הפוליטיקה הציונית-דתית – הסוף? Featured

 5 liberman

ד"ר עידו ליברמן, סוציולוג, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל מדעי מכון מסקר

האכזבה של מפלגות הימין המזוהות עם הציבור הדתי-לאומי מתוצאות הבחירות האחרונות משמשת מאיץ למאמרים ולדיונים רבים המתפרסמים בשלל ערוצי התקשורת הדתיים, ובכללם עלון מכובד זה. דיונים אלו מנסים לבחון את הכישלון הפוליטי של ציונות הדתית, לדון בו ולהסבירו, ובבסיסם עומדת ראייה ביקורתית כלפי המנהיגים הפוליטיים של מפלגות אלו, כלפי מהלכים פוליטיים שננקטו או לא ננקטו וכלפי אמירות ודפוסי פעולה כאלה ואחרים.

אכן, אין להכחיש כי בביקורת זו יש יסודות של אמת, ומן הראוי שהמפלגות הפוליטיות המייצגות את הציבור הדתי ומנהיגיהן יעסקו ברצינות ובהעמקה בניתוח הטעויות, בגיבוש הלקחים ובתיקון השגיאות הפוליטיות והציבוריות שנעשו. ואולם מעבר לעשייה זו יש לראות את התמונה הכוללת של הפוליטיקה הציונית-דתית ולנתח את כישלונותיה בפרספקטיבה רחבה יותר מניתוח טקטי כזה או אחר.

בראייה היסטורית אפשר להבחין בנקל כי למעט הבלחות יחידות של הצלחה פוליטית יחסית, זה עשרות שנים, מאז בחירות 1981, מפלגות הציונות הדתית רושמות כישלון פוליטי מהדהד ורחוקות מאוד מייצוג יחסי של הציבור הדתי-לאומי בכנסת ישראל. אף אם נאמץ את ההערכות המזעריות, אשר מעריכות ששיעור הציבור הדתי-לאומי הוא 12% מהציבור הישראלי, הרי שמפלגות הציונות הדתית היו אמורות להשיג 15 מנדטים, כלומר יותר מכפול משבעת המנדטים שהשיגה מפלגת ימינה בבחירות האחרונות ופי שלושה מחמשת המנדטים שקיבלה מפלגת איחוד מפלגות הימין בבחירות הקודמות.

תמונה היסטורית זו של ההישגים המאכזבים של המפלגות אשר רואות בעצמן מייצגות של הציבור הציוני-דתי מלמדת שניתוח הטעויות והשגיאות הפוליטיות העכשוויות הוא רק חלק מהתמונה, ולא החשוב שבה. למעשה חובה עלינו להסיט את המבט אל עבר הסוציולוגיה הפוליטית של הציונות הדתית ולנסות לנתח באמצעותה את התהליכים הצפויים לציונות הדתית בתחום הפוליטי.

ברצוני להעלות כאן שני היבטים מרכזיים שיש בהם כדי לסייע לנו להבין את ההתפתחות הפוליטית של מפלגות הציונות הדתית ואת עתידן. ההיבט האחד הוא התפתחותם של תהליכים פנימיים בציונות הדתית. בהקשר הזה יש לציין הן את תהליכי הגיוון הניכרים שחלו בציונות הדתית בעשורים האחרונים והן את תהליכי ה'חתירה להובלה', שהתפתחה כאידאולוגיה מרכזית של הציבור הציוני-דתי בעת הנוכחית.

באשר לתהליכי הגיוון אפשר לומר כי למרות היותם עובדת יסוד בהתפתחות הציונות הדתית מאז הקמתה, בשנים האחרונות קיבלה התפתחותם תפנית, שכן כיום נהיה רכיב הגיוון אחד ממרכיבי הזהות של הפרט הציוני-דתי, והוא אינו מאפשר את הפשרות הנדרשות מהציבור וממנהיגיו כדי לקיים מפלגה אחת כלל-ציונית-דתית.

הרכיב האחר, ה'חתירה להובלה', הוא רכיב זהות חדש שהלך והתפתח בעשורים האחרונים כמעין קריאת תגר על הציונות הדתית הישנה, שייצגה מפלגת המפד"ל וזוהתה כמפלגה נגררת החוסה תחת מפלגות השלטון לדורותיהן. כמשקל נגד לתדמית זו הציעו לציבור הדתי מגוון הוגים של הציונות הדתית לאחוז במושכות ולעבור לשבת בקטר במקום להסתפק בישיבה בקרון. חזון זה, אשר חדר היטב לליבו של הציבור – בעיקר הצעיר – ולווה בעשייה רחבה במגוון שטחי חיים, התקשה להתרומם בכל הקשור לפוליטיקה.

ראייה מפוכחת של ה'מצב הישראלי' מלמדת כי אין היתכנות אמיתית לתפיסת הובלה פוליטית מעמדה של מפלגה דתית. האכזבה שנוצרה בקרב הציבור הדתי בעקבות המתח בין הרצון להוביל גם בעולם הפוליטי לבין חוסר ההיתכנות למימוש רצון זה יצרה מנעד רחב של תגובות פוליטיות, והמרכזית שבהן היא דליפה חמורה של מצביעים פוטנציאליים של המפלגות הדתיות למפלגות אחרות, בעיקר למפלגות אשר יכולות לממש את החזון של ישיבה בקטר. החזון שנועד לחזק ולמצב את הציונות הדתית כמובילה פוליטית של הציונות והמדינה הפך למעשה דווקא תהליך מחליש ומסרס של ההתפתחות הטבעית של הפוליטיקה הציונית-דתית. עד כאן תהליכים במגרשה של הציונות הדתית.

ואולם גם תהליכים חיצוניים הקשורים להתפתחות החברה הישראלית בהקשרה הפוליטי השפיעו רבות על הפוליטיקה של הציונות הדתית. התבוננות ממוקדת בתהליכים שהפוליטיקה הישראלית עוברת מלמדת כי המערכת הפוליטית משתנה בעשורים האחרונים שינוי הדרגתי: מפוליטיקה של מפלגות ציוניות לפוליטיקה של מפלגות ישראליות. דהיינו, ככל שעוברות השנים הולך ופוחת מעמדן של המפלגות אשר הובילו את הציונות מראשיתה אל עבר הקמת המדינה וביסוסה, ואת מקומן תופסות מפלגות שאפשר לאפיין בכך שמהותן היא ישראל העכשווית. אין כאן מקום לפרט את מהות התהליך ומשמעויותיו הרבות, אך די אם נביט על תהליך השחיקה, עד כדי סף היעלמות, של מפלגת העבודה, יורשתה של מפא"י ההיסטורית. תהליך זה אינו פוסח גם על מפלגת המפד"ל ועל המפלגות שירשו אותה, בחלקה או בשלמותה, ברשות או שלא, בגוון כזה או אחר.

לנוכח כלל התהליכים שהעליתי כאן נראה כי המסקנה ברורה מאליה. סביר להניח כי בעתיד הנראה לעין יהיה מספר המנדטים שבהם תזכה מפלגה שתראה בעצמה מייצגת של הציונות הדתית נמוך בהרבה מהייצוג היחסי של הציבור הציוני-דתי בכלל החברה הישראלית. הפוליטיקה הציונית-דתית צריכה להסתגל לכך שחלק ניכר מהציבור הדתי, אולי רובו, ימשיך להצביע למפלגות 'ישראליות' התואמות את דעתו בשלל נושאים שאינם דווקא נושאי הליבה של הציונות הדתית, ולצידן של מפלגות אלו תמשיך להתקיים מפלגה קטנה למדי של ציונות דתית.

נראה שמציאות זו אינה מושפעת משלל התהליכים ורעיונות השיפור המוצעים למפלגות הימין הדתיות, החל מאיחודים ופיצולים כאלה ואחרים, עבור בהחלפה של מנהיגים מובילים וכלה בהתנהגות פוליטית וציבורית של המפלגות ומנהיגיהן. למיטב שיפוטי, כפי שהסברתי במאמר זה, מדובר בסוף עידן פוליטי אשר מעצב מחדש את כלל המרחב של הפוליטיקה הישראלית ואת המרחב של הפוליטיקה הציונית-דתית בפרט.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם