הלמידה שבין השיעורים Featured

 sivan kavuaa

סיון רהב מאיר

 

1.

 

הילדים לא חוזרים עכשיו ללימודים, הם לומדים כבר שבועות ארוכים. זו אולי התקופה הלימודית הכי משמעותית בחייהם. נכון, יש בלגן במערכת ולא ברור מתי ישובו השנה לכיתות, אם בכלל. נכון, אנחנו והם מטפסים על הקירות, ועדיין לא ברור מה הולך לקרות. נכון, הם החסירו הרבה עמודים בספרי הלימוד. ואחרי כל זה – זו תקופה שתיצרב להם עמוק בנשמה. הם לומדים בה איך להתמודד עם משברים, איך המורים שלהם משקיעים ומנסים ללמד גם בתנאים לא פשוטים, איך המשפחה מתמודדת עם טלטלה בריאותית, כלכלית ונפשית, איך לשמור על קשר עם סבא וסבתא בלי חיבוקים, איך להסתדר עם האחים בתנאי צפיפות ואיך להקפיד על כללים חדשים שמשנים את חייהם. זה לימוד אחר. הכי חשוב כעת זה לא רק מה שלומדים ב"זום" – אלא איך מגיבים כשה"זום" נתקע.

 

קראנו בשבת שעברה בפרשת קדושים את המילים הבאות: לֹא תֵלֵךְ רָכִיל, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. זה חומר הלימוד הכי קשה והכי חשוב בחיים, בפרט בתקופה הזאת.

 

2.

 

הרב יוני לביא כותב: "לפני כ-400 שנה שאל שייקספיר: להיות או לא להיות? העידן המודרני נתן תשובה מפתיעה לשאלה הזאת: להיות ולא להיות גם יחד. רבים מאיתנו בוחרים לא להיות נוכחים, גם כשהם כאן. הם כל הזמן זמינים לכולם. הם על רטט. לא הטלפונים, האנשים עצמם. כשנמצאים בכל מקום, לא נמצאים בשום מקום. מצוות ספירת העומר שאנחנו סופרים בימים אלה, ושמופיעה בפרשת השבוע, מציעה כיוון מעניין. רגע לפני שמבצעים את הספירה היומית, אנחנו עוצרים ואומרים: הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של ספירת העומר. זה לוקח רק כמה שניות, אבל אנחנו מתמקדים. מתכוננים. משקיטים. מזמנים את עצמנו לרגע הזה, כי הוא לא יחזור עוד לעולם. אנחנו פשוט נוכחים, לגמרי.

 

אם נרצה נוכל לקחת את המתנה הזאת אל המחוזות האחרים בחיינו: אל המפגש הזוגי שלנו, לסיפור לילד לפני השינה, לתפילה, לעצמנו. הנני מוכן ומזומן. הנני כאן. רק כאן".

 

3.

 

רעיון שכתבה המאיירת נעמה להב: אלה ימים נדירים שבהם הזקנים נמצאים במרכז. במשבר הקורונה כולם דואגים להם במיוחד, וביום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות כולם רוצים לשמוע קשישים, לראיין אותם, להאזין לעדויות. פתאום כובשים את סדר היום מישהו ששרד את אושוויץ, מישהו ששמר בלילה בפרדסים של הקיבוץ, מישהי שעלתה לארץ כשהייתה בת 10 בדרך לא דרך. אנחנו מתבוננים באנשים האלה, ותוהים – את כל זה הם עברו? איזה ניסיון חיים, איזו עוצמה מצטברת, כמה אפשר ללמוד מהם. אולי לזה התורה התכוונה בשלוש המילים שמופיעות בפרשת קדושים: וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן.

 

אנחנו מכירים את המצווה הזאת עוד מהגן, ואולי שכחנו לשים לב למילים. זה לא רק 'ודאגת לזקן', לא 'וריחמת על הזקן', לא 'וקמת לזקן באוטובוס'. והדרת פני זקן – תתייחס אליו בהדר, בכבוד. תראה את ההדר שיש בפנים שלו. תפעל לכבד, לרומם ולהדר את הזקנים בחברה שלנו. תן כבוד לכל קמט ולכל שנה.

 

4.

 

"שלום, מדברים הרבה על האנשים שסגרו להם את בתי הכנסת, אבל לא מדברים על אלה שפתחו להם בתי כנסת מתחת לחלון. הפעם האחרונה שלי בבית הכנסת הייתה בבר מצווה של אחי. בהתחלה כעסתי על הדוסים האלה, אפילו תכננתי להתלונן אם זה יימשך, אבל עם הזמן זה הפך לקצב של היום שלי, ואני אפילו אוהבת את זה. אני לא מתפללת איתם, אבל שמה לב שהשמש זורחת בתפילת שחרית וכבר יודעת שכך יתחיל גם הבוקר של מחר, שלהם ושלי, ואז רואה מתי השמש שוקעת בתפילת מנחה, ואיך הכוכבים יוצאים בתפילת ערבית. לפעמים אני כבר עונה 'אמן' כשהם אומרים קדיש, לפעמים שמה לב שחלף עוד יום והם סופרים את ספירת העומר ומכריזים בקול רם את המספר.

 

העיקר הוא כמובן השבת. גם התפילה שלהם עוברת ל'מצב שבת'. איטית יותר ומלאה בשירים. את רוב הניגונים לא הכרתי, אבל עכשיו אני כבר מכירה. אפילו מוצאת את עצמי מזמזמת לאורך השבוע 'לכה דודי לקראת כלה'.

 

אין לי איזה סיום קיטשי. אני לא אתחיל ללכת לבית כנסת כשהקורונה תיגמר, ואפילו לא ירדתי להגיד להם תודה. הם לא יודעים שהייתה איתם עוד מישהי. אבל כשכולם מדברים עכשיו על הקלות ועל חזרה לשגרה – אני שמחה, וגם קצת עצוב לי שבית הכנסת הפרטי מתחת לחלון המטבח שלי ייסגר בקרוב".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבועות – חג השלום

  מאמר מאת הרב אליעזר...

לא מחנה הימין עומד למשפט

  עו"ד נדב העצני על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם