מה למדנו מקורונה Featured

 6 engelman

הרב ליאור אנגלמן

כבר הרבה זמן מעסיק נגיף קורונה את כולם. המחלה תפסה את העולם לא מוכן ולא מחוסן. היא קטלנית, מידבקת, מדאיגה ומכבידה, וכולם תוהים איך שורדים אותה. האם מערכת הבריאות ערוכה? האם אנחנו בסכנה? השאלות הללו חשובות, אבל כל תופעה שיש לה השפעות עולמיות, מחייבת גם התבוננות רוחנית-אמונית, כזו שמנסה ללמוד גם מעבר להיבט המעשי. הנה כמה מחשבות ראשונות.

ערבות עולמית – מה היה קורה לפני כמה חודשים אילו היינו שומעים בחדשות שאלף בני אדם נהרגו באסון טבע בסין, ועשרות אלפים נתונים בסכנה? אני מניח שהיינו פולטים "אוי", אולי שואלים את עצמנו אם ישנם יהודים בקרב הנפגעים, ועוברים הלאה. התרגלנו שכל ישראל ערבים זה לזה, ואפילו ההכרה הזאת צריכה חיזוק, אבל לא התרגלנו לערבות הדדית עולמית.

באה קורונה ושינתה זאת. פתאום אסון שפוקד את סין הופך לעניין של העולם כולו. פתאום שלומנו משולב בשלומם של סינים, איטלקים, ואפילו איראנים. נביאנו היו מצֵרים בצערן של האומות, "לִבִּי לְמוֹאָב", אומר ישעיהו, ורש"י מלמד אותנו: "נביאי ישראל אינם כנביאי אומות העולם. בלעם היה מבקש לעקור את ישראל על לא דבר, ונביאי ישראל מתאוננים על פורענות הבאה על האומות". אנחנו אוהבים את ישראל לא מזלזול בעמים. אדרבה, אנחנו מאמינים שגאולת העולם תלויה באהבת ישראל, ובאה קורונה ומבהירה באופן ששלום האנושות כולה תלוי זה בגורלו של זה.

כשהפרט מתנגש בכלל – שתי תפיסות מנוגדות רווחות בעולם. האחת מאדירה את הכלל ומוחקת את הפרטים. משטרים דיקטטוריים רבים (גם בסין) רואים בלאומיות חזות הכול ודורסים את האזרחים למען האומה. התפיסה ההפוכה מאדירה את הפרט ורואה בחברה כלי למימוש מטרותיו. בעם ישראל התפיסה מורכבת יותר. הכלל חשוב מאוד ולעיתים היחיד ימסור נפשו למענו, אבל כל אחד מישראל הוא בעל ערך עצום דווקא בשל העובדה שהוא חלק מכלל ישראל. מכל מקום העולם המערבי ברובו מאדיר את הפרט ואושרו.

אפשר להאמין בביאת המשיח אבל קשה לדמיין איך הקב"ה יפעל בדרך הטבע ויחולל שינויים עצומים בעולם. גם בהיבט הזה, באה קורונה ונותנת לנו שיעור גדול באמונה. באופן בלתי צפוי יכולה כלכלה אדירה של מדינה חזקה להגיע לשיתוק. גם אם יתמהמה אחכה לו, אבל יכול להיות שנופתע לגלות את הקצב. קצב המאורעות האלוקי תמיד מפתיע את הקיבעון הריאליסטי האנושי

 

באה קורונה והעמידה זה מול זה את זכויותיו של האדם מול החברה. בני אדם שאפילו לא נדבקו, רק שבו ממדינה שיש בה קורונה, נתבעו לשלם מחיר כבד כדי לא לפגוע בחברה. הם בסך הכול רוצים לחיות את חייהם, אבל המדינה מונעת זאת מהם. בסין ההכרעה ברורה, הם כבר רגילים לרסק את האזרח הקטן. אבל גם החברה המערבית מבינה שקודם כול הכלל ורק אחר כך זכויותיו של הפרט. מצווים על הסגר, בונים אזורי הסגר. פתאום תפילת כוהן גדול המבקשת להעדיף את צורך הציבור על פני תפילתם של עוברי דרכים, נעשית מקובלת על כולם.

חסד חסד חסד – לפני שבוע הייתי בבית החולים איכילוב. במו עיניי ראיתי צוותי רפואה עטופים בכל אמצעי ההגנה, נכנסים לטפל בחולה שבבידוד. לא מדובר רק בצוותי רפואה מקצועיים. בבית החולים לטיפול בחולי קורונה בסין, ישנם מתנדבים מכל רחבי העולם, שמסכנים עצמם כדי לסייע לחולים. שמעתי על זוג עשירים שנסע להתנדב בבית החולים המיוחד. האישה, שאינה חסרה דבר בחייה, מנקה שם את השירותים מפני שאיש לא הסכים לכך.

על יתושים וקורונה – כשהתפרץ הנגיף נזכרתי במדרש על טיטוס. אחרי שהחריב את המקדש וחילל אותו, הוא יוצא עם כלי המקדש בספינה. הים סער עליו ואיים להטביע את הספינה. טיטוס בעל התפיסה האלילית הכריז – א-לוהיהם של אלה, אין כוחו אלא במים. בתגובה אמר הקב"ה: ברייה קטנה יש בעולמי ויתוש שמה. יעלה ליבשה ויעשה עמה מלחמה.

והנה זה חוזר. סין, מעצמה צבאית, אחת הכלכלות הכי חזקות בעולם, עומדת חסרת אונים מול ברייה קטנה שאפילו לא נראית בעין. המדע והטכנולוגיה כבשו את העולם, ויש תחושה אנושית שאנחנו כול יכולים. טוב לקבל תזכורת מדי פעם שאנחנו בסך הכול בני אדם. אפילו מול ברייה קטנה שעושה שליחות אלוקית אנחנו מאבדים את הידיים ואת הרגליים. קצת ענווה תעשה לכולנו רק טוב.

העולם זז בקצב מהיר – אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדנו בפורים הוא שיד ה' יכולה לשנות את המאורעות ההיסטוריים מן הקצה אל הקצה. כשהיה המן האיש החזק בממלכה, כשכולם השתחוו לו והוא קיבל הרשאה להשמיד את ישראל, זה נראה כמו עובדה מוגמרת. המציאות הזאת השתנתה בכמה ימים!

גם היום, במבט אנושי, העולם נראה יציב מאוד. אפשר להאמין בביאת המשיח אבל קשה לדמיין איך הקב"ה יפעל בדרך הטבע ויחולל שינויים עצומים בעולם. גם בהיבט הזה, באה קורונה ונותנת לנו שיעור גדול באמונה. באופן בלתי צפוי יכולה כלכלה אדירה של מדינה חזקה להגיע לשיתוק. השיתוק הזה משפיע על מדינות אחרות. דברים זזים. עוד קשה לראות את אחריתם, אבל זה גדול עלינו. הכול יכול לקרות מהר מאוד. גם אם יתמהמה אחכה לו. אבל יכול להיות שנופתע לגלות את הקצב. ברגע שהקב"ה החליט התרחשו שינויים מהירים מאוד במלכות אחשוורוש: "מהר קח את הלבוש ואת הסוס ועשה כן למרדכי היהודי", "מהרו את המן לעשות את דבר אסתר". קצב המאורעות האלוקי תמיד מפתיע את הקיבעון הריאליסטי האנושי.

להיות בהסגר – את המילה 'הסגר' אנחנו פוגשים בעניינו של המצורע. זה נשמע כמו עונש, המצורע שהוציא שם רע על כולם מוקע מן החברה. במבט שני העונש הוא גם סוג של מתנה, הזדמנות לתיקון. יש משהו בישיבה המבודדת הזאת שמאפשר לעצור את שטף החיים, להתבונן ולשנות.

זה כמעט לא קורה לנו, אנחנו במרוץ יומיומי, וכשהמרוץ נעצר אנחנו בדרך כלל חולים ומותשים מכדי לחשוב, או שיצאנו לנפוש ואין דעתנו נתונה לחיים הרגילים. קורונה זימנה להמון אנשים בריאים שכבר מזמן לא פגשו את עצמם, לא דיברו עם עצמם ולא בדקו את חייהם, הזדמנות מיוחדת. אי אפשר ללכת לעבודה, אין לבוא במגע חברתי, זה זמן טוב לפגוש את עצמך בלי להסיח את הדעת, בתקווה לצאת אחרי השבועיים הללו בריאים בגוף וטובים הרבה יותר בנפש.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
יוצרים זהות

  כשסיון רהב מאיר נפגשה...

שאף אחד לא יבלבל אתכם

  יוסי דגן במאמר על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם