תחפושות לכל עת אמת Featured

 14 story one

מיכל

'תחפושות לכל עת אמת' היא חנות ייחודית ברחוב יפו. רבבות עוברים לידה, רק מעטים מעיזים להיכנס. היא פתוחה רק ארבעה עשר ימים בשנה, מראש חודש אדר ועד פורים. עובדיה צמח פתח את החנות הזאת לפני שלושים שנה, כשהבין מה כולם מחפשים.

כבר ביום הראשון לפתיחת החנות נכנסה אליו אישה בפנים כעוסות ובקשה מסכה של סבלנות. "הילדים, הבעל, אני לא יכולה להתמודד עוד", אמרה. "יום אחד אני רוצה להיות סבלנית אליהם". מרוב רחמים נתן לה עובדיה את המסכה חינם.

לאחר כמה ימים חזרה האישה עם אישה אחרת. החברה ביקשה מסכה של אושר. גם בלי הסבריה של האישה ראה עובדיה בעיניה שהעצב שוכן שם תדיר. הוא התאים לה משקפיים אטומים שמצוירות עליהם עיניים שמחות. שמחות כל כך שיש להן קמטוטים בצדדים. שמחות כל כך שרואים באישונים שלהבות של שמחה. הוא נתן לה חינם. לא נעים להתפרנס מעיצבונו של הזולת.

ממקום מושבו בירכתי החנות, מאחורי הדלפק, יכול עובדיה לראות את העוברים ושבים ברחוב. הוא זוכר בפירוט את אותו יום שבו ראה גבר בחליפה מהודרת ועניבה. הוא עבר ליד החנות, קרא את השלט, הכניס ראשו ונמלט.

לאחר כמה דקות חזר האדון המהודר. עובדיה ראה את רגלו נכנסת פנימה באומץ למרות שכלו המהסס. האדון עבר בין המדפים, נוגע לא נוגע בתלבושות, ועצר על תלבושת של כפרי פשוט. "אתה מבין? כל הכבוד הזה כבר מוציא אותי מן העולם". עובדיה הנהן בראשו כמבין וסירב לשטר שהגיש לו האדון. אדם כעובדיה יודע מה היא פשטות ויודע שמחירה לא יסולא בפז. דיו שעזר לאותו אדון לחשוף את פשטותו.

היה גם הנער שעזב את ידה של אימו ורץ לחנות. הוא החליף עם עובדיה את המוצץ הכחול שקנתה לו אימו ליום הולדתו השבעה עשר בחליפת בגרות מלאת כיסים. כיס של ראש גדול, כיס של אחריות, כיס של דיבור אמיתי וכיס של כנות. "אולי היא תבין סוף סוף שגדלתי", הפטיר הנער. המוצץ ניתן יום לאחר מכן לילדה בת שבע, בכורה ואחות לחמישה שביקשה רק עוד יום אחד להיות שוב "הקטנה של אבא ואימא, הם מצפים ממני ליותר מדי".

היום העצוב ביותר היה היום שבו נכנסה לחנות נערה, ראשה מכוסה ברעלה שחורה. בהתחלה לא הבין עובדיה מה לנערה ערבייה ולפורים. מהר מאוד, לפי המבטא, הבין איזו תחפושת היא מחפשת. הוא נתן לה מטפחת של חופש צבועה בכחול ולבן ובקצה רקום חוט של זהב.

שלושים שנה עובדיה מוכר בחנות 'תחפושות לכל עת אמת', חנות ייחודית ברחוב יפו. רבבות עוברים לידה, רק מעטים מעיזים להיכנס. רק המעטים שמעיזים להסיר מעליהם את התחפושת של כל השנה ולהיות מי שהם באמת.

ועובדיה יושב על שרפרפו כבר שלושים שנה ותוהה כיצד קרה שלאמת של פורים קוראים היום תחפושת.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
גאולת זמננו

  מאמר מאת הרב שמואל...

מה יהיה בעוד 3,333 שנה?

  מאמר מאת מיכאל פואה

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם