זמן דגירה בנשמה Featured

 15 sivan
 

סיון רהב מאיר

איך נוצרת אהבה? איך בונים מעורבות ומחויבות? פרשות המשכן שאנחנו קוראים בימים אלה מגלות לנו סוד חינוכי גדול: רק לפני כמה פרשות אלוקים הביא על מצרים עשר מכות, קרע לנו את הים ונתן לנו את התורה, ופתאום הוא מבקש את התרומה שלנו ואת הפעילות שלנו כדי לבנות משכן. מה הטעם בכל הוראות הבנייה הטכניות האלה? למה צריך שהעם יתנדב ויביא קרשים ובדים ועוד חומרים? ולמה צריך בגדים מיוחדים לכוהן הגדול?

פרשנים רבים מסבירים שאלוקים לא צריך מאיתנו כסף וזהב – הוא רוצה את הלב, את השותפות. עד עכשיו בני ישראל היו פסיביים ונהנו משלל חסדים וניסים, ועכשיו הם הופכים לאקטיביים ומקבלים אחריות. הם חלק מכתיבת הסיפור, וככל שמשקיעים יותר – אוהבים יותר. זה נכון לא רק בבניין המשכן אלא בזוגיות (ככל שמשקיעים יותר קשורים יותר), בהורות (הטרחה הרבה סביב הילדים מחברת אותנו אליהם), בחינוך (ילדים צריכים לא רק זכויות אלא גם חובות, כדי להרגיש אחריות) ובלימוד התורה עצמה (ככל שמשקיעים יותר, מרגישים יותר שייכות).

הרב אליהו דסלר ניסח זאת במשפט נוקב: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה – האהבה באה בעקבות הנתינה".

2.

בהלת קורונה הובילה את חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בקטמנדו נפאל, לכתוב את הדברים הבאים:

"פתאום אנחנו נדרשים לחשוב טוב טוב: באיזה מסלול הלכנו? מי האנשים שהיו באזור שלנו? כמה זמן שהינו לצידם של אותם אנשים? האם אנחנו זוכרים עוד אנשים שחלפו על פנינו, את המיקום המדויק ומה בדיוק קרה שם? האם לחצנו את ידם, התחבקנו?

"עם יד על הלב, כמה מאיתנו עוצרים לחשוב על הדברים האלה כשלא מדובר בנגיף קורונה? יום רודף יום, ועכשיו פתאום צריך לעצור. להבין כמה קריטי לזכור כל פרט שקשור לאנשים שפגשנו בדרך. זה יכול להשליך על החיים שלנו, ממש. פתאום מתברר עד כמה דברים משפיעים לאורך זמן. שלא נחשוב לרגע שהמפגש עם האנשים שנקרו בדרכנו הוא סתמי וחולף. מתברר שימים שלמים המפגש הזה דוגר לנו בתוך הנשמה, יושב לנו בתוך הנפש, יכול לשנות לנו את החיים מן הקצה אל הקצה, לטוב או לרע. ואחד מדביק את השני והוא מדביק את השלישי והוא מדביק את חברו. ככה זה בעולם הזה, אנחנו תלויים זה בזה. ההשפעה של כל מעשה מתגלגלת מקצה העולם ועד קצהו.

"ויש כאלה שזקוקים לבידוד – מקבלים זמן להתבוננות פנימית, למחשבה, הכי רחוק מכולם. אני בטוחה שכאשר יוצאים משם, מעריכים מחדש את אותה אנרגיה שיש במפגש בין שני אנשים".

3.

בשנת 1961 נערכו בישראל בחירות סוערות, והרבי מלובביץ' אמר אז שהתעמולה הופכת לעיתים למלחמה. הוא הוסיף ודיבר על המילה "בחירות": המועמד להיבחר משתדל בכל כוחו למצוא חן, מתאמץ ומשקיע, וכך גם אנחנו צריכים להתאמץ בבחירה החשובה, כלפי "הבוחר בעמו ישראל באהבה". ולסיום, הסביר, יש אנשים "הטועים לומר שבעת ההכנה לבחירות ובזמן הבחירות עצמן – יש להקל חלילה בענייני התורה ומצוותיה". אבל זה לא כך, ויש שלושה עיקרים ויסודות שצריך לזכור כל הזמן, גם במרוץ לקלפי. וכך אמר:
"שאין אומתנו אומה אלא בתורתה.
המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. 
אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
שלושת הדברים – עליהם העולם קיים, בשעת בחירות, לפניהן, ולאחריהן – בשווה".

הלוואי.

4.

ובעצם, הבחירות לא הסתיימו השבוע. אנחנו בוחרים בכל רגע בחיינו, ולא רק פעם בארבע שנים (או ארבעה חודשים...) מול ערמות של פתקים. שמענו את המילה בחירה ואת השורש בח"ר אינספור פעמים בחודשים האחרונים, אבל רק סביב פעולה אחת בקלפי. אז לצד כל הפרשנויות והראיונות והמלל של הימים האלה – הנה קטע עתיק, נפלא ואקטואלי מתמיד על הבחירה התמידית שלנו. וכך כתב הרמב"ם: "רְשׁוּת כָּל אָדָם נְתוּנָה לוֹ: אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גוֹזֵר עָלָיו, וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים, אֵלָא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵיזֶה דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. וְעִיקָר זֶה עִיקָר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה... נֵדַע בְּלֹא סָפֵק, שֶׁמַּעֲשֵׂה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם".

5.

שבת במנהטן. שתי מילים שהן סתירה. המוניות הצהובות שועטות, הרכבת התחתית עובדת, אבל בקהילת "אוהב צדק" שבה התארחנו בשבת שעברה – שלווה, מנוחה, קדושה. זה הזכיר לי מכתב ששלחה פעם פרופ' נחמה ליבוביץ' לחברתה רבקה מרים, ובו רעיון עמוק:

"רבקה היקרה לי, שמת לב לכך שנאמר 'ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת'? כלומר, השבת – יש לעשות אותה. בזה שאין כל מלאכה ובזה שנמנעים מלחללה – עדיין אין עושים אותה. את יודעת, כשיצאתי לראשונה מבית ההורים, הייתי סטודנטית, והלכתי לאוניברסיטה בעיר רחוקה מבית הוריי. חשבתי כמה מחשבה – מחשבת השכל ומחשבת הלב – צריך להשקיע בזה. לעשות את השבת, כשאין אבא ואימא ואין עושים אותה מסביב לך (אבא הולך לבית הכנסת, אמא מדליקה נרות, אבא מקדש על היין וכו' וכו' וכו'). בבית – השבת נופלת בחיקך מבלי שאת יגעה על כך".

בשבת האחרונה ראינו מאות צעירים ומבוגרים שבאמצע העיר הסואנת בעולם – לא רק שובתים פסיבית אלא גם מתאמצים אקטיבית: מחליפים את בגדי החול בבגדים חגיגיים, סוגרים את הסלולרי, מתפללים ואוכלים ושרים ביחד, יוצרים אווירה. אפילו הפנים שלהם נראו אחרת. "ושמרו בני ישראל את השבת – לעשות את השבת". שנזכה לעשות את השבת.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יוצרים זהות

  כשסיון רהב מאיר נפגשה...

שאף אחד לא יבלבל אתכם

  יוסי דגן במאמר על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם