מופת הגורן Featured

 4 goren
הילד השובב שתמיד הוצא מהשיעורים קיבל את תפנית חייו ליד הכותל המערבי, ועוד לפני בר המצווה התייצב מול ראשי ישיבת חברון כשהוא בקי בש"ס וביקש להתקבל לישיבה היוקרתית. במלחמת השחרור לחם כצלף בעמדה שלו בירושלים, ובהמשך נקרא לדגל הרבנות וההנהגה הציבורית * תקציר סיפורו המופלא של הרב שלמה גורן, הרב הראשי הראשון לצה"ל, שהפך לימים לרב הראשי לתל אביב ואף לרב הראשי לישראל * וגם השערה מדוע דווקא הוא זכה להיות הראשון על הר הבית

אבי רט

יש דמויות מרתקות שנולדו לתקופה משעממת. יש דמויות משעממות שנולדו לתקופה מרתקת. הרב שלמה גורן הוא דמות מרתקת שהופיעה ופעלה בצומתי מפתח של כלל ישראל בתקופה הכי מרתקת.

הייתה בו גדלות עצומה בתורה, אומץ לב אדיר, ולקיחת אחריות על עם ישראל הבונה את ביתו, מדינתו וצבאו בארץ ישראל.

כשהיה שלמה בן 7 עלתה משפחת גורונצ'יק לארץ ישראל, והתיישבה בכפר חסידים. הרב העיד על עצמו שבתקופה ההיא הוא עשה הכול חוץ מללמוד: רעה צאן, רכב על סוסים, הציק לכלבים ונלחם בבדואים. לא לחינם כינויו בבית הספר היה "גורונצ'יק צא", על שם המשפט המפורסם שאמר כל מורה בתחילת השיעור.

הרב גורן סיפר שיש ארבע דמויות שהשפיעו עליו: הרב קוק, שמאז פגש אותו הוא החל לדבריו להיות "קוקניק"; החזון איש, שהיה מתייעץ איתו בשאלות הלכתיות; רשב"י, התנא האהוב עליו; והאחרון – דוד בן גוריון, מורו ורבו בתפיסה הממלכתית איך להקים את המדינה

 

אימו של הרב גורן אמרה לבעלה – "לא עלינו לארץ כדי ששלוימל'ה יהיה בור ועם הארץ", והם עברו לירושלים כדי שילמד שם ברצינות. בלילה הראשון לקח אביו של הרב גורן את בנו הצעיר לכותל, ולימים הוא יתאר את הביקור שם במילים נרגשות: "בכותל הרגשתי פתאום כאילו מן השמיים נחה עליי איזו רוח שונה. חזרנו מן הכותל והרגשתי שאני ילד אחר לגמרי, לא אותו ילד שהיה בכפר".

הרב אריה לוין קיבל אותו בתלמוד תורה, ומיד שם לב לכישרון הגנוז בילד. הוא הציע שייתן לו שוקולד על כל משנה שילמד בעל פה. הילד החל ללמוד מהר, ומהר מאוד התחיל לסחור בשוקולד. הוא היה אוטודידקט, היושב לבדו בבית מדרש בירושלים ולומד גמרא.

עוד לפני היותו בר מצווה ביקש מאביו שייקח אותו לישיבת חברון היוקרתית, אבל ראש הישיבה אמר לו שהוא יכול להיכנס רק מגיל 18. הוא לא התבלבל, וביקש מראש הישיבה לבחון אותו באיזו מסכת שיבחר. ראש הישיבה חשב שהוא מתלוצץ, אבל עד מהרה גילה שבכל מסכת שבחר הילד יודע "לשרוק" תשובות באופן מדהים, וכל הר"מים נקראו לחזות בפלא.

הרב גורן העיד, והעידו גם אחרים מישיבת חברון, שמעולם לא הקדימוֹ איש בבית המדרש, ומעולם לא יצא איש אחריו. השכנים התלוננו למשטרה הבריטית שהלימוד שלו בקול רם בשלוש לפנות בוקר מפריע להם. אביו ביקש ממנו ללמוד עד 23:00 בלילה, והילד ענה – אני בעד כיבוד הורים, אבל זו גזרה שאני לא יכול לעמוד בה.

כשהיה בן 16 כבר נתלו מודעות ברחבי ירושלים "בואו לשמוע את שיעורו של הגאון שלמה גורנוצ'יק". באותו זמן עסק בכתיבת הספר "נזר הקודש" על הלכות פסולי המוקדשים של הרמב"ם, וקיבל הסכמה מהרב קוק. כשהרב קוק שאל אותו מה החלום שלו, ענה: לכתוב תלמוד ירושלמי על המסכתות שעוד אין.

גם בתקופתו בצבא היה מתמיד עצום. הנהגים שלו סיפרו לי כי בתא המטען של הרכב היה לו ש"ס קטן עם פנס קטן, והוא הקפיד ללמוד בכל יום שבעה דפים כדי לסיים את הש"ס פעם בשנה. ועוד לא דיברנו על בקיאותו בחוכמת הנסתר.

שאלתי אותו פעם – מי היו הרבנים שלך? מי היו הדמויות שהערכת והשפיעו עליך? הרב ענה – ארבעה: הרב קוק, שמאז פגש אותו הוא החל לדבריו להיות "קוקניק"; החזון איש, שהיה מתייעץ איתו בשאלות הלכתיות; רשב"י, התנא האהוב עליו; והאחרון – דוד בן גוריון, מורו ורבו בתפיסה הממלכתית איך להקים את המדינה.

אומץ לב הלכתי

כשהקימו את הצבא, הייתה הצעה שלפיה יהיו פלוגות לדתיים שישמרו על אורח החיים הדתי, ופלוגות לחילונים. כשבן גוריון קרא לרב גורן להיות הרב הראשי, ענה לו הרב – בתנאי שכמו שאתה רוצה מדינה אחת ועם אחד, כך יהיה לנו צבא אחד. שניהם ראו את הדברים עין בעין, אף שגילו של בן גוריון היה כפול משל הרב גורן; שניהם הבינו שלא מקימים פה שטייטל, אלא את מלכות ישראל.

הדבר לא היה פשוט. אילו תקדימים יש לְרב שרוצה לפסוק בעבור צבא שלא היה לישראל אלפיים שנה? מעולם לא שאלו שאלות הלכתיות הנוגעות לדיני פיקוח נפש של ממלכה ומדינה. הרב גורן הבין שיש דברים שבהם אין לו דרך להיעזר בפסיקות מוקדמות, וגם אין ביכולתו לגלגל את האחריות; עליו לפסוק הלכות לצבא המתחדש בסוגיות המתחדשות.

ברגע שהגיע למסקנה הלכתית – היה נאחז בה באומץ לב, בלי לחשוש מהביקורות שהגיעו לא אחת. למשל, בסוגיית עגונות הצוללת "דקר". הוא הלך ללמוד אצל מהנדסי צוללות כדי להבין בדיוק איך המערכות פועלות ומתוך כך להסיק מה יכול היה לעלות בגורלה של דקר. מרגע שפסק שאין סיכוי שהצוללנים שרדו והתיר את העגונות, לא היה אכפת לו מה יגידו עליו.

הרב גורן הבין את גודל השעה, וגם הבין למצוקתן של העגונות. הוא התייחס למורל העם כשיקול הלכתי, וגם היה רגיש למצוקת הנאנקים. ילדיו מספרים שהפעמים היחידות שבהן ראו אותו בוכה היו כשדיבר עם משפחה שכולה או עם אישה עגונה.

אומץ לב צבאי

הקשר של הרב גורן עם הצבא החל עם הקמת המדינה ומלחמת העצמאות. הוא החליט שהוא לא יכול ללמוד תורה בזמן שכולם מתגייסים. הוא עבר טירונות בהגנה וקורס צלפים, וקיבל עמדת שמירה בלילה. ביום למד, בלילה שמר. כשבן גוריון חיפש רב ראשי לצבא, אמר לו הרב הראשי דאז הרב יצחק הרצוג: יש בחור שיושב בעמדת שמירה בירושלים שהוא גאון אדיר. והשאר היסטוריה.

בזכות אומץ ליבו של הרב גורן במלחמת ששת הימים, עם ישראל יכול להיכנס היום באופן חופשי למערת המכפלה. וזאת, בשונה מהר הבית. הרב גורן אמר לי – על דבר אחד אני חושש שאתן את הדין: על שוויתרתי למשה דיין בעניין הר הבית. משה דיין שיקר לרב גורן, וכשהרב גילה את התרמית, הוא קילל אותו בכעס רב.

כשהגיע הרב גורן לחברון, הוא הבין שהפעם עליו לקבוע עובדות בשטח. הוא מיד הכניס ספר תורה, הביא סידורים, החליף את המנעול ונעמד בפתח חמוש בעוזי. כשהצבא דרש ממנו לעזוב את המקום, הוא אמר – מי שרוצה לפנות אותי ממערת המכפלה, יצטרך להרוג אותי קודם.

בזכות מה?

פעמים רבות שאלתי את עצמי במה זכה הרב גורן להיות הראשון שמגיע להר הבית אחרי אלפיים שנה של געגועים וכיסופים. ייתכן שהדבר קשור במאורע שמשלב את שלושת ההיבטים שהזכרנו: גדלות תורנית, אומץ לב הלכתי ואומץ צבאי גם יחד.

במלחמת השחרור, ביום שישי בצהריים, הגיע למפקד האזור האלוף דוד שאלתיאל מידע מודיעיני שלפיו למחרת בשבת בבוקר הירדנים עומדים לתקוף בכוח משוריין. האלוף סיפר זאת לרב גורן, ואמר לו שאין לו חיילים פנויים; הפתרון היחיד, אמר שאלתיאל, הוא שהרב ימצא מאות בחורים שיבואו בליל שבת לחפור שוחות כדי למנוע מהמשוריינים להגיע לירושלים.

הרב גורן, בהתייעצות עם הרב הראשי הרצוג, החליט ללכת למאה שערים ולגייס למשימה את בחורי הישיבות. הוא חיפש את ראש העדה החרדית, הרב יוסף דושינסקי, אבל החסידים צעקו עליו וקיללו אותו שהוא "רודף". הרב גורן, באומץ הלב האופייני, הניח את אקדחו על השולחן ואמר להם – אם אני רודף, תהרגו אותי עכשיו.

בסוף הוא הגיע לראש העדה החרדית וביקש ממנו שייתן הוראה לכל הבחורים לבוא בליל שבת לחפור איתו שוחות. שאל אותו הרב דושינסקי – אתה רוצה שאתן לכל הבחורים הוראה לחלל שבת? ענה לו הרב גורן – לא, אני רוצה שתיתן להם הוראה לקדש את השבת.

הרב דושינסקי סירב. למרות זאת, הלך הרב גורן לפנימיות של הבחורים, עבר מיטה-מיטה והתחנן בדמעות לבחורים שיבואו איתו. הוא הצליח לגייס בצורה כזו כמה מאות בחורים. כל הלילה הם חפרו שוחות, עד שהנצה החמה והם הסתלקו. ביום למחרת הירדנים אכן ניסו להגיע לירושלים, אך הטנקים הראשונים התחפרו בשוחות והיתר סבו על עקבותיהם. "החפירות הללו", של אותם בחורי ישיבה חרדים, סיפר הרב גורן, "הצילו את ירושלים".

ייתכן מאוד שלאחר 19 שנים, כשירושלים שוחררה במלחמת ששת הימים, אמר הקדוש ברוך הוא: מגיע לבחור שהציל את ירושלים בתש"ח, שיהיה הראשון שיגיע אליה בתשכ"ז.

הדברים מבוססים על הספר "בעוז ותעצומות" – אוטוביוגרפיה של הרב גורן שערך אבי רט, ושתורגמה לכמה שפות.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם