תרופה של פעם בשנה Featured

 7 sivan

סיון רהב מאיר

 

1.

 

סעודות, תפילות, שקיות ממתקים, כביסות, ופתאום – מתחילים מבראשית. השבת קוראים שוב את הפרשה הראשונה בתורה, ומגלים דבר מרתק: התורה לא מתעכבת רבות על בריאת העולם. במקום לתאר באריכות את הקוסמוס והכוכבים והאוקיינוסים, היא עוצרת ומתארת בפירוט דווקא את החטא הראשון של האדם הראשון. גם בהמשך, התורה לא מדווחת על כל העמים והממלכות שקמו ונפלו באותה תקופה, אבל כן עוצרת ומאיטה כשאברהם מכניס אורחים לתוך האוהל, או כשרבקה משקה גמלים ליד הבאר. למה? כי זה העיקר.

 

התורה היא לא ספר מדע או היסטוריה, המילה "תורה" היא מלשון "הוראה" – מטרתה להורות, להדריך, לחנך. המעשים ה"קטנים" האלה, ששום חוקר לא היה מתעכב עליהם, הם בסופו של דבר הדברים המשמעותיים והמשפיעים ביותר. זה יכול לתת טעם גם לכל מה שאנחנו עוברים כעת: המאמצים הקטנים לשמור על שגרה בבית, הטלפונים הקטנים לסבא ולסבתא, הניסיונות לקום וליפול שוב ושוב במהלך הסגר. כל הרגעים ה"קטנים" האלה – הם אבני בניין יסודיות מאוד.

 

2. "הבעיה בימינו היא שאנחנו חייבים לשדר שאנחנו מושלמים", אמר לי הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון במפגש איתו בניו יורק, בסוכתו. "אנחנו לא מדברים מספיק על הבעיות שלנו, לא מבינים שהאתגרים והקשיים שלנו הם המפתח להגיע לאמת, לכנות. הנה, עכשיו מתחילים לקרוא את התורה מחדש, מבראשית. את הפסוק הראשון בתורה כולם מכירים, אבל מה עם הפסוק האחרון? רגע לפני בראשית, הפסוק האחרון מזכיר לנו את השבירה של לוחות הברית על ידי משה רבנו (בדרשת הפסוק "ולכל היד החזקה... לעיני כל ישראל"). התורה מסתיימת בתיאור של מה שמשה רבנו עשה בעבורנו, אבל המעשה האחרון שמוזכר הוא דווקא שבירת הלוחות. וזה מדהים, כי שלוש המילים האחרונות של רש"י, שמסיימות את כל הפירוש שלו לתורה, הן: 'יישר כוחך ששיברת'. כל הכבוד על השבירה.

 

"ליאונרד כהן שר פעם: 'שכח את הנדבה המושלמת שלך, יש סדק, סדק בכל דבר, ככה האור נכנס פנימה'. לא צריך להתבייש בסדק הזה. גם במקום השבירה האלוקים נמצא. בחסידות אומרים שאין שלם מלב שבור. זה כמו אדמה, שצריך לעדור ולחרוש, כי רק דרך הסדקים משהו חדש יצמח. כשמשהו נשבר, משהו חדש יכול להתחיל. אנחנו לא מושלמים. אפילו התורה שהיא תמצית השלמות מסתיימת ב'יישר כוחך ששיברת', ורק אחרי שאנחנו נזכרים בחשיבות השבר – אנחנו מתחילים מבראשית".

 

3.

 

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, האיש שכונה "סנגורם של ישראל", שתמיד חיפש את הטוב בכל דבר ובכל אדם, נפטר השבוע לפני 211 שנה. ולכבוד יום פטירתו כתב הרב אלחנן שטיגליץ את הדברים הבאים:

 

"אנחנו צריכים רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. שיביט בנוער של מסכי הזום ויגיד להם: אתם מדהימים, כמה כוח יש בכם. ואז יפנה לריבונו של עולם ויאמר: תראה את ילדיך, כמה הם משתדלים במציאות כל כך הזויה.

 

אנחנו צריכים רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. שיביט במורים המותשים ויאמר להם: אתם עושים עבודת קודש, ויגיד לריבונו של עולם: תראה כמה הם מתאמצים ומנסים לחנך גם מרחוק.

 

אנחנו צריכים רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. שיביט בכל בעלי העסקים שמתקשים לגמור את החודש ועדיין נאבקים לשדר עסקים כרגיל לילדים שלהם, ויגיד לריבונו של עולם: תראה את ילדיך, כמה הם דואגים למשפחה שלהם, כמה הם טרחו לחגוג את החגים בשמחה למרות התקופה הקשה.

 

אנחנו צריכים רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. כזה שיעשה את הדבר שהכי נצרך במציאות שלנו עכשיו: סנגוריה. סנגוריה שתלטף אותנו ותפסיק להטיח בנו כמה אנחנו לא, אלא כמה אנחנו כן. לא כמה שלילה יש בנו אלא כמה טוב אין-סופי מתגלה דרך חרכי המחשכים, כמה דרך הצללים רואים אור צלול.

 

אנחנו צריכים רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. אולי נלך היום בדרכו ונסנגר על כל הסובבים אותנו, ליום אחד שקצת ישיב לנו את האמון, גם בעצמנו. הרי כך הוא לימד אותנו: הווי דן את כל האדם לכף זכות – גם את עצמך".

 

4.

 

"אחרי החגים" הגיע. "אחרי הקורונה" עדיין לא.

 

זה היה תשרי משוגע, מאתגר, מדכא, מדהים.

 

הכותרות עוסקות במיעוט שמפר חוק, אבל העולם היהודי בכללו – נמצא במקום אחר.

 

זה התחיל בסליחות הלא-המוניות, דרך תקיעת השופר בראש השנה שיצאה למרפסות ולגנים הציבוריים, ועד ליום כיפור כל כך יוצא דופן ולחג סוכות בלי אורחים וחגיגות. מספר המשתתפים בשיעורי תורה בלימוד מרחוק בליל הושענא רבה, הלילה האחרון של סוכות, שבר שיאים.

 

ושמחת תורה, החג הכי צפוף? משפחות בבידוד עשו הקפות בסלון, ובחוצות – ילדים התקשו להבין לאן נעלמו כל הממתקים והאקשן ולמה יש רק מניינים קטנטנים עם מתפללים שרוקדים במקום.

 

ובצאת החג, בהקפות השניות, מאות משאיות יצאו לערים ויישובים ברחבי הארץ, עם זמר וקלידן או עם מערכת הגברה, ואנשים פשוט יצאו למרפסות לרקוד. קשישים בכיסא גלגלים נופפו בהתלהבות, ילדים קטנים יצאו בפיג'מות.

 

רק מניין מתושבי הרובע היהודי רקדו ברחבת הכותל הריקה. ראש ישיבת רמת גן, הרב יהושע שפירא, רקד לבד באולם הישיבה שבשנה רגילה מלא במאות רוקדים. אלפים צפו בבית ורקדו איתו.

 

ומה עכשיו? בספרי החסידות כתוב שיש תרופות שצריך לקחת רק פעם בשנה, במינון חזק, והן מספיקות לכל השנה. כזה הוא חודש תשרי. קיבלנו מינון עצום של אמונה, כוח, שמחה, תקווה, אחריות, יצירתיות, תפילה, משפחה, סולידריות – יהי רצון שכל אלה ימשיכו ללוות אותנו כל השנה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנורמליזציה עם סודאן

  מאמר מאת יצחק וסרלאוף

בין האידיאל למציאות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם