להיחלץ מקרבות המאסף

3maarechet

מערכת

לפני שבועיים פורסמה שיחה של קצין החינוך הראשי הנכנס, והוא האשים בה את כלי התקשורת הדתיים בהורדת המוטיבציה לגיוס לצה"ל. תוכן השיחה מעלה שאלה לא פשוטה: איך יכול להיות שהקצין החשוב, שהוא ללא ספק אדם ירא שמים הרוצה צבא מוסרי ויהודי ובעיקר חזק וחדור מוטיבציה, בוחר לנזוף במי שמעזים להתלונן במקום להפנות את הזרקור אל המציאות הבלתי נתפסת ששוררת בצבא בשנים האחרונות? הורדת המוטיבציה היא אשמת הצבא, המתהדר בעוד ועוד גדודים מעורבים, מפרסם כתבות על גיוס טרנסג'נדרים (ידיעות אחרונות, מהדורת יום שלישי השבוע – הזוי) וכל הפרסומים שלו נראים יותר ויותר כמו קמפיין של הקהילה הגאה.

ועוד קצינים בכירים בצבא בוחרים במודע לקבול על העין הלא טובה של הציבור הדתי-לאומי ולא לבקר את דובר צה"ל, שחוסם כלי תקשורת שלא באים לו טוב בעין וממדר נושאים שאינם מתאימים לאג'נדה של היוהל"ם; הקצינים החשובים ויראי השמים האלה בוחרים גם שלא להכניס את ראשם באירוע ההשתקה ההיסטורי המתרחש במשמרת שלהם, שבו הרבנות הצבאית עומדת מול כל זה בשתיקה לוחשת ומפחדת לעמוד בגו יהודי זקוף נגד הרוחות המשתוללות הללו. במקום זאת מאשימים את הדוסים בעיתוני בית הכנסת, החושפים לעיני הציבור את המציאות האנטי-יהודית והאנטי-ציונית הזאת.

ברצינות, האם אנחנו עדיין צריכים לחתום בכל פעם "אוהבים את צה"ל" כדי שידעו שאנחנו באותו צד?

כשל כוח האדם שהולך ומתגלה בגדודים המעורבים, יטופל באחת משני דרכים: אם הרוח הדו-מינית בצבא תיעצר, הן על ידי קצינים אמיצים הן על ידי רבנים ואנשי רוח ברורים, באופן טבעי יבחרו בצבא להניח בהדרגה לניסוי הלא יהודי הזה ולפנות לדרכים פשוטות ומקצועיות יותר להעצמת הצבא ולהגדלתו. אך אם הרוח תינטש, ימשיכו בעקשנות ילדותית לנסות לייצר עוד טלאי ועוד טלאי על העיוות המקצועי והמוסרי הזה

להביא את רוח תורת ישראל אל לשכת הרמטכ"ל

רבני הציונות הדתית עומדים להיפגש השבוע בשנית עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט. עצם המפגש בין דמויות רוחניות לבין ראש הצבא חשוב לכאורה, ובימי התנ"ך אולי היה נחווה כחבל נביאים המגיע להיפגש עם שר צבאו של המלך. דווקא משום כך גדולה הציפייה מקבוצת רבנים זו שתבין את גודל השעה וגודל המאורע. הנביא מביא את רוח ה' אל שר הצבא כדי להזכיר לו: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ".

אם יורשה לנו, נעז פנינו ונאמר כמה מילים לכבוד הרבנים: אם תיכנסו למשא ומתן קטן ופוליטי על כוח אדם, זכויות הבני"ש ואיך דואגים לדתיים המבקשים שלא לרוץ אחרי מד"סניקית, אזי הרמטכ"ל ידע היטב כיצד לרצות אתכם וגם להעמיד אתכם במקומכם כך שלא תתערבו לו בפקודות. זה קרב מאסף, ובו תפסידו. אתם שם כדי לומר דברים גדולים וכדי לעמוד ולהצביע בעקשנות ובלי שאף אחד יסובב אתכם בכחש על הדבר החשוב באמת: על המגמה. אתם מגיעים לשם כדי לענות על הצורך באמירת המילים הכי פשוטות והכי ישראליות שגם רמטכ"ל בלי כיפה מבין היטב: קדושת המחנה.

מעבר לכל הסעיפים הבעייתיים של פקודת 'השירות המשותף', שלמרות חִצי ההרדמה התקשורתיים אף לא אחד מהם שונה מאז נולדה, צריך לשים לב לרוח של הפקודה. לא בכדי הוחלפה פקודת 'השילוב הראוי' בפקודה ששמה 'השירות המשותף', כי זו האג'נדה שבחר צה"ל: לערבב בין המינים. משום כך צוין בראשית  הפקודה: "המפקדים יישמו את מדיניות השירות המשותף ככל האפשר, לא בדרך של הפרדה בין חיילים לחיילות".

זה באופן הפשוט ביותר צבא אנדרוגיני, שהרמטכ"ל – בתקווה שלא התכוון לכך – מוביל אליו. והרמטכ"ל הזה צריך אתכם כדי שתעמדו שם ותגידו שזה יהיה צבא חזק פחות ונחוש פחות וטוב פחות בהכרח, בלי לדרוש רק זמני תפילות. אתם לא אמורים לשכנע אותו אלא לומר לו את האמת. זה תפקידם של אנשי רוח. הכי ברור, הכי אוהב, הכי מעורב, הכי דואג, הכי נחרץ.

אתם, שמי כמוכם חש את האחריות הלאומית על כתפיו, עלולים לנסות-להציל-את-מה-שאפשר חרף העובדה שגם כשנהגתם כך רוב הדברים לא השתנו: דו"צ ממשיך בקמפיין הדורסני, פקודת השירות המשותף לא השתנתה במילימטר והערבוב פושה.

אם תסכימו שיעמידו אתכם בפוזיציה הזו, להבנתנו הדלה תחטאו לתפקידכם. תפקיד הפוליטיקאים הוא לוודא שהזכויות יישמרו, שהפקודות ייאכפו ושאר שתדלנויות פוליטיות. תפקידכם נעלה יותר: להביא את רוח התורה אל לשכת ראש המטה הכללי, לאפשר לו לראות באמת מה חושבת התורה, מסורת ישראל מדורי דורות, מה חושבים גדולי האומה וסבא וסבתא שלו על הצבא שהוא עומד בראשו.

בבית המדרש תדריכו את תלמידיכם איך אמורים להתנהג במציאות כזו או אחרת. לפי המציאות בשטח והשאלות הרבות העולות בשיחות אישיות עם חיילים דתיים נבוכים, הם עדיין אינם יודעים כיצד הם אמורים לנהוג עם סעיפי פקודה שלראשונה בתולדות צה"ל מנוגדים לסעיפים מובהקים בשולחן ערוך. חלקם הגדול של תלמידיכם עוד לא יודע מדוע זה פוגעני ומטריד מינית לרוץ אחרי בנות במד"סים או לסחוב אותן על אלונקה. עוד ועוד קצינים דתיים נאלצים לקבל פיקוד על יחידות מעורבות בגלל הידיעה שתחת התפקידים האלה יוצעו להם תפקידי מטה. החבר'ה האלה זקוקים להרבה מאוד כוח לוותר על קידום כדי שלא להיות חלק מהטרפת הזאת של בנים ובנות המשחקים בצבעי מלחמה.

אם יורשה לנו, נעז פנינו ונאמר כמה מילים לכבוד הרבנים: אם תיכנסו למשא ומתן קטן ופוליטי על כוח אדם, זכויות הבני"ש ואיך דואגים לדתיים המבקשים שלא לרוץ אחרי מד"סניקית, אזי הרמטכ"ל ידע היטב כיצד לרצות אתכם וגם להעמיד אתכם במקומכם כך שלא תתערבו לו בפקודות. זה קרב מאסף, ובו תפסידו

קרנבל שלא ברשות התורה

ועכשיו כמה מילים על מה שמתרחש באמת בגדודים המעורבים. על המציאות הפרוצה שם אין הרבה מה לחדש, ובכל זאת חשוב לזכור אותה ולא להדחיקה לרגע. אין זו מציאות ש'לא מתאימה לדתיים' אלא מציאות שאינה מתאימה לעם שלנו, שהוא עם מוסרי וטוב. מקבילות ועדויות שמגיעות למערכת שלנו כמעט מדי שבוע עולים תיאורים של מציאות יומיומית של סחיבות פצועה, אימונים מעורבים, זליגות למגורי המין השני, אירועי הווי ותרבות אינטימיים, נהגות האמרים, שמירות מבודדות של בחור ובחורה ועוד. כששאל כתב ערוץ 10 סמל מהגדוד המעורב אם יש הרבה זוגות בגדוד הוא השיב בשלילה, כי לדבריו אין זוגות – יש 'סטוצים'. בכתבה ההיא בערוץ 10 כולם דווקא חייכו למשמע התשובה.

אבל מעבר לכך בפועל מתברר שהמספרים הפנימיים בצבא מדברים על חוסר עצום בבנות לוחמות, וחרף הקמפיין הנשי שדו"צ מנהל, החיילות אינן משתפות פעולה, הקצינים מודאגים מההיענות הדלה והבנים לא ממש רוצים להשתתף בקרנבל הדו-מיני של הגדודים האלה. נוסף על כך צה"ל עומד נבוך בפני העובדה שחיילות רבות הרואות את חברותיהן משתחררות לאחר שנתיים שירות מנסות להוריד פרופיל כדי לעזוב את היחידות.

הכשל הזה יטופל באחת משני דרכים: אם הרוח הדו-מינית בצבא תיעצר, הן על ידי קצינים אמיצים הן על ידי רבנים ואנשי רוח ברורים ואמיצים, באופן טבעי יבחרו בצבא להניח בהדרגה לניסוי הלא יהודי הזה ולפנות לדרכים פשוטות ומקצועיות יותר להעצמת הצבא ולהגדלתו. אך אם הרוח תינטש, ימשיכו בעקשנות ילדותית לנסות לייצר עוד טלאי ועוד טלאי על העיוות המקצועי והמוסרי הזה.

המפלט האחרון

קיווינו כל כך שהרבנות הצבאית תהיה הראשונה להתעשת. אף על פי שבסעיף 56 בפקודת השירות המשותף צוין שבסוגיות ההלכתיות הקשורות לפקודה תטפל הרבנות הצבאית, היא עדיין חוששת מלפרסם מדיניות הלכתית בענייני צניעות; גם אם בחיילי הצבא היום הרבה יותר דתיים ומסורתיים מחכים למוצא פיו של הרב הצבאי הראשי משחיכו בתקופת הרב גורן. התפללנו להיווכח שהסיפורים על רבצ"ר המאשר להלכה או למעשה את פקודת השירות המשותף הם דברי כזב. ציפינו שמישהו ברבנות הצבאית יצעק, אפילו בעקיפין. כרגע שום דבר מזה לא קרה. התירוץ הלא רשמי: מנסים לתקן מבפנים. שוב אותה גישה גלותית שמנסה להציל מהפוגרום את מה שאפשר. הרב גורן, מי יגלה עפר מעיניך.

ייתכן שהמסקנה המצערת היא שהרבנות הצבאית מעצם מהותה אינה יכולה להביא את הקול האמתי של ההלכה. ייתכן שזה מובנה בהייררכייה הצבאית, שאין לרבנות אפשרות זולתי להתקרנף. אם כך הדבר, אתם, אנשי הרוח האמורים לפגוש השבוע את הרמטכ"ל, אתם באמת המפלט האחרון. דורות החיילים שעוד יבואו ישפטו את מי שהיה בידו להילחם ולא עשה זאת אלא הסתפק בגינוי גרידא ולא נאבק על צביונו של צה"ל.

יכול מאוד להיות שהרמטכ"ל איזנקוט הרבה יותר בצד שלכם מאשר שהוא בצד של היוהל"ם. אנחנו מתעקשים להאמין שהרמטכ"ל אוהב את היהדות ורוצה בצבא קדוש ומוסרי, ורק חוסר בקולות ברורים מהעבר השני אינם נותנים לו את הכוח לעצור את הטרפת המוזרה הזו.

מוזר שבימים שמדברים בהם על אליטה אולטרה-ליברלית קטנה שנותנת טון בתקשורת בעוד העם פנה למקומות מסורתיים ושמרניים, אותה אליטה נידחת הצליחה להטיל את אימתה דווקא על צבא העם. צריך הרבה פחות אומץ ותעוזה ממה שאנחנו מדמיינים כדי לעצור את השטות הזו ולהחזיר אותנו לצבא בריא, ציוני, יהודי וחזק.

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם