כאילו הוא יצא ממצרים Featured

 13 sivan

סיון רהב מאיר

1. חזרנו לארץ. נחתנו השבוע בישראל, היישר לבידוד ביתי.

שבועיים לא יצאנו מהבית בניו יורק. כל השיעורים והמפגשים בארצות הברית בוטלו, והשליחות שאליה יצאנו מטעם תנועת "המזרחי" ממילא מתקיימת כרגע בעיקר בהרצאות "זום".

זה הזמן לחזור הביתה, בטח כשבבית מתמודדים טוב בהרבה משמתמודדים איתה באימפריה החזקה בעולם.

"אימא, ככה הרגישו ביציאת מצרים?" נשאלתי כשהתחלנו לרוקן מהר את תכולת הבית למזוודות, מתלבטים מה הכי חשוב לקחת. נדמה לי שבאמת כולנו זוכים לקראת חג הפסח לטעימה מאותה הליכה בדרך לא זרועה, אותה אי ודאות שבה אתה מרפה ומבין שלא אתה מנהל את העניינים.

על רוב השאלות אנחנו לומדים לומר כעת שתי מילים שבדרך כלל לא כיף לומר: "לא יודע". לא יודעים מה בדיוק יקרה, ועד מתי, ומה אחר כך.

ובמקביל לאותו חוסר ודאות מגיעים ודאות וביטחון בתחום אחר – המון פסוקים ותפילות פתאום מתחדדים, מקבלים משמעות. תמיד אמרנו אותם, אבל עכשיו ממש שמים לב:

"רפאנו ה' ונירפא" – מתי כל האנושות יחד התרכזה כך בתפילה לרפואה שלמה?

"מנע מגפה מנחלתך" – מתי התפללנו ככה פעם על מגפה?

אפילו "חג שמח" אנשים מאחלים זה לזה באופן מיוחד השנה.

גם את תפילת הדרך אמרנו השבוע בתחושה כזו. מוקפים בנוסעים מכל מיני מדינות, עם כפפות ומסכות ומגבונים לחיטוי, בדרך לארצנו האהובה אבל ממש לא כפי שתכננו, אמרנו:

"וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ".

2. "שלום סיון, כאן חיה גולן מירושלים. פתאום שמתי לב בתפילת שחרית לקטע הבא, שהופך לאתגר. בכל בוקר אומרים בתפילה: 'אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים, וְהַכְנָסַת כַּלָּה, וּלְוָיַת הַמֵּת, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִיש לְאִשְׁתוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם'. יש כאן עשר משימות שמוטלות עלינו, אבל במצב הנוכחי בלתי אפשרי לקיים חמש מהן: אי אפשר להגיע לבית המדרש, אי אפשר להכניס אורחים ולבקר חולים, וכמעט בלתי אפשרי ללכת לחתונות ולהלוויות. כל הקהילתיות נעלמה.

מצד שני, חמש המשימות הנוספות ברשימה הזאת הופכות בימינו לחשובות וקריטיות במיוחד. אנחנו צריכים להתאמץ ביותר בכיבוד הורים (האתגר הוא לכבד אותם גם כשאי אפשר להיפגש ולחבק, או גם כשסגורים איתם באותו בית תקופה ארוכה), גמילות חסדים (יש כל כך הרבה חסד לעשות, קודם כול עם בני המשפחה שאיתנו 24/7), עיון תפילה (להתפלל באמת ולהתכוון יותר למה שאנחנו אומרים), להביא שלום בין אנשים (זה זמן נפלא להשלים ולהתפייס) וכמובן ללמוד תורה בכל הזמן הפנוי שקיבלנו.

שנזכה לחזור במהרה, בשמחה, גם לחמש המצוות הראשונות. רפואה שלמה".

3. עצה טובה לימים האלה, שכותב ד"ר יהודה יפרח:

"התקשורת עושה עבודה נפלאה בהזרמת המידע. מרופאים מתרוצצים במסכות, דרך ההדרכות של ראש הממשלה, ועד לוויכוחים על עגלות בכניסה למרכולים. אבל דבר אחד התקשורת לא נותנת: הפחתת חרדה ועומס רגשי. אני מאמין גדול ביחסי גוף-נפש. ברור לי שאחוז לא קטן מהתחלואים שאנחנו פוגשים במהלך החיים קשורים במישרין או בעקיפין למצב הנפשי והרוחני שלנו.

גם בלי להאמין בגוף-נפש, כמעט כל רופא עם יושרה מקצועית יגיד לכם שיש קשר הדוק בין המצב הנפשי של חולה, לבין יעילותה של המערכת החיסונית שלו. חרדה ודיכאון מפחיתים את הכוח של הגוף להתמודד עם איומים ולרפא את עצמו. כל אדם עם טיפת מודעות גופנית ורגשית יודע את זה. אז חשוב להקפיד למלא אחר כל ההוראות של משרד הבריאות, בלי לחפף ובלי לעגל פינות. אבל אחרי שסימנתם 'וי' על כל שיעורי הבית שראש הממשלה נתן, ההצעה הכי טובה היא לצמצם את צריכת חדשות הקורונה. לא חייבים לקרוא את כל כתבות האימה על מה שקורה באיטליה ובספרד. אז מה לעשות בזמן שיתפנה? הכלה. נשימה. ויסות פנימי. ספרים. תורה. תפילה. מוזיקה".

4. מרים פרץ פרסמה בשישי שעבר תמונה של שולחן השבת שלה: צלחת, מיץ ענבים, חלות וגביע לקידוש. זהו. ככה שומרים על ההוראות. אחרי שבת, התראיינה ואמרה כך:

"הייתה לי שבת נהדרת. אף פעם לא בישלתי בשבילי, תמיד חשבתי מה הנכדים אוהבים. אז הכנתי לעצמי כוסמת. זה משהו שהנכדים שלי לא אוכלים, אנחנו משפחה מרוקאית, הם שואלים מה זה הדבר הזה. אז עשיתי כוסמת, לעצמי, בכיף".

"רגעי המשבר לא אמורים לשבור אותנו. לא סתם אומרים שאישה שכורעת ללדת 'יושבת על המשבר'. היא חווה כאבים, אבל מתוך המשבר נולד ילד. רגעי המשבר הם רגעים שאתה יכול לקחת אותם להתבוננות פנימית, לשאול שאלות שאין זמן לשאול בטירוף היומיומי. כשקראתי לבד את הקידוש על היין, פתאום האירו לי המילים 'גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי'. לא אירע רע, אמרתי וכאילו חיזקתי את עצמי. החיים מזמנים לנו הרבה סיטואציות. האדם בוחר איך לתרגם אותן. אתה יכול לתרגם את המצב הנוכחי למחשבה שאתה לבד, אתה בודד, ואתה יכול לומר: אני נותן לעצמי את הרגע הזה במתנה".

"ובכלל, מה לא יעשה האדם כדי לחיות? אם יגידו לו לקחת תרופה ולחיות, הוא ייקח. אז לנו רק אומרים: שבו בבית ותחיו. אם זה מחייב שבת אחת ושתיים וחודש וחודשיים – העיקר שהמבט יהיה קדימה: למה אני פה לבד? אני פה לבד כדי שתהיה לי היכולת לפתוח בסוף שולחן שבת ל-30 איש, כמו תמיד, כדי שאני אוכל לשמוע את הקידוש הגדול עם כל הילדים והנכדים שלי".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם