זכור! Featured

 390 m2 zvi eyal

צבי איל

כך כותב הרמב"ם על מצוות "זכור" בספר המצוות: "נצטווינו לזכור את אשר עשה לנו עמלק, שקידם אותנו ברע. שנאמר את זה בכל זמן וזמן, ונעורר את הנפשות בדברים להילחם בו, שנקרא את בני האדם לשנאו, כדי שלא יישכח הדבר ולא תיחלש שנאתו ולא תמעט בנפשות במשך הזמן".

הוזהרנו מלשכוח את אשר עשה לנו זרע עמלק, ואשר קידמונו ברע.

"לעולם לא עוד", נישאות המילים שוב ושוב בפיהם של אנשי ציבור המתייחסים לשואה וללקחיה.

ומה נדרש כדי ש"לעולם לא עוד"? בדרך כלל מכוונות המילים להבהיר את הצורך במדינה יהודית עצמאית, אשר לה חוסן ביטחוני וצבאי. אבל נדמה לעיתים שכדרכן של סיסמאות – כשחוזרים עליהן ללא הרף הן מאבדות את תוכנן, כאילו העיקר הוא ההצהרה המסוגננת ולא מימושה.

השואה יכולה ללמד אותנו יותר מכול על המעלה והסגולה שלנו. היו מקרים נוספים של רצח עם בהיסטוריה, ועמים סבלו גורל קשה מיד משעבדים אכזריים, אבל אין סיפור דומה לסיפור השנאה היוקדת לישראל והתכנון הקפדני והאכזרי למחות את שם ישראל

 

יותר מזה – בהבהרה של הצורך במדינה וצבא משלנו בעקבות השואה, יש רפיון רוח מובנה. דיפלומטים זרים שמגיעים ארצה נלקחים פעמים רבות לסיור במוזאון 'יד ושם'. האם אי פעם זכה מישהו מהם לבקר במוזאון אחת המחתרות? לא. ומדוע? נראה כאילו לביקורים ב'יד ושם' מתלווה מסר סמוי, והוא – מכיוון שרצחו שישה מיליון מאיתנו, שהם שליש מהעם שלנו, "מותר" שתהיה לנו מדינה משלנו. יש איזו הצטדקות מרכינת ראש בהאדרת השואה בהקשר הזה. כאילו לולא הסבל הנורא, לא היה צידוק לקיום שלנו בארץ.

"בארץ ישראל קם העם היהודי", מכריזה בגאון מגילת העצמאות, "בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית". לא "מקלט בטוח" אנחנו מחפשים בארץ ישראל, אלא את הבית שלנו, שאליו שבנו אחרי אלפיים שנות גלות. לא בחסד שבנו לכאן, אלא בזכות א-להית ומוסרית. אחרי שבנימין זאב הרצל התבטא ואמר ש"הציונות דבר אין לה עם הדת", כתב הרב קוק דברים חריפים לאנשי תנועת 'המזרחי' לקראת השתתפותם בקונגרס הציוני. הוא מבהיר בתוקף שעליהם להדגיש כי התנועה הציונית יונקת מהתנ"ך את חזונה. "לא הד קול, שעם שנוא בעולם הולך לבקש לו מקלט בטוח מרודפיו, לבדו ראוי להשיב לתנועת עולמים זו את חייה, אלא שגוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, נעור מתרדמתו הארוכה, והנה הוא הולך ושב אל נחלתו".

כשהשואה איננה "מגויסת" כדי להצדיק את אחיזתנו בארץ, לא פעם הלקח שמבקשים ללמוד ממנה הוא שמוטל עלינו להיות רגישים למיעוטים אחרים, אחרי שחווינו על בשרנו את טעמה הנורא של גזענות. לעיתים מובאת השואה כדוגמה לכך שרוע מפלצתי, כמו זה שהתגלה בגרמניה הנאצית, עלול להיות מנת חלקה של חברה נאורה ותרבותית, ושלכן עלינו לבקר את עצמנו בתמידות, ולשרֵש מתוכנו כל גילוי שנאה. אחד הביטויים החריפים של התוכן הזה הוא דבריו האומללים של סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, בטקס יום השואה תשע"ו: "מפחיד לזהות בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני שבעים-שמונים שנה".

במילים אחרות – הלקחים שנלמדים לרוב מהשואה נגועים לא פעם בקורבנוּת עמוקה – או קורבנות שנאחזת בטרגדיה כצידוק לקיומנו, או קורבנות שגובלת בהזדהות עם התוקפן, עד שהיא הופכת להאשמה עצמית נוקבת.

התורה מצווה עלינו לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק, והיא כורכת את הצו הזה בציווי למחות את זכר עמלק מתחת השמיים. זיכרון שכזה הוא זיכרון מלא גבורה.

השואה יכולה ללמד אותנו יותר מכול על המעלה והסגולה שלנו. הניסיון לטשטש את הייחוד היהודי שבסיפור עוקר את לב הטרגדיה. היו מקרים נוספים של רצח עם בהיסטוריה, ועמים סבלו גורל קשה מיד משעבדים אכזריים, אבל אין סיפור דומה לסיפור השנאה היוקדת לישראל והתכנון הקפדני והאכזרי למחות את שם ישראל.

הרמן ראושנינג מצטט בספרו "שיחותי עם היטלר" את דבריו של הצורר הגרמני ימ"ש: "שני מומים הטילה היהדות בבני האדם: בגוף – על ידי ברית המילה, ובנפש – על ידי המצפון". מדהים כיצד דווקא האויבים המרים שלנו יודעים מי אנחנו באמת. לצערנו אנחנו צריכים פעמים רבות לזכור את שנאתו של עמלק אלינו, כדי לזכור בעצמנו מי אנחנו.

מתוך "אביטה" בהוצאת הרמב"ם היומי. ספר המעניק מבט חדש על טעמי המצוות (מאמר ומדורים על כל התרי"ג).

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם