תודה על המדינה

3 maarechet

מערכת

 

באמת תענוג גדול לספר על הצלחותיה של מדינת ישראל ביום העצמאות, על ההישגים החקלאיים, הכלכליים והצבאיים. אבל יש במנהג החביב הזה גם משהו מבלבל. היום הזה, עם כל המצעדים הססגוניים, לא נחגג בגלל ההישגים של מדינת ישראל. הוא לא נחגג מפני שיש לנו צבא שמצליח, ואפילו לא משום שיש כאן יותר ישיבות מאשר בכל מקום בעולם. יום העצמאות נחגג בגלל מהפכה דרמטית אחת ויחידה: עם ישראל שהיה חסר ריבונות, או במילים של הגמרא – תחת שעבוד מלכויות, שינה סטטוס. פתאום קרה משהו במציאות ויש הסכמה כללית בעולם שלעם ישראל יש מדינה והוא ריבון לעצמו. הוא רשאי להגן על עצמו. הוא מפתח לעצמו כלכלה, ואת המסים הוא משלם לעצמו ולא לאף אחד אחר. את ההחלטות עליו הוא עושה עם עצמו.

 

לפי זה, גם אם מדינת ישראל הייתה מדינה מושחתת, ענייה וחלשה מבחינה צבאית, היינו מחויבים להבין את השינוי הדרמטי שקרה במציאות של העם שחורז את ההיסטוריה האנושית כולה. העם הזה, שכל התנ"ך והשיח האנושי סובב סביבו, שינה קידומת. הוא עם שיש לו מדינה.

 

לעובדה שעם ישראל קיבל מדינה יש משמעות מכרעת גם מבחינה פוליטית עולמית, אבל בעיקר משמעות רוחנית מרחיקת לכת בכל הקשור לקדושה שיכולה כידוע לחול בדרגתה הגבוהה רק על עם ישראל בהיותו משוחרר משעבוד מלכויות, ומקים לעצמו ממלכה בארצו. הדברים האלה אינם חידוש למי שמביט בעין פשוטה ובריאה, והם אינם חידוש למי שלמדו מעט ממחשבת ישראל העתיקה, בעיקר זו שנמצאת בגמרא שעוסקת בנושא הזה ללא הרף. היציאה משעבוד מלכויות היא היא השלב שאליו מייחל עם ישראל והעולם כולו במשך דורות, והיא בעצם מה שהתחולל כאן לפני 69 שנה.

גם אם מדינת ישראל הייתה מדינה מושחתת, ענייה וחלשה מבחינה צבאית, היינו מחויבים להבין את השינוי הדרמטי שקרה במציאות של העם שחורז את ההיסטוריה האנושית כולה

 

השמחה על כך שהנה המדינה הזו גם עובדת באופן מופלא וקוצרת הישגים לעתים בלתי נתפסים, גדולה וחשובה, אבל זו שמחה שאינה בת השוואה לאירוע המרכזי בסיפור הזה. נכון שהקב"ה נתן ברכה עצומה למה שמתחולל כאן, ובמקום לחיות חיי צנע כפי שחיינו כאן בקום המדינה, יש כאן רווחה כלכלית מיוחדת במינה – אבל זה לא הסיפור של ההלל הגדול. אמנם כמעט כל אויבינו מסביב, אלה שממש למחרת הכרזת המדינה עטו עלינו להשמידנו, מלקקים את הפצעים של עצמם, אבל אותה עצמת חגיגה רוחנית ופיזית הייתה אמורה להיות ניכרת גם כשהיה נדמה שהם מוחקים באחת את כל המעמד החדש הזה שקיבלנו. וכן, גם אם היו כאן רק חילונים והדתיים היו נשארים בחו"ל והמדינה לא הייתה מקצה מיליארדי שקלים בבניין הרוח והתורה, זה לא היה מקהה ולו במעט את שינוי הסטטוס שמאפיל אפילו על השינוי שקרה ביציאת מצרים, עת יצאנו רק למדבר, עם צלמי המצרים בכיסנו. מה שקרה כאן בה' באייר גדול, אובייקטיבית, מהימים החשובים ההם של ראשית צמיחת האומה. גם חכמים וגם בן זומא במחלוקת במסכת ברכות מסכימים שהסיפור שקורה כאן היום גדול מיציאת מצרים. ממש כאז, גם המלחמה שנלחמו בנו המצרים ששחררו אותנו ושבוע אחר כך חזרו בהם, לא יקהה לעולם את השינוי הדרמטי שקרה אז לעם ישראל. השינוי הפוליטי והרוחני הזה ייחגג לעולם.

 

ממש כך נראית עצמאות

 

גם התהייה על טיבה של עצמאות במצב שבו אנחנו מתחשבים באינטרסים הבינלאומיים ואפילו בתכתיבים עלובים שמנסים להכתיב לנו באירופה וארה"ב, היא מגוחכת. לא שצריך להיכנע לתכתיבים, ובטח לא כשמדובר בנושאים שהם סלע קיומנו, וזכותנו על הארץ, ויהדותה של המדינה וריבונות על הר הבית; אבל עם כל החשיבות בעמידה איתנה מול אומות העולם, המציאות שבה קיימת תלות פוליטית בין מדינות, ואפילו איומים ממשיים, ממש כפי שקיים מתח בין מעצמות-על, אינו מחליש את העצמאות של המדינה. נכון שככל שמדינה עצמאית יותר היא תלויה פחות בהצבעות באו"ם וחוששת פחות מתקריות פוליטיות. אבל אין כיום מדינה בעולם שאינה מתחשבת כלל ביתר מדינות העולם. המתח הזה צריך להתנהל במקסימום חכמה ותבונה ובעיקר בעוז ובביטחון בה', אבל הוא לא מנמיך בכלום את מה שקרה כאן לפני 69 שנים.

 

אפילו המציאות הנוראית שאין לנו כרגע אפשרות להתפלל בהר הבית אינה משנה את העובדה שאנחנו עצמאיים בארצנו. המצב כיום הוא בטח טוב יותר משהיה בתקופת החשמונאים שהיו כאן מובלעות זרות בכל הארץ, ואפילו על ההר. וטוב יותר אפילו ממה שהיה בימי שאול, כשבהר שלטו היבוסים. וגם אם מצבנו היה פחות טוב, ה' באייר יצר כאן בעולם מציאות אחרת ששינתה את פני ההיסטוריה כולה – עם ישראל ריבון לעצמו. עצמאי. שם ה' מתגלה מעתה בדרגה שלא הייתה כאן במציאות יותר מ-2,000 שנים. לכאן ולא לשום מקום אחר בעולם מתקבצות כל הגלויות.

 

עכשיו אפשר גם להיות שמחים שחוץ מזה, גם הולך לנו לא רע ברוך ה' – תפוזים ומנגו הכי מבוקשים בעולם. מערכות נהיגה חכמות. אחלה אפליקציות תוצרת הארץ.

 

מי שלא יודע לריב, לא באמת אוהב

 

הסיבה שחשוב שההבנה הזו תהיה כבר מאחורינו סופית ושנחדל להתווכח באופן סמוי וגלוי אם יש כאן על מה לברך את ה' או לא, היא דווקא כדי שנוכל גם להתעצבן ביתר חופשיות על מה שעוד לא הושג. או שנאמר את זה הפוך – מי שעדיין מהסס אם להתעצבן על המדינה כשיש כאן בעיות ברוחות לא טובות שנושבות בצבא, או לחלופין כשהמדינה עושה חטאים כמו גירוש יהודים מחבל עזה או מחריבה יישוב כמו עמונה, אז הוא כנראה עוד לא באמת הכריע, ואהבתו והכרתו בשלב החדש שלנו כחופשיים בארצנו עדיין תלויה בדבר. זה אומר שהרע כשהוא פוגש עדיין מאיים עליו והוא מעדיף לזכור שיכול היה להיות רע יותר וצריך להתמקד בטוב כביכול. זה אומר שהוא לא הכריע שהטוב שיש כאן בדמות עצמאות ישראל הוא טוב שאינו קשור לשום דבר רע שקורה כאן ושעוד יקרה. ושרע זה בכלל לא מפחיד, אם לא נותנים לו להשתלט. ומותר להסתכל לו בלבן של העיניים. להתבונן על מקומו ואיננו. ולכן דתיים לאומיים ממלכתיים רציניים של העידן החדש, מלאי ביטחון, צריכים להיות כאלה שיודעים גם להתעצבן ולצעוק כשצריך. כי זה לא מחליש אצלם שום אהבה לאותו יום נורא ונשגב שבו ה' יתברך החליט שדי לשלב הקודם, וברוכים הבאים להתמודדות האמתית כעצמאיים.

 

תודה ה'. דמעות.

 

אהבת עולם לך ולכל בניך ובנותיך בכל הצבעים מכל המפלגות ובכל המגזרים.

צילום: חיים זך, לע"מ

 

 

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם