התעשייה Featured

 5 smartphone
סדרת מאמרים: לחיות כשהנייד לידנו ולא כשאנחנו לידו
כדאי לדעת איך תעשיית ההקלקות והפושים עובדת כדי להבין איך יכול להיות שרק פתחתי את הטלפון כדי לראות מה השעה ואני מוצא את עצמי משחק בו כבר שעה * מיליארדים מושקעים כדי לוודא שלא נניח את הטלפון מהידיים, כך שאם החלטתי לשאת ברגע נתון את הטלפון, קיבלתי על עצמי בהכרח שכמה מסיחי דעת יתחרו ביניהם על תשומת הלב שלי

הרב יניב חניא

פעם, לפני באמת הרבה זמן, הייתה לר"מים בישיבות בדיחה קבועה על כדורגל. "כדורגל זה משחק שבו עשרים ושניים איש רודפים אחרי כדור רק כדי לבעוט בו כשהם מגיעים אליו". בזמנו ניסינו בכל מיני סדנאות למורים להסביר למורים את הפער העצום שבין תפיסת המשחק הזאת לבין מה שהתקשורת עושה ממנו – הרעש, הצלצולים, השידורים הנרגשים. ניסינו לומר שהפער שנוצר בין המשפט החכם הזה לבין המציאות שהתלמידים חשים יוצר מרווח בלתי ניתן לגישור שגורם להם פשוט לא לשמוע את המשפט. הוא חסר משמעות מבחינתם (שהרי המורים לא סובלים כדורגל).

יכול להיות מישהו שמכור באמת לחדשות, וחשוב לו לדעת מה קורה בכל רגע. זה עניין אחד. ואולם השאלה אם להתקין יישומון הודעות מיידות של חדשות היא שאלה אחרת. התקנה של כלי כזה בטלפון בהכרח תטריד אותי, תגזול את תשומת הלב שלי ותביא אותי לקרוא גם דברים לא חשובים, וגם בזמנים לא רצויים. למה בהכרח? כי זה לא כוחות. כי הצבעים, הגדלים, הצפצופים, הלידים והפונטים, את כולם תכננו ויצרו מומחי מחשבה שלידם אני תינוק תמים וחסר הבנה

נראה שאת אותו עניין בכמה הכפלות אפשר לומר על הטלפונים החכמים. קל מאוד לראות את הבעיה כאשר משפחה שבה איש לא ראה אחד את אחיו שנתיים תמימות נפגשת בחתונה, וכוווולם סביב השולחן שקועים בטלפון ואינם מחליפים מילה, או כשבמסיבת בת מצווה כל החברות מרכינות ראש ומדברות זו עם זו דרך הטלפון.

ואולם יש בכך התנגשות אמיתית עם המציאות: א) כי הטלפון הוא לא רק טלפון: הוא גם מחשב, אינטרנט, פנס לעת מצוא, מכשיר ניווט, מכשיר עריכת תמונות, פותח שערים חשמליים ועוד; ב) כי התעשייה כולה עומדת מאחור. תעשייה זו מגלגלת מיליארדים על גבי מיליארדים של דולרים, וכל כולה עוסקת בלמצוא ולהמציא דרכים שבהן תשומת הלב שלנו תהיה מרוכזת במחשב הטלפוני. כאשר את נכנסת לברר מתי בדיוק יוצא האוטובוס מהמסיבה לעבר רמת גן, בצד השני יושבים מאות אלפי אנשים שחושבים כל יום, כל היום, בכל חלקיק זמן נתון, איך להשאיר אותך שם עוד דקה. דקה וחצי. שעה.

החשבון המדהים, הבלתי נתפס, מהמם אך פשוט. מכל עשרת אלפים מבקרים באתר או ביישומון יבחר אחד להקליק על הפרסום. זו סטטיסטיקת ברזל. היא אינה ניתנת לערעור בגלל המספרים הגדולים. הקלקה שווה בממוצע דולר אחד (יש אינסוף שיטות, חלוקות, שותפים, חברות בדרך, אבל זו השורה התחתונה. עשרת אלפים מבקרים שווים דולר). אם יש באתר שלי מיליון מבקרים ביום, שזה לא הרבה כל כך, כי כל כניסה או פעולה נספרות, ארוויח מאה דולר ליום. ואם יש מיליארד? מאה אלף דולר.

להרבה מאוד אתרים בעולם יש מיליארדים של 'חשיפות' כאלה ביום, כולל לא מעט בישראל. אם אני בעל אתר בינוני, של מיליון חשיפות יומיות, וחשבתי על רעיון פרובוקטיבי שיגדיל את מספר החשיפות ב-10%, אני עשוי להרוויח מהרעיון עשרת אלפים דולר. ביום אחד. חברות של מיליארדי חשיפות? תעשו את החשבון לבד.

זה עולם שלם של רעיונות, צלילים, צבעים, גדלים, גופנים, מיקומים, תמונות, החלקות מסך ועוד, וכולם משתכללים כל הזמן, כל דקה וכל שנייה, ומטרתם להשאיר את תשומת הלב שלנו שם עוד כמה דקות. תשומת הלב הזאת שווה למישהו, לתאגיד ענק כלשהו, מיליארדים רבים של הכנסות. ואכן, לרוב הם מנצחים, אם כי להגנתנו צריך להודות שהמאבק איננו שווה כוחות.

תמיד נדמה לי שזה השלב הראשון לחיים הרמוניים יותר עם הנייד. ההבנה שלא מדובר רק בכך וכך גרמים של אלקטרוניקה אלא בעוצמות עולמיות של ממש בקצות אצבעותינו, ולכן ממילא צריך לבוא מוכנים. להבין את ההקשר ולהתכונן.

הידיעה שיש כאן מאבק שלם על תשומת הלב שלנו מכתיבה את התייחסותנו לעניין. לדוגמה, בהחלט יכול להיות מישהו שמכור באמת לחדשות, וחשוב לו לדעת מה קורה בכל רגע, ולדעתו השאלה מה אמר חבר הקבינט על חקירות חברי הקבינט האחרים היא שאלה של חיים ומוות. זה עניין אחד. ואולם השאלה אם להתקין יישומון הודעות מיידות של חדשות היא שאלה אחרת. התקנה של כלי כזה בטלפון בהכרח תטריד אותי, תגזול את תשומת הלב שלי ותביא אותי לקרוא גם דברים לא חשובים (כמו מה אמר חבר קבינט אחד על החקירות של חבר קבינט אחר), וגם בזמנים שבהם ממש לא ארצה לעשות את זה. למה בהכרח? כי זה לא כוחות. כי הצבעים, הגדלים, הצפצופים, הלידים והפונטים, את כולם תכננו ויצרו מומחי מחשבה שלידם אני תינוק תמים וחסר הבנה. ואפילו אם אני אלוף העולם, המסה המצטברת של כולם תכריע אותי (ואת כולנו) ללא קרב.

וכך צריך לבחון את השימוש בנייד לא רק על פי ההקשר המיידי ("אם אתקין את היישומון אקבל קופון של 2.5 ₪ לרשת חנויות יהלומים") אלא בהקשר הכללי של השימוש. מה זה עושה לי, לאן זה לוקח אותי וכמה כוח יש לי לעוד מסיח דעת אחד. אחרון בהחלט. או בעצם אחד לפני האחרון בהחלט.

אפשר גם להציג את זה בקטן יותר. השאלה אם לקחת את הטלפון לתפילת מנחה אינה רק שאלה אם הטכנאי של מכונת הכביסה בדיוק יגיע ואהיה חייב לענות לו. היא שאלה רחבה יותר שבה אנחנו מקבלים כהנחת יסוד שעם הטלפון לא נוכל להתפלל כמו שצריך. זה פשוט לא ילך. ולכן השאלה היא אם אענה לטכנאי של המכונה במקום להתפלל, או שאתפלל, ויש סיכוי של 15% שאפספס את הטכנאי. זו השאלה האמיתית, כי ברגע שהתקנתי את היישומון, לקחתי את הטלפון או אפילו הצצתי רק כדי לראות אם מישהו חיפש אותי, מייד מתייצבים מנגד כל אותם מיליונים שהושקעו בגזלת תשומת הלב שלי, ואני אפסיד.

בסופו של דבר זה אומר גם לסנן דברים, כמו להוריד את מספר ההתקנות של אפליקציות מסיחות דעת, חדשות מיידות וכל מיני רשתות חברתיות, שהן ממש לא חובה. אבל העיקר עדיין לא שם, העיקר הוא בהבנה שמדובר בכלי שמתחבר לנו לכל כך הרבה מקומות בנפש שאנחנו לא מכירים, ועד שלא נכיר אותם פשוט לא נוכל להתמודד איתם.

ומכאן החוק הראשון: דע מי עומד מולך, התכונן לזה, חשוב על זה כל הזמן והיה מוכן להיות עניו כדי להודות שיש דברים שאתה לא עושה. כדי לחיות עם הנייד.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם