המפתחות שמסרנו לווקף Featured

 3 maarechet
 
המפתחות שמסרנו לווקף בששת הימים מונחים בקרן זווית

מערכת

האגדה מספרת שנפוליאון ראה יהודים בוכים על בית שנחרב לפני אלפי שנים והתרגש, והבטיח שיום יבוא והם יקימו אותו. מעניין לשער אם נפוליאון היה קם מקברו ורואה אותנו בוכים, הוא היה מתלהב באותו אופן.

בכל זאת, עשינו איזו קפיצת מדרגה מאז המאה ה-19. הקמנו מדינה. הכנו כלי להחזרת השכינה לציון. שחררנו את ירושלים. "הר הבית בידינו". כיום, איך שלא נסתכל על זה, בניית בית המקדש היא במרחק של החלטת ממשלה.

עומדות, אבל קצת רועדות, רגלינו בשערי ירושלים. אנחנו משכנעים את עצמנו שהחילות של כל מדינות ערב יסתערו על ישראל. בטוחים שהמלך (עבדאללה?) ישאל אותנו מה אנחנו עושים בארמונו. כרגע אנחנו פוחדים שתפרוץ מלחמת גוג ומגוג אם רק ילד יהודי יברך על מים בהר הבית, אז לבנות את בית המקדש? מדהים שחלום כמו קיבוץ הגלויות ובניית מדינה ריבונית בארץ ישראל נראה לנו בר השגה, ולבנות בית אחד על הר אחד נראה לנו בלתי אפשרי.

חז"ל בירושלמי מלמדים אותנו שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו – כאילו נחרב בימיו. קצת קשה לברוח מהעובדה שכאשר אנחנו מבקרים את משה דיין שמסר את מפתחות ההר לידי הווקף המוסלמי בששת הימים, אנחנו בעצם ממשיכים היום – כולנו, יום יום – את דרכו. אנחנו יודעים טוב מאוד מה קורה בהר הבית, אנחנו יודעים שבכוחנו לבנות את בית המקדש על פסגת הר המוריה, ואנחנו מטילים גם בשנת תש"ף את צרור המפתחות לכף ידו של השוטר הירדני.

תסמונת החגבים

וזה לצערנו דפוס שרודף אותנו. באותה מידה, אנחנו יושבים ומצטערים על חורבן גוש קטיף.

מלבד כמה עקשנים טרוטי עיניים, אין היום ויכוח על כך שהגירוש היה מהלך גרוע שהביא עלינו כמות בלתי נתפסת של קסאמים, סבבי מלחמה קשים ופגיעה חמורה בתושבי הדרום ובריבונות הישראלית. לרבים גם מחלחלת ההבנה שאי אפשר לפתור את בעיית עזה בלי לכבוש אותה מחדש. אפשר לעכב את הסבב הבא, אפשר לגרום נזק – אבל אי אפשר להציל את עזה מעצמה בלי יישובים יהודיים פורחים בתוכה.

כמו כן, לאיש אין ספק שחבל עזה הוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, ועדיין לא תמצאו כמעט פוליטיקאי, גם בתקופת בחירות, שידבר בפה מלא על חזרה לעזה. כולם יודעים ששם מונח הפתרון, ואיש לא מעז להעלות את זה על השפתיים. הם בטוחים כי "עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב" בעזה וכי "חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ", וממש לא מאמינים כי "יָכוֹל נוּכַל לָהּ". שוב חוזרים על משל החגבים שהשמיעו המרגלים בליל תשעה באב.

גלות מבחירה

יש רגעים שקצת לא נעים לגלות שכל הפחדים שלנו הם בעיקר דמיונות. כלומר דמיונות עם המון המון הסברים ונימוקים. אולי "דמיונות מנומקים" נשמע מכובד יותר.

במשך שנים רבות היינו בגלות. ברוב הזמנים והמקומות לא בחרנו בה, היא נכפתה עלינו; אבל ממש כשם שהיום אדם שלא עולה לארץ ישראל הוא בגלות מבחירה, כך גם העם היושב בציון בוחר בגלות: גלות השכינה מהר הבית וגלות משאר חלקי ארץ ישראל.

בכל מקום שבו בחר עם ישראל בגלות, לא הותירה יד ההשגחה ואקום, ומיד נתמלא המקום באויבים. אולי היא בעצם מרחמת עלינו; שלפחות יהיה לנו תירוץ טוב למה אנחנו לא מפשילים שרוולים ועושים את רצונה. הערבים בעזה הם לא יותר מתוצר של הוואקום של הרצון שלנו, ובטח שהירדנים שעל ההר הם תוצר של הוואקום של ההחלטות שלנו. בששת הימים הם נסו מהר הבית וכבר היו משוכנעים שהג'וב שהם קיבלו, לשמור על ההר, הסתיים. הם לא האמינו שהעם ששחרר את ארצו בשישה ימים וקיים את מה שכתוב בתנ"ך – ובקוראן – יוותר כל כך מהר על ליבו.

להביא את החזון התנ"כי למרחב הפוליטי

קל מאוד לזרוק הכול על אלוקים. אולי בעצם אלוקים הוא שלא רוצה את זה עדיין? אולי עוד לא הגיע הרגע מבחינתו? אז אמנם קשה להאמין שאכן כך, אבל גם אם כן – את זה באמת עדיף להשאיר לו. אם אחרי שנחליט החלטות פוליטיות נכונות, ואחרי שנכין את העצים ואת הזהב והנחושת – הוא יחליט שעוד לא הגיע הזמן ורק הדור הבא יהיה זכאי, אפשר לסמוך עליו שהוא ידע איך לממש זאת בתזמון הנכון יותר מבחינתו. אבל את זה, מחילה מכולנו, עדיף להשאיר לו. בינתיים צריך להיצמד למה שהוא בכל זאת השאיר לנו לעשות. וזה לא הרבה בתוך ים הניסים, וקריעות הים, והניצחונות וההצלחות שהוא פותח לפנינו.

קל מאוד גם להסתכל לצדדים ולהגיד לעצמנו: תראו באיזה מצב נמצא התל אביבי הבוהמיין – לעם כזה תביא בית מקדש? גם כאן עדיף שאת בחינת הכליות והלב של מצבו הרוחני של כלל ישראל נותיר לקב"ה.

בינתיים האגף שמתיימר לממש את החזון התנ"כי יתמקד בלהביא בגאון את דרכו למרחב הפוליטי. שנים רבות של שלטון ימין, ולא חזרנו לגוש קטיף, לא החלנו ריבונות על שום יישוב ובעיקר עשינו הקפאה. המצב בהר הבית, למרות זרם העולים, בקושי השתפר, שלא לדבר על תוכניות מתאר של בית המקדש שעדיין לא מונחות במשרד הבינוי והשיכון.

אין סיבה לקרוא את הדברים האלה עם פרצוף תשעה באב. אפשר להשתמש בימים האלה בדיוק למה שהם מיועדים לו – לזכור את החזון ולהפשיל שרוולים כדי לממשו. להזכיר לעצמנו שלא מעט דברים כאן בידינו כבר מזמן. לא רק תיקון מערכת המשפט או תיקון יחסי דת ומדינה וריבונות על יהודה ושומרון, אלא גם גוש קטיף, ואפילו הר הבית. כולם – בידינו.

Lead

הערבים בעזה הם לא יותר מתוצר של הוואקום של הרצון שלנו, ובטח שהירדנים שעל ההר הם תוצר של הוואקום של ההחלטות שלנו. בששת הימים הם נסו מהר הבית וכבר היו משוכנעים שהג'וב שהם קיבלו, לשמור על ההר, הסתיים. הם לא האמינו שהעם ששחרר את ארצו בשישה ימים וקיים את מה שכתוב בתנ"ך – ובקוראן – יוותר כל כך מהר על ליבו

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם