יש לאן לברוח Featured

 11 sivan

סיון רהב מאיר

  1. מה עושים כשמבול משתולל מסביב? כשנראה לפעמים שהעולם כולו השתגע? כמו בפרשת השבוע, פרשת נח – לפעמים צריך להיכנס אל התיבה. מתכנסים פנימה, מתמקדים במשפחה ובקרובים, שומרים על הערכים הבסיסיים שלנו, לא מתבלבלים מכל מה שקורה בחוץ.
  2. הרב פרופ' יונתן זקס הודיע כי חלה בסרטן וכי יקדיש את הזמן הקרוב לטיפול במחלה. הדברים הבאים, מתוך ספרו על פרשות השבוע, מוקדשים לרפואתו, לרפואת הרב יעקב צבי בן ליבה:
  3. הרב חנן פורת פרסם פעם ספר ובו התכתבויות בינו ובין ענת, תושבת תל אביב. באחד המכתבים שלה מצוטט שיר שכתבה, ושמו "לחיות". וכך היא מבקשת: "לא לחיות בסדר ובשקט. להכיר את היפה והמכוער. להיסוב בין שמחה לעצב, בין ייאוש לתקווה, לבוא בשדות האהבה והשנאה, להכיר את העולם התחתון והעליון, לתת לנשמה להתעלות לשמיים, ולרדת לתחתיות שאול. פשוט לחיות!"

האדמו"ר הקודם מסלונים, הרב שלום נח ברזובסקי, מציע בספר "נתיבות שלום" לחפש את תיבת נח הפרטית שלנו. בעת משבר, עלינו למצוא את הנקודות הטובות והחיוביות שגנוזות בתוכנו, ולהעצים אותן. וכך נכתב שם:

"אפילו במצבים שבהם משתולל מסביב מבול והכול נראה רע, ישנה תיבת נח שמצילה. כאשר האדם מרגיש שפל וירוד, העצה היא – 'עשה לך תיבה'. לכל אחד יש ניצוץ אלוקי בתוכו, שממנו הוא מקבל כוחות עילאיים ויכול להתעלות, וזוהי תיבת נח שלו, שמצילה אותו מן המבול. לכל אחד יש עניין אחד שעליו הוא שומר, גם בכל המצבים הגרועים ביותר, וממנו אינו נסוג, והפרט הזה הוא תיבת נח שמצילה אותו בתקופות הקשות ביותר. ובדורנו יש שלוש תיבות נח: התורה, השבת והאחדות. אלה כוחות חזקים של טוב, שאיתם אפשר לגבור על הרע הסובב.

פרשת נח לא שייכת רק לאותו הדור. היא לימוד עד סוף כל הדורות, שבכל מצב שבו נמצאים – יש לאן לברוח, וגם במצב הגרוע ביותר, אפשר לדבוק בטוב".

אז מה התיבה שלכם?

"שני הסיפורים הראשונים בספר בראשית אינם סתם סיפורים. הסיפורים שהתורה מציבה בפתח תולדות האנושות מתעדים כישלון בתחום האחריות. אדם וחוה חטאו, וטענו שזו לא אשמתם. אדם האשים את חוה, והיא האשימה את הנחש. שניהם התכחשו לאחריות האישית שלהם, ובעצם אמרו 'זה לא אני'. הסיפור השני הוא הרצח הראשון, קין רצח את הבל והתכחש לאחריות המוסרית שלו. הוא שאל: למה טובת הזולת בכלל נוגעת לי?

שני החטאים האלה מזכירים לנו: היהדות היא קריאתו של אלוקים לאחריות אנושית. הוא נתן לנו חירות, ועימה מגיעה האחריות. הוא קורא לנו להיות שותפים שלו בבריאה. הוא מלמד אותנו מה עלינו לעשות, אבל לא עושה זאת במקומנו. הוא לא פועל במקומנו אלא באמצעותנו.

השאלה הגדולה היא בקולו של מי נשמע: בקולו של החשק, כפי שעשו אדם וחוה? בקולו של הכעס, כפי שעשה קין? או בקול אלוקים, שקורא לנו לפעול ולעשות את העולם הזה צודק ויפה יותר? החיים שאנו בוחרים לחיות הם התשובה שאנו נותנים לשאלה הזאת".

זו נראית בקשה נפלאה של נפש סקרנית, אבל במכתב התשובה חנן כתב לה כך: "בשירך ישנו רצון לחבוק הכול, לטעום מהכול, הטוב והרע, לבל תישמט חלילה אפילו חוויה אחת ממסכת החיים השלמה. אבל יסוד אחד נעדר מהשיר: החוויה הגדולה והאדירה ביותר שבה מתנסה האדם כל יום וכל שעה היא חוויית הבחירה החופשית בין טוב לרע, בין אהבה לשנאה, בין עולם עליון לעולם תחתון. בבחירה זו טמונה עוצמה שאין דומה לה. ובחירה זו לא יכולה לכלול שני הפכים בבת אחת.

"טעם החיים, מנקודת מבטה של התורה, אינו מתבטא במאמץ לעבור כפרפר מפרח לפרח, ולנסות למצוא דבש בכל הפרחים הטובים והארסיים גם יחד, אלא דווקא ביכולת לאצור כוח ולהיות לעיתים מצומצם. שנאמר: איזהו גיבור? הכובש את יצרו. זה בדיוק הניסיון שבפניו עמד האדם הראשון בגן עדן, בפרשת בראשית. הוא נדרש להשתמש בבחירה החופשית, ולבחור שלא לאכול מעץ אחד בגן עדן. הוא נכשל. מאז ועד היום, אנחנו צריכים לתקן".

4.

בכל שנה מחדש אני משתדלת להתעכב על המילים האלה בפרשת נח, אולי כדי לבדוק שהן לא השתנו: התורה מספרת שאל תיבת נח נכנסו כל סוגי בעלי החיים: "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה" וגם "מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹורָה". למה לא לכתוב פשוט "מן הבהמה טהורה" ואז "מן הבהמה הטמאה"? למה צריך להתעכב ולהאריך ולכתוב "מן הבהמה אשר איננה טהורה"? חז"ל מסתכלים על הפירוט הזה של התורה ולומדים ממנו כלל: "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו". כלומר, אפילו התורה טורחת ומאריכה, רק כדי לבחור מילה יפה יותר ולא מילה מעליבה. שווה להתאמץ כדי לדבר באופן עדין יותר. המסר הוא אותו מסר, אבל האווירה – אחרת לגמרי.

ואולי יש כאן עוד נקודה, שקשורה לעיתוי. הרי מתי התורה ממליצה לנו לשמור על דיבור נעים יותר? במצב שבו האנושות כולה מתבוססת באלימות, שחיתות, רצח וגסות. העבירות של דור המבול היו כל כך חמורות וקיצוניות, שעוד רגע נקרא איך כמעט כל העולם הושמד במבול. אז במציאות איומה כזאת, אנחנו מדקדקים ב"בהמה אשר איננה טהורה" במקום "בהמה טמאה"? נו באמת, זה כל כך משנה, כשבחוץ כולם רוצחים וגוזלים? התשובה היא כן. גם אם בעולם כולו משתולל מבול, גם אם הפיד כולו מלא קללות, גם אם המצב שלנו במהלך המאבק במגפה עולמית נראה עגום – דווקא אז, התורה מציגה בפעם הראשונה את הכלל שילווה אותנו אלפי שנים: "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו". לעולם, לא משנה מה.

5.

ואחרי המילים היפות האלה, בספר "ויקרא" מופיעים שוב ושוב הביטויים "טהור" ואז "טמא", בצורה מפורשת, בלי להתבלבל. למה? כי שם מדובר בהוראות מעשיות, בפסיקת הלכה. כשמדברים באופן רעיוני וכללי, צריך כמובן להיות אדיבים עד כדי שאפשר. אבל כשמדובר בתכלס, במסקנות שאנשים צריכים להבין מהן איך לפעול – צריך להיות מאוד מדויק, אפילו בוטה.

אנחנו חיים במציאות מכילה מאוד ופלורליסטית, שבה כמעט לא נעים לומר שיש "טוב" ויש "רע". לפעמים מרוב רצון לאחדות ולטשטוש אנחנו עלולים להיות תמימים מדי ולא לשים לב לאידאולוגיה שמולנו, שמנוגדת לנו לחלוטין. אז מצד אחד לא צריך סתם להעליב ולקלל, אבל מצד שני – אסור לשכוח שיש בעולם "טהור" ויש "טמא", יש מותר ויש אסור, יש טוב ויש רע, ועם כל הכבוד והנימוס והחיבה – יש גם גבולות ברורים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם