סיון רהב מאיר

1.

"שלום, זו יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח זצ"ל שנרצח בפיגוע לפני כשנתיים. אני מניחה שמה שאני כותבת ייראה מוזר ולא מוכר לרוב הקוראים. בימים אלה מתחילים ימי השובב"ים – זה הכינוי, על פי הקבלה, לשבועות הקרובים שבהם קוראים את פרשות שמות, וארא, בוא, בשלח, יתרו, משפטים. ראשי תיבות שובב"ים. יש הנוהגים להיזהר בימים האלה יותר מהרגיל בעניינים שבין אדם לחברו, בענייני צניעות ובענייני לשון הרע. לרזיאל בעלי היה מנהג בתקופה הזו, החל מהשנה הראשונה לנישואינו – תענית דיבור. לדבר את המינימום הנצרך, לא לפטפט ולרכל, לשים לב לכל מילה שיוצאת מהפה, ובעיקר לשתוק הרבה. רבים סביבנו חשבו שזה הזוי, אבל אני יכולה לספר שפיתחנו שפה סודית ופנימית עם הבנה מיוחדת בינינו. הרבה דברים הם מעל לדיבור היומיומי. חשבתי שבשטף הבחירות והיומיום חשוב להזכיר את העובדה שיש גם דופק שקט כזה, ושחיים בינינו אנשים כאלה. בשבוע הבא נציין שנתיים להירצחו של רזיאל. אני וששת הילדים נכנסים שוב לימי השובבי"ם, בלי אבא, אבל עם תזכורת ממנו לשים לב בתקופה הזאת של השנה מה אומרים, כמה אומרים ולמה אומרים".

2.
זכיתי להתארח בקהילת "שערי תפילה" בדאלאס. כך מסכם רב בית הכנסת, הרב אריאל רקובסקי, את סוף ספר בראשית ותחילת ספר שמות: "רובנו מדברים עכשיו על הבחירות, באמריקה או בישראל. לכאורה זה הדבר הכי משפיע. אבל בדיוק כעת, בכל בתי הכנסת בעולם קוראים את פרשת 'ויחי', האחרונה בספר בראשית, ומתחילים את ספר שמות. הפרקים האלה מתארים בפירוט רב את הפרידה של יעקב אבינו מילדיו ומנכדיו. אחר כך מסופר על המשך חייה של הקבוצה הקטנה הזאת במצרים, במאמץ שלא לשנות את שפתה ואת זהותה. המשפחה הזאת – שממנה צמח עם ישראל, ממנה התחלנו כולנו – לא הנהיגה שום מדינה ולא ניהלה שום אימפריה צבאית ולא שלטה בשום אדם. היא סבלה מרעב ונדדה ברחבי המזרח התיכון, אבל בסופו של דבר, הרוח שלה שינתה את העולם כולו. זה המסר של ספר בראשית. הוא מתחיל בבריאת העולם, בסיפור אוניברסלי, אבל מצטמצם לבסוף לפרידה האישית של יעקב אבינו ממשפחתו, במסר אישי שלו לכל אחד מבניו, מסר מלא אחווה ומוסר. המעשים הקטנים והנכונים שלנו משנים את העולם, עד היום".

3.

ממש בד בבד עם הבחירות, אנחנו מקבלים סדנת מנהיגות, בתחילת ספר שמות. הנה כמה דברים שמשה רבנו מלמד אותנו:

• מנהיג יכול לגדול אפילו בבית של פרעה כ"נסיך מצרים" אבל לא לשכוח את עמו וזהותו ומשפחתו ועמו. יש לו אומץ לעמוד מול פרעה, שליט האימפריה הגדולה בתבל והאיש שגם גידל ואימץ אותו, ולומר לו את האמת בפנים.
• מנהיג הוא לאו דווקא כריזמטי. הוא יכול להיות מגמגם, כבד-פה, ולא נואם כיכרות. הוא בעצמו לא טוען שהוא מושלם, אלא מעלה את חסרונותיו האלה בלא בושה ואומר: כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.
• · מנהיג עובד בשיתוף פעולה מרבי, בכמה שפחות דורסנות, קנאה, שנאה ותחרות. הוא יוצא לדרך עם אהרן אחיו ועם מרים אחותו במודל הנהגה שיתופי, שבו כל אחד משתמש בכישרונות שלו.
• מנהיג לא אומר שצריך "להחליף את העם" או "להחליף את התורה" או "להחליף את הארץ". הוא נאמן ומסור לעם גם כשהוא טועה וחוטא, הוא לא מתייאש למרות הקושי להנחיל את התורה, וממשיך בדרך גם כשאין לעם רצון להמשיך לארץ ישראל.
• מנהיג לא מייחס לעצמו את הצלחתו. הוא אדם מאמין ויודע שהוא רק צינור, רק שליח. האיש הכי חשוב ביציאת מצרים הוא גם האיש הכי עניו במהלך הזה.

אנחנו לא מצפים מנבחרינו להיות משה רבנו, אבל הפרשות שילווה את הבחירות השלישיות מזכירות לנו שיש למה לשאוף.

4.

לא מזמן קבעתי עם מישהי פגישה בניו יורק, ופתאום שמתי לב שחיכיתי ליד מודעה שעליה כתוב: "בייקון עושה הכול טוב יותר". יעקב אבינו מברך את נכדיו, אפרים ומנשה, ואומר להם: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּואֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹותַי... וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". רק רגע, מה זאת אומרת "וידגו לרוב בקרב הארץ"? אם הוא ממשיל אותם לדגים, הוא היה צריך לומר "וידגו לרוב בקרב הים". הרי מקומם של הדגים במים, כידוע. דגים מתים כשהם בארץ. מה פשר הברכה הידועה והמשונה הזאת?
זו התשובה שמופיעה בספר "שפת אמת": יעקב עומד מול נכדיו שחיים במצרים ויודע שעליהם, ועל כל יהודי, נגזר להיות פעמים רבות כמו דג מחוץ למים: להתנהג אחרת, להתאמץ לשמור על עצמאות רוחנית, לחיות בעולם גשמי אבל לשמור על חיבור למקור מים חיים. הוא מתפלל שהם לא יתבלבלו, שלא ירגישו בבית במקום שאינו מתאים להם, ושיבינו שהסתירה הזאת היא חלק מהברכה שקיבלנו. במשך אלפי שנים יהיו סביבנו אין-ספור פרסומות כאלה, אין-ספור אידאולוגיות ותרבויות ואתגרים שיהיו סתירה גמורה למה שאנחנו חושבים. יעקב מברך את אפרים ומנשה – וגם אותנו – שנצליח במשימה. שבת שלום