חוזרים לתוכנית אלון Featured

 3 aza
חבל עזה - חוזרים לתוכנית אלון
מתכונת "האצבעות" שהציע יגאל אלון ז"ל, תחזיר גם אחריות, גם ציונות וגם ביטחון לחבל הארץ הזה שמסרב להניח למדינת ישראל, עד שזו תחליט לקחת אותו ברצינות

ח"כ מרדכי (מוטי) יוגב, חבר ועדת חוץ וביטחון, אל"מ במיל' ורמ"ט אוגדת עזה לשעבר

בליל שבת האחרונה שוב נשמעו אזעקות "צבע אדום" בעוטף עזה. עוד סבב תגובה ישראלית של הפצצות אוויריות על מטרות חמאס ברצועת עזה. עוד סבב ניסים ללא נפגעים פיזית, רק פגיעות נפשיות ונזקים לרכוש. אישים שונים מתבטאים על כך שאי אפשר יותר, על הצורך בפעולה נרחבת להשמדת תשתיות חמאס, על מורכבותה של רצועת עזה ועוד. מה חסר בתפיסות אלו שמאז הסכמי אוסלו מונע פתרון אמיתי? חסרה לנו ברצועת עזה התפיסה היהודית-ציונית ומטרה מדינית, פוליטית ברורה בנוגע לחבל עזה. מטרתנו המדינית מסתכמת בהדגשת אי רצוננו לחזור לרצועת עזה.

במבט אמוני והיסטורי - רצועת עזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, בנחלת שבט יהודה: "עזה וחצריה" (יהושע ט"ו). נצטווינו לרשת את חבל עזה ולשבת בו, בדיוק כמו בירושלים, בתל אביב ובחיפה.

ברצועת עזה התקיימה התיישבות יהודית בתקופות שונות בהיסטוריה. השר יגאל אלון, איש מפלגת העבודה, היה האיש שיזם עוד בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים, את חידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, במתכונת של "אצבעות" - מסדרונות התיישבות יהודיים, החוצצים ומבדילים בין השטחים האורבניים הערביים ברצועה.

העיקרון הראשון לפתרון שורשי לרצועת עזה טמון בהגדרת מטרה מדינית ברורה בנוגע לרצועה: על ישראל לקבל את האחריות הביטחונית וההומניטרית על רצועת עזה והפיכתה לחבל ארץ משגשג, בר קיום מדיני-כלכלי וביטחוני. זאת, תוך חידוש התיישבות היהודית וביסוסה, לצד זו הערבית

 

אלון נימק כך את הצורך בהקמת היישובים: "להתיישבות זו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה, על ידי כך שהיא מפצלת את הרצועה... כמו כן, קיימת חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה".בפועל ועל פי תפיסה ביטחונית-התיישבותית זו, הוקמו גושי היישובים ברצועת עזה, והיוו התיישבות חלוצית-ציונית נפלאה ובסיס להגנה בפני איומי הטרור ברצועה ומחוצה לה. יישובי "התוחמת הצפונית" מצפון למרחב העיר עזה, חצצו בין הרצועה למרחב אשקלון. היישוב נצרים וכביש הגישה אליו יצרו מסדרון בין העיר עזה למחנות המרכז נוציראת, אל-מועזי, אל-בוריג' ודיר אל-בלח. היישוב כפר דרום וגוש יישובי נווה דקלים יצרו מרחב חיים ישראלי, וחצצו בין מחנות המרכז לחאן יונס. יישובי מורג, בדולח, עצמונה ונוספים חצצו בין גוש חאן יונס לרפיח. בדרך זו שימשה ההתיישבות היהודית החלוצה והאמיצה גם בסיס לכוחות הביטחון, בפעולתם להגן על המרחב כולו מפני האיומים שבתוכו וממנו.

לעומתה, תפיסת הסכמי אוסלו ביקשה "לברוח" מרצועת עזה ומההתעסקות בתושביה הפלשתינים. בתחילה נסוגונו ממרכזי הערים, ובהמשך על פי תוכנית ההתנתקות, נסוגונו מכל שטח הרצועה. תפישה זו נשענה, במקום על אמונת ישראל והמעשה הציוני – על אמונה ברשות הפלשתינית ובמנהיגיה ערפאת ואבו-מאזן, שהם שיביאו לרצועת עזה את השליטה, היציבות והביטחון לישראל. תפיסה זו לא עמדה במבחן המציאות, לא ברצועת עזה ולא ביהודה ושומרון.

ברצועת עזה כשני מיליון פלשתינים, הנשלטים בידי שלטון טרור אכזרי, השואף לפגוע בישראל ורווחת אוכלוסיית עזה אינה בראש מעייניו. כל שטח בארץ ישראל שנמסר לארגוני המחבלים, בראשם הרשות הפלשתינית, הפך לבסיס טרור כנגד ישראל. שורש התבססות הטרור ביו"ש וברצועת עזה נעוץ בהתנתקות משטחי ארץ ישראל. ביהודה ושומרון תיקנו זאת חלקית באמצעות מבצע "חומת מגן", שהשיב את שליטתנו המודיעינית והביטחונית לכלל השטח ביו"ש. ברצועת עזה נותרנו מבחוץ, עם מודיעין חסר וטרור גובר. נתקיים בנו הביטוי "מי שבורח מהטרור, הטרור רודף אחריו", בטילים עד תל אביב, חדרה והעמקים, במנהרות, בלונים ועפיפונים.

תומכי ההתנתקות מרצועת עזה, יש מהם שביקשו שמצרים תקבל אחריות על רצועת עזה, אך מצרים מעולם לא רצתה ולעולם לא תרצה. יש שביקשו שאבו מאזן והרשות הפלשתינית יקבלו אחריות ויקימו מדינה פלשתינית ברצועת עזה. הרשות הפלשתינית הייתה נטע זר ברצועת עזה, מעולם לא הייתה רלוונטית ולעולם לא תהיה פתרון.

העיקרון הראשון לפתרון שורשי לרצועת עזה טמון בהגדרת מטרה מדינית ברורה בנוגע לרצועה: על ישראל לקבל את האחריות הביטחונית וההומניטרית על רצועת עזה והפיכתה לחבל ארץ משגשג, בר קיום מדיני-כלכלי וביטחוני. זאת, תוך חידוש התיישבות היהודית וביסוסה, לצד זו הערבית. לאחר שלב השמדת הטרור, עלינו לסייע יחד עם ארגונים בינלאומיים לשיקום הרצועה, לתת לאוכלוסייה הפלשתינית אפשרויות הגירה לחו"ל ועבודה בישראל. זו התפיסה האסטרטגית היחידה, שתביא בע"ה בעתיד לביטחון, יציבות ושלום, לרצועת עזה ולסביבתה.

חיזוק התודעה הלאומית יחד עם יתרוננו המוחלט, ומנגד חוסר הברירה לנוכח סבבי לחימה נוספים ולא עלינו נפגעים, הם שיביאו אותנו בסופו של דבר להכרה המדינית והביטחונית גם יחד, שהפתרון האסטרטגי לרצועת עזה הוא לא התנתקות ממנה אלא קבלת האחריות עליה: כיבוש הרצועה, מיגור הטרור, התיישבות יהודית, שיקום החיים הפלשתיניים וייצובם במרקם חיים ובשכנות טובה.

עד שתפיסה זו של שייכות ואחריות לרצועת עזה תזכה להסכמה לאומית, מרצון או מאילוץ ביטחוני, מחויבים אנו להגן על תושבי עוטף ישראל מכל איום. חובת הגנה זו תושג לאורך זמן רב יותר, באמצעות הרתעת האויב. הרתעת האויב תושג לא באמצעות פגיעה במרקם החיים של תושבי הרצועה - עליו צריך לשמור - אלא באמצעות פגיעה ממוקדת בראשי ארגוני הטרור ופעולה נרחבת להשמדת תשתיות הטרור ברצועת עזה. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם