שיעור בן 63 Featured

 11 sivan

סיון רהב מאיר

1.

האם זהו שיעור התורה הוותיק בעולם? השבוע נשלחו אליי הדברים הבאים: "שלום, שמי ראובן בן פורת ואני מבקש לשתף בסיפור של סבתא שלי, אסתר. לפני 63 שנים, בשנת 1956, ביקשו מסבתא להתחיל להעביר שיעור בשבת לנשים, במעברה שליד הקריות. השיעור התחיל בצרפתית לטובת עולות צפון אפריקה, ולאורך השנים עבר לעברית לטובת עולות מתימן, פרס, צרפת, ברית המועצות, אתיופיה ועוד. סבתא הלכה ברגל בכל שבת, ללא הפסקה. במלחמת המפרץ, למשל, השיעור נערך במקלט.

"סבתא חגגה השנה יומולדת 100, ולאחרונה נחלשה מעט. בשבת הזו, לראשונה, היא לא העבירה את השיעור. כך היא כתבה למשתתפות: 'ה' נתן לי שתי אהבות גדולות: אהבה לתורה ואהבה לעם ישראל. את שתי המתנות הגדולות האלה השתדלתי לנצל לטובה בשיעור שלנו. למדנו תורה, אבל למדנו גם מנהגים ומסורות שונות, מתוך כבוד לכל משתתפת. בצער, בגלל מצבי הבריאותי, אני נאלצת להיכנע ולסיים כעת את תפקידי. תודה על ה'יחד' המיוחד שיצרנו במשך יותר מ-60 שנה. שנזכה לביאת הגואל בקרוב'.

"זו סבתא שלי (מצורפת תמונה מיום הולדת 100). אני לא מאמין שיש בעולם עוד שיעור תורה שנמשך כל כך הרבה שנים, ומועבר בידי אותו אדם. בעידן שבו ממשלות עולות ונופלות במהירות, וכל הוויכוחים וההפגנות והנושאים מתחלפים – אני מבקש שאנשים ידעו גם על סבתא אסתר והשיעור שלה. ובעצם בימי החנוכה כולנו, כמו סבתא, מדליקים אורות קטנים, יום ועוד יום, בהתמדה, מתוך חיבור לערכים נצחיים".

2.

יותר מ-74% מהישראלים מדליקים נרות חנוכה, לפי הסקר האחרון. זה נתון מדהים, אם מסתכלים על העולם בכנות: הרי שום אנטיוכוס לא רודף אותנו ואוסר עלינו לחיות כיהודים. איך משמרים את האש של המכבים, את ההתלהבות, כשכבר אין שום "אסור" והכול "מותר"? כשהסביבה משדרת לך: "אחי, תעשה מה שבא לך, זה לא משנה"? הסיפורים על אבותינו שהתחבאו ונרדפו מרגשים וחשובים – אבל מה איתנו? קל לשמור על הזהות כשאתה במלחמה מובהקת של רעים מול טובים. בעולם הפתוח הכול מבלבל ומורכב יותר, וקשה ליצור זהות חזקה.

היום, כשאומרים "קנאות" או "מסירות נפש", אנחנו חושבים בעיקר על בן לאדן או נסראללה, על אידאולוגיה שמקדשת את המוות. אבל איך מקדשים את החיים? איך היהדות יכולה להדליק אש חיובית, של תורה וחסד ואור? כל שנה מחדש בחנוכה מתברר שיש רוב עצום שמעוניין להמשיך את הסיפור של החג הזה, מדור לדור. אנחנו רוצים לשמור על ערכי אבותינו החשמונאים, גם בעולם שבו אין אנטיוכוס, לא כי אנחנו מתחבאים מפני הגזרות, אלא מתוך שמחה ורצון ואהבה. אל תמעיטו בחשיבות של נרות חנוכה. גם זה סוג של גבורה בימינו.

3.

עד כמה השפה שבה מדברים סביבנו משפיעה עלינו? בין השורות, אפשר לראות איך יוסף לא רק שלא הושפע לרעה מהתרבות המצרית שסביבו, אלא הצליח להשפיע עליה לטובה. יוסף לא מדבר הרבה לאורך העלילה, אבל כשהוא כן מדבר, אפשר להבחין מיד מהו הקו המנחה. לאשתו של פוטיפר הוא אומר: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים". כשהוא עומד מול שרי מצרים כדי לפתור את חלומותיהם הוא אומר: "הלוא לאלוקים פתרונים". וגם מול פרעה שמבקש פתרון לחלומותיו, התשובה של יוסף היא: "בלעדיי, אלוקים יענה את שלום פרעה". אחר כך, כשהוא מפרט לפרעה את פתרון החלום, יוסף ממשיך ואומר: "את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה", "כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו", ועוד.

יוסף לא רוצה להשתלב ולהסתדר עם כולם, אלא להשפיע ולחנך, בלי להתבייש. בעולם של עובדי אלילים יוסף מזכיר שוב ושוב מול מי האדם חוטא, מי פותר חלומות בני אדם, מי נמצא מעלינו. מדהים לראות איך פרעה קולט את הרמז. הרי השפה שאנחנו שומעים מסביב, מחלחלת לתודעה שלנו וגורמת גם לנו לדבר אחרת. פרעה מקשיב לפתרון החלום, מחליט שצריך איש שינהל את שנות הרעב והשובע במצרים, ואז אומר כך – לא נגענו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו?"

4.

שיעור חשוב בתקשורת: "ויהי אחר הדברים האלה", כותבת התורה בשבוע שעבר אחרי פרשת יוסף ואשת פוטיפר, ומכאן עוברת לספר על שני השרים של פרעה שנשלחו לכלא. השבוע, בפרשת "מקץ", התורה כבר מספרת על חלומותיו של פרעה. למה כתוב "ויהי אחר הדברים האלה" בין סיפור מרתק אחד (נער עברי ושמו יוסף בורח מאשתו של השר הבכיר פוטיפר) לבין הסיפור המרתק השני (שני שרים של פרעה פישלו בגדול בתפקידיהם והושלכו לכלא)? זה לקח חשוב על תקשורת, שיימינג ודעת קהל: "לפי שהרגילה אותה ארורה (אשת פוטיפר) את הצדיק (יוסף) בפי כולם, לדבר בו לגנותו, הביא להם הקדוש ברוך הוא סירחונם של אלה (שרי פרעה), שייפנו אליהם ולא אליו".

כלומר: הציבור תמיד צריך פרשה עסיסית. תמיד צריך משהו (ובעיקר מישהו) לדבר עליו. במשך כמה ימים כולם במצרים דיברו על יוסף ואשת פוטיפר, אבל כדי שכולם יעברו כבר נושא, מביא להם אלוקים את השערורייה הבאה, את הסערה החדשה: שר אחד מושלך לכלא בגלל זבוב שנמצא בכוס של פרעה, והשר השני – בגלל אבן שנמצאה בלחם שלו (על פי חז"ל). וואו. אפשר כבר לדמיין את הטוקבקים, הפוסטים, הממים והשיחות בפינת הקפה בעבודה.

מה המסקנות? אנחנו נעים מדרמה לדרמה, מ"פוש" ל"פוש", מ"פרשה" ל"סערה", וכדאי להסתכל על זה בפרופורציות ולעסוק בעיקר.

וגם: השרים הושלכו לכלא וכאילו "במקרה" פגשו את יוסף, הוא פתר את החלומות שלהם, ולכן גם יצא מהכלא לפתור את חלומות פרעה, וכך עלה לגדולה. כמו אז במצרים, מאחורי הקלעים ושל המציאות ושל הפרשות שאנו נעים ביניהן, הקב"ה רוקם מהלכים עם תכלית ועם משמעות. שבת שלום.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדופק נמשך

  הטור של סיון רהב...

הכאב והדרך

  עוזי דיין כותב על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם