מקצוע חיוני Featured

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

מזל טוב, השבוע נולדה חסידות חב"ד. מייסד החסידות המפורסמת, רבי שניאור זלמן מלאדי, נולד בח"י באלול לפני 275 שנה. השיטה שפיתח משפיעה עד ימינו, ונדמה לי שבמצבנו כעת – היא חיונית במיוחד. הנה כמה עקרונות מתוך פרק ל"ב בספר שכתב, ספר התניא:

• "לָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אַחִים מַמָּשׁ, מִצַּד שֹׁרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה' אֶחָד, רַק שֶׁהגּוּפִים מְחֻלָּקִים" – בשורש הנפש שלנו, אנחנו אחים ואחיות. כלפי חוץ אנחנו נראים שונים ומפורדים, אבל יש גרעין, יש מכנה משותף, שמלכד את כולנו.

• "יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַעְלָה" – כל הסיפור הוא המאבק בין הנפש לבין הגוף, בין הרוחני לבין הגשמי, בין מה שנכון לעשות לבין האגו והאינטרס האישי. מסע חיינו הוא לנסות לגרום לנפש להוביל את הגוף, ולא להפך.

• ומה עושים מול מי שנראה לנו רשע, טועה ומזיק? "שִׂנְאָה מִצַּד הָרַע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹוקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְּחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית". צריך לשנוא את הרוע, אבל לזכור תמיד שיש בתוך כל אחד ניצוץ של טוב – ולאהוב אותו.

המהפכה החסידית עוד לא הושלמה. היא יכולה לעזור לנו רבות במשבר הנוכחי.

2.

בדרך כלל, לקראת פתיחת השנה החדשה, מתעוררים בנו המון רצונות חדשים. לעשות, לפעול, לשפר, לעשות את השנה הקרובה טובה יותר ונכונה יותר. הבעיה היא שהרצון הטוב שלנו נשאר פעמים רבות רצון בלבד. הוא לא יוצא אל הפועל ולא מגיע לידי יישום.

בפרשה שקראנו בשבת מתוארת מצוות הביכורים: כשמגיעים לארץ וזוכים לגדל בה פירות, יש לקחת את הפרי הראשון, לשים אותו בטנא ולעלות איתו לירושלים.

הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, מסביר: כשמתעורר בנו רצון חדש וטוב, כשנולד בתוכנו פרי חדש של תקווה ושאיפה – אסור להשאיר אותו רק במחשבה. צריך לקחת אותו ולשים אותו בטנא – צריך לתת לרצון הזה כלים מעשיים, להוריד אותו לעולם המעשה. זו העבודה שלנו בחודש אלול, לקראת השנה החדשה: לדעת לתפוס את החלומות היפים האלה ולפרוט אותם לפרוטות. לתכנן, שלב אחרי שלב, איך ליישם אותם בפועל.

בהצלחה.

3.

"שלום כיתה א'" הוא לכאורה שיר ילדים פשוט של נעמי שמר: "דנה נמה, דנה קמה, דנה מקפלת את הפיג'מה", היא כותבת בתחילת השיר. ההמשך של השיר פחות מוכר. כשצריך לתאר את החוויה שמיליוני הורים בישראל עברו לפני כמה ימים, חוויית הפרידה מילד מתוק עם ילקוט שיוצא לבית הספר, נעמי שמר הולכת אל התנ"ך, אל הנצח: "ואימא כבר ניצבת שם, כמו יוכבד או מרים, בקני הסוף הרוח שר, מסע גדול מתחיל היום, כיתה א' שלום".

איזה דימוי עוצמתי. כמו יוכבד, אימא של משה רבנו, וכמו מרים אחותו הגדולה, שתי נשים שבנו את האומה, והתבוננו במשה הקטן בחרדה, בתקווה, בתפילה על העתיד. כך, באותה חרדת קודש, אנחנו מלווים כעת את ילדינו אל שער בית הספר.

זה לא סתם קלמר וילקוט, ואפילו איומי ההשבתה והקורונה לא יפסיקו את השרשרת הזאת. אנחנו מתחברים אל אבות ואימהות מכל הדורות – שתמיד התבוננו מהצד באהבה בדור הבא, שהולך וגדל.

בהצלחה למיליוני תלמידים, הורים ומורים. מסע גדול מתחיל.

4.

כשבוע חלף[אא1]. האם מישהו צילם הבוקר בהתרגשות את הילדים שלו בדרך לבית הספר? סביר להניח שלא. רק לפני רגע הכול היה מרגש, חגיגי, מצולם. האם הילדים נכנסו גם הבוקר לכיתה באווירה חד-פעמית? מה קורה כשריח הספרים החדשים מתפוגג? ומה קורה בשאר תחומי החיים – אחרי כמה שנים בעבודה או בזוגיות?

אחת המילים שמופיעות שוב ושוב בספר דברים היא "היום". למשל: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹוקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה". למה נכתב "היום הזה"? הרי התורה ניתנה לפני אלפי שנים. רש"י מסביר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם".

זה אחד האתגרים הגדולים בחיים, והוא דורש חשיבה ועמל ומסירות וחוכמה: להצליח להרגיש כל יום שוב למרגלות הר סיני, עם כל ההתרגשות וההתחדשות. לשמר את תחושת הבראשית בכל תחום יקר וחשוב בחיים, ולא לחוש שהכול שגרתי ומאוס.

שנזכה כולנו, גם הרבה אחרי 1 בספטמבר, שבכל יום יהיו בעינינו הדברים כחדשים.

5.

הנה שני מסרים של ה"חפץ חיים", שבימים אלה ימלאו 87 שנים לפטירתו:

  • ספר דברים מספר שבני ישראל כרתו ברית בכניסתם לארץ, ו"נעשו ערבים זה לזה", כהגדרת רש"י. החפץ חיים כותב שאנחנו כל כך רגילים לביטוי הזה, "כל ישראל ערבים זה לזה", עד שכמעט לא שמים לב למשמעותו: אם ראובן היה חותם ערבות לשמעון, ואז רואה את שמעון נכנס לחובות, האם ראובן לא היה מרגיש אחריות כלפיו ופועל מתוך אכפתיות? ודאי שכן. כך ממש גם אנחנו ערבים זה לזה מבחינה רוחנית. קשורים ומחוברים ומשפיעים זה על זה.
  • "קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו", נאמר בספר דברים, וכך מסביר החפץ חיים: התרגלנו לחשוב שיש רק מעשים אסורים ורק על המעשים צריך לשלוט, אבל לא על המחשבות והרגשות והדיבורים שלנו. זו טעות. זה באמת יכול להשתנות, כי "קרוב אליך הדבר מאוד". האדם באמת מסוגל לקבל אחריות לא רק למעשה – אלא אפילו לדיבור שבפה ולמחשבה שבלב.

לזכרו.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  מאמר מאת הרב חברון...

הילדים הקבועים

  הרה דוד סתיו על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם