אז מה היה עם המוניטור Featured

 12 abu

אשר בן אבו

כזכור לכל בית ישראל, בפעם הקודמת תיארנו באופן מדויק ועובדתי את הקורות אותנו, את אשתי ואותי, בבואנו בשערי המיון, היא למיון יולדות ואני למיון עיניים. הסיפור נעצר במתח שאין לתארו כשאשתי מקודמת אל תחילת התור לבדיקת מוניטור, כל זאת בזכות דמעות שליש שירדו מעיניי והמסו את לבב האחיות. אלא ששם הסיפור רק מתחיל.

חלפה לה יותר משעה, אשתי באותו החדר ואני מן הסתם נוחר על אחד הכיסאות במסדרון. אלא שאז דא-עקא מתעורר הנייד לחיים ומעיר גם אותי, האישה על הקו. "נו? ילדת?" כך אני. "אני בחודש שמיני", היא עונה. "אדרבה, זריזין מקדימין, בואי נקנה לך דובי ונעוף להורים שלך בלי חוכמות". האחות הראשית מתערבת בשיחה "שלום מר בן אבו, הכול נראה בסדר, אבל המוניטור מתקשה למצוא את הדופק של העובר". "אז או שתחליפו מוניטור או שתחליפו את העובר!" כך אני, נושא חן בעיני הבריות. "טוב, תיקחי אותו, אין לי כוח", אומרת האחות.

"שמע, אולי תבוא לפה רגע, מוניטור זה דבר כל כך פרימיטיבי, הוא כל הזמן זז, לפעמים שומעים דופק, לפעמים לא שומעים, פשוט סיוט", אומרת לי אשתי בתחנוניה. "אבל זה בסדר, ככה זה בחיים, העובר חייב ללמוד שלא הכול הולך בקלות, לא כל שכן כשמדובר בעניין מורכב כמו דופק". "טוב, תיקחי אותו, אין לי כוח", זו אשתי. כרוז הכריז: "אשר בן אבו לחדר המוניטור, אשר בן אבו לקום מהכיסא ולבוא לחדר המוניטור, אל תדליק אותי, תודה". אני כשכרוז קורא לי לבוא אני בא, לא צחוק.

נכנסתי. מולי אשתי מונחת על מיטה וסביבה שלוש רופאות ושמונה אחיות, ממש כמו טקס הפרשת חלה בסדר גודל בינוני. "סליחה לא ידעתי שאתן באמצע העניינים שלכן, אני אחזור אחר כך, כשתרגישו בנוח", באתי לצאת. בדלת עמד שומר: "שב ליד אישה שלך, בנאבו". אני כששומר גבוה מאוד ממוצא קווקזי אומר לי לשבת ליד אישה שלי בנאבו אני יושב, לא צחוק.

"אנחנו ננסה עכשיו שוב, בבקשה לא לזוז בכלל, גברת", אמרה הרופאה הראשית, והאחרות החלו להתרוצץ כדבורים עמלניות. זאת מניחה את המכשיר על הבטן, אחרת קושרת את אשתי ברצועות ושלישית אומרת לה "לנשום! לנשוף! יופי, את מצוינת!", כנראה סטז'רית. כל המעשים עלו בתוהו, המוניטור מחליק לו ימינה ושמאלה, המכשיר מדי פעם מתדפק, מדי פעם משתתק, וכל העסק נראה כמו החלפה לא מוצלחת של ראש מנוע.

עד שלפתע שומעים! העובר דוהר כסוס צעיר, וכל הנשים נושמות לרווחה. "טוב, עכשיו לא לזוז, צריך שיהיה רישום דופק של לפחות ארבעים דקות אחרת תבלו פה את הלילה", אמרה הדוקטורית. "אבל אתם יודעים שיש דופק!" אמרה אשתי. "אני יודעת, אבל צריך אישור רשמי", ענתה הדוקטורית. "את ממש מצוינת, תמשיכי ככה, כבר רואים את הראש!" אמרה הסטז'רית. "נורית, מספיק", השתיקו אותה כולן ובצדק. כל הנשים יצאו אל חצר גינת ביתן המיון, ואני ניסיתי להסתוות ביניהן בדרכי החוצה, משמיע קולות של עגילים. "שב ליד אישה שלך, בנאבו", הנה הקווקזי לא ינום ולא ישן.

אך יצאו הגברות, והמוניטור העתיק נעתק ממקומו למורת רוחנו. המצב היה בלתי נסבל ממש. "אנחנו לא הולכים להיתקע פה, אבו", אמרה אשתי. "בוודאי שלא! אני נוסע להורים שלך בלי חוכמות". הקווקזי וכו', חזרתי לשבת. "בוא ננסה לארגן דופק פיראטי, ושהמחשב ירשום מה שצריך", היא הציעה. אהבתי את הכיוון. ניגשתי למחשב והתחלתי להקליד משפטים מרגיעים כגון "העובר דופק כמו רינגו סטאר בזמנו" או "ללא ספק העובר תקין, אין צורך לבדוק לאן נעלם הזוג הדתי". בזמן הנותר קבעתי שיאים חדשים בסוליטר. אשתי במקביל הסירה ממנה את רצועות המוניטור וחיברה אותן אל בית החזה של אדון קווקז, ששמח לסייע.

כדי לדמות דפיקות מהירות של עובר זרקתי לו מדי פעם משפטים עוקצניים הנוגעים לארץ המוצא שלו ולאיכות המאכלים הירודה של עדתו, ואכן, המוניטור קיפץ וקיפץ עד שאשתי נאלצה להרגיע את האיש שהמטבח הקווקזי הוא מהמשובחים. בתוך כמה דקות ניגשנו עם פלט הנייר שהוציא המוניטור אל פקידת הקבלה ואמרנו לה "הרי שלך לפנייך", ונסתלקנו משם, אשתי עם העובר המתופף ואני עם העין הדולפת הזכורה לטוב. עת השתחררנו הרופאים המליצו על ביקור חודשי במיון. באמת עושה לי טוב לראות תור גדול מתקדם דרך דמעה שקופה.

לתגובות ולמוניטור יד שנייה: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם