מוצאים דרכים חדשות Featured

 11 sivan

סיון רהב מאיר

1.

אירחנו השבוע בחוג לילדות ולנערות את סופר הילדים הפופולרי והמחנך חיים ולדר. מאות בנות בכיתות ה' עד ט' ראיינו אותו, והוא שיתף אותן בארבע עצות חשובות לגיל הזה, בפרט לימי הקורונה:

א.      הביטחון העצמי צריך להיות תלוי בי ולא באחרים. יש בגיל הנעורים תלות מוגזמת בחֶברה. אם חֲברה קרובה פתאום מתחברת קצת יותר עם חברה אחרת – זה יכול להוציא אותנו לגמרי מאיזון. אם הביטחון העצמי שלכם יגיע רק מהחברה, תהיו בבעיה. צריך למצוא את הדברים הטובים בעצמי ולהאמין בעצמי. בתקופת הקורונה יש הזדמנות לבנות אישיות עצמאית, אחרת נסבול כל החיים מהתלות שלנו בחברה.

ב.       אתם יכולים לספר את סיפור חייכם. אל תיתנו לאחרים לספר אותו. שרה אימנו, בפרשה שקראנו בשבת, הצליחה להתנהג בגיל מאה כמו בגיל עשרים. כתוב שכל שנותיה היו שוות לטובה, כלומר גם בשנים קשות היא לא נשברה. במידה רבה אתה יכול להחליט בכל רגע אם טוב לך או רע לך, בלי קשר לנסיבות. נסה לכתוב בעצמך את הסיפור.

ג.        לא רק סיפוקים מיידיים. העולם הזה מושך לסיפוקים מיידיים. ימי הקורונה גורמים לנו לבזבז זמן ולשקוע לפיתויים כאלה. להשקיע, להתקדם, ללמוד, להתנדב, לבנות את האישיות – זה לא כיף. זה יוצר כיף עתידי, אבל לא מיידי. לא צריך לחיות כעת אך ורק למען העתיד, אבל צריך למצוא מינון נכון. עוד לא ראיתי מישהו שחי רק בעבור סיפוק מיידי – והצליח בחיים.

ד.       הלב הוא לא מחסן. אלה שנים סוערות. אתם חייבים שיהיה מישהו מבוגר שאתם סומכים עליו. הכי טוב שזה יהיה אחד ההורים, אבל אפשר למצוא גם יועצת, סבתא ועוד. אם קורה משהו, אם מישהו פוגע בנו, אם אנחנו מרגישים לא טוב – צריך שיהיה בסביבה מבוגר אחד שסומכים עליו.

2. הייתי באולם הזה בניו-יורק בשנה שעברה, עם 4,000 שליחי חב"ד. אתמול עמד שם לבדו הרב משה קוטלרסקי, מראשי חסידות חב"ד, והנחה את כנס השליחים העולמי של התנועה – ללא קהל. התמונה הקבוצתית המפורסמת לא צולמה, וכולם התבקשו להישאר בבית בגלל הקורונה. בתקופה קשה כל כך, המסר של הרב קוטלרסקי לאלפי שליחי חב"ד שצפו בו, ולכל העולם היהודי, היה חשוב במיוחד:

"בפרשת השבוע יצחק אבינו מוצא את עצמו מול ניסיון קשה. האויבים שלו סותמים את כל הבארות שחפר אברהם אביו. מה הוא עושה? הולך וחופר בארות חדשות. הוא מצא דרך להגיע מחדש למים חיים. אנחנו עומדים מול אתגר כזה היום – בתי הכנסת נסגרו, הקהילות לא נפגשות, אנשים לא יכלו להגיע אפילו לליל הסדר ולראש השנה. מה אנחנו עושים? יוצאים לחפור בארות חדשות. פותחים שיעורים מרחוק ולומדים און-ליין, שולחים מאות אלפי ערכות של ליל הסדר לאנשים שערכו ליל סדר בפעם הראשונה לבדם, פותחים מניינים בחוץ לפי ההנחיות. יכולנו לעמוד מול הקורונה ולומר: 'מצטערים, זה זמן שבו אנחנו רוצים לפעול אבל פשוט לא יכולים'. אבל זו לא התשובה. תמיד צריך למצוא דרכים חדשות.

מהי התרופה המדויקת למצב? לפעמים כשמישהו חולה והרופאים לא יודעים מה הטיפול המדויק, הם נותנים לו קוקטייל. הם פשוט לוקחים את המיטב מכל מה שיש להם. כך גם אנחנו עכשיו, מנסים להוסיף טוב בכל המישורים – חסד, תורה, תפילין, צדקה, מזוזה, תפילה. זו הדרך שלנו לקדם את העולם לסוף המגפה הזאת, ולגאולה האמיתית והשלמה".

3.

גם אברהם אבינו וגם שרה אימנו נפטרו בפרשה הקודמת. על שניהם מסופר כי ניצלו היטב כל יום בחייהם, הם מיצו והפיקו את המרב מכל רגע. הרב ירוחם ליבוביץ' מצא בספר בראשית סוד לניצול זמן:

כידוע, שלושה מלאכים באו לאוהל של אברהם ושרה. אחד הגיע לבשר לשרה על לידת יצחק, אחד להפוך את העיר סדום, ואחד לרפא את אברהם אחרי ברית המילה. למה צריך שלושה מלאכים, במקום מלאך אחד שיבצע את שלוש המשימות?

רש"י כותב על כך: "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות". כלומר, אפילו כשמדובר במלאך, נותנים לו משימה אחת בכל פעם, שליחות אחת שהוא מרוכז בה, ולא שתיים. זה לא דבר פשוט ליישום: אם אנחנו לומדים כעת – זוהי המשימה שלנו, בלי הסחות דעת. אם אנחנו מבלים זמן עם הילדים – זו השליחות, בלי לנסות להספיק עוד מלא דברים "תוך כדי".

אנחנו בעידן שבו הקרב על הקשב והריכוז הופך קשה יותר ויותר. הרב ירוחם ליבוביץ' קורא לנו לזכור – אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. לא כדאי לבלבל את עצמנו במטלות רבות בבת אחת אלא לשאול תמיד: "מה בדיוק אני עושה עכשיו?" כך ניצלו אברהם ושרה כל רגע מימי חייהם.

  1. בתקופה החינוכית המאתגרת הזאת, כך כותב המורה יואל שפיץ: "כשהתחלתי לחנך, המחשבה שיש לי 32 תלמידים על הכתפיים העמיסה עליי משהו שגדול ממני. כאילו נתנו לי לנהל תיק בורסה של אנשים אחרים, שערכו 32 מיליון שקל. אהבתי את התלמידים מאוד, אבל תחושת האחריות הטריפה אותי. הפתרון הגיע די מהר, ובאופן טבעי: לקחתי את רשימת השמות של הכיתה והנחתי אותה בסידור שלי. כשהתפללתי בו, בימי חול ובשבתות – ראיתי את שמות התלמידים והתפללתי עליהם. המנהג הזה הקל עליי. הרגשתי שאני פונה לבוס הגדול ומשתף אותו במה ששייך גם לו.

בשבוע שעבר היו בבית הספר ישיבות פדגוגיות. חשבנו על כל תלמיד, שלחנו מכתבי חיזוק, התקשרנו לבדוק מה קורה, ואני מרגיש שאנו כבית ספר עושים הרבה מאמצים. ובכל זאת, המצב באמת סבוך. הכלים שיש לי בדרך כלל בתור מורה (שיחה מחויכת במסדרון, יציאה לחצר בהפסקה, טפיחה על השכם בשיעור)פשוט אינם.

היום היו לי שני שיעורי זום קשים. המסך דלק, אבל התלמידים היו כבויים. ניכר שהם במצוקה מהבדידות הזאת, וכמעט ולא הייתה שמחה בלימוד.

אז ישבתי היום שבור מול המסך ואמרתי לעצמי: איך אני עוזר להם? איך אני מוציא אותם מהמצוקה שהם נתונים בה? ואז נזכרתי מה אני צריך לעשות – והתחלתי להתפלל עליהם".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלחמה ששינתה אותנו

  מאמר מאת עדו רכניץ

מוצאים דרכים חדשות

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם