הקורא לו להרפות מעט, להשהות ולהשתהות, לעכל, לעבד ולשמר את כל מה שצבר.

השקידה נראה כי לא די לה. כמלגזה בבית אריזה היא שופכת מכלים שלמים של תורה וידע.

אך יש זמן שבו המלגזן נדרש לרדת מהמלגזה ופשוט לשבת בצל אחד העצים ולקלף לו תפוז.

הפעולה הפשוטה הזו תחזיר אותו אל שטף העבודה אך היא כבר תהיה אחרת. הוא אינו מעמיס ופורק סחורה עוד, הוא נושא תפוחי זהב!

טעמם עוד מתוק בחיכו.

"בין הזמנים" הוא הזמן לעורר כוחות רדומים שרובצים בי. הזמן לעורר את התשוקה, הכמיהה. זהו הזמן לבחון מה התורה לימדה אותך.

זהו הזמן של ה"קימה מהספר" כלשונו של הרמב"ן והבדיקה "כיצד ניתן לקיימו", כלומר עד כמה התורה הזו שרכשתי היא קיומית כלפיי.

אם נאמץ את הדברים הללו של הרב זצ"ל אל ליבנו נוכל לאפשר לעצמנו להתהלך בין סוחרי השוק, לנשום את ריחותיו וללמוד מאנשיו. לצעוד בין רחובות בעלי המקצוע, לנשום את ריח הטרפנטין ולפגוש את הנהנים מיגיע כפיהם. נוכל לאפשר לרוח החופש לדשן את עצמותינו ולהרוות את נשמתנו.

את החרדה החריפה נחליף במבט פנימי חם ובוטח שיאפשר לנו להוסיף קומה נוספת בבניין האישיות שלנו ובקרבתנו אל האלוקים.

"איך בונים ספינה? אוספים אנשים ונוטעים בהם אהבה וכמיהה לים הרחב והאינסופי. ולא אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים ולהכין תוכניות ולבנות ספינה" (אנטואן דה סנט אכזופרי).

ישנן תנועות נפשיות שאי אפשר להשיג בתוך בית המדרש אלא רק במרחב. אבל אלה תנועות חיוניות לנשמתנו. הן שיצמיחו את הבניין, הן שיַפרו את נפשנו.

שיהיה לכולנו "זמן (בין הזמנים) טוב".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חוזרים לתוכנית אלון

  מאמר מאת ח"כ מוטי...

הסמארטפונים כאן כדי להישאר

  מאמר מאת הרב יניב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם