מערבולת האין-מגדר

3 maarechet

 

מערכת

ביום שלישי השבוע הייתה תחושה מעין-חגיגית, ולא בגלל חנוכה.

הרמטכ"ל גדי איזנקוט חתם באותו בוקר על שינוי פקודת השירות המשותף, תוך שהובהר כי בכך נסתם הגולל על הדיונים עם הגורמים החיצוניים בנושא השירות המעורבב.

אפשר היה לשמוע לפחות שני בקבוקי שמפניה נפתחים: הראשון, אצל שדולת הרבנים שהגיעו אל הרמטכ"ל כדי לדבר אל לבו. בעקבות הפרסום על השינויים הגיבו הרבנים: "השינויים העיקריים שנעשו לבקשתנו מתבטאים בביטול חובת הערבוב בין גברים ונשים שהופיעה בתחילת הפקודה, וכן בשינוי 'סעיף הקצין' ומחיקת האפשרות לשבץ קצין בעל כורחו ביחידות מעורבות. הדברים בנוגע להחרגת הקצינים נמחקו מהפקודה החדשה, ועל כן שינויים אלו מקובלים ומספקים. החלטת הרמטכ"ל לעדכן את נוסח פקודת השירות המשותף היא צעד חשוב המאפשר לכלל חיילי צה"ל לשרת בצבא תוך שמירת אמונתם ואורחות חייהם, ואנו מביעים את הערכתנו על כך".

בקבוק השמפניה השני, יש לשער, נפתח בחדרו של הרמטכ"ל איזנקוט. הסיבה היא פתיחת הבקבוק בחדרי הרבנים. תם המאבק. הונף דגל לבן. אפשר להמשיך לנווט את הספינה הצה"לית לחוף החדש: חוף האין-מגדר.

אז בואו נפרק את האירוע שהוכתר כהצלחה, וננסה להבין שמחה זו על שום מה.

שני שינויים מרכזיים הוכנסו בפקודה. הראשון הוא אכן שינוי מהותי וחשוב שעוסק ברוח הפקודה: נמחק המשפט שלפיו "המפקדים יישמו את מדיניות השירות המשותף ככל האפשר, לא בדרך של הפרדה בין חיילים לחיילות". במקומו הוכנס המשפט "המפקדים יישמו את מדיניות השירות המשותף בהתאם לכללי פקודה זו ולהנחיות שייקבעו מכוחה, תוך שמירה על כבודם ואמונתם של כלל החיילים, והכול במטרה לממש את ייעוד צה"ל". לעומת זאת, נוסף גם משפט אחר שלפיו "תרומתם של כולם, גברים ונשים, חיונית להצלחתו של הצבא במילוי משימותיו".

השינוי השני עסק בסוגיית שירות בקבע בגדודים המעורבים. מהנוסח הקודם השתמע שנגד או קצין שישובצו ביחידה מעורבבת יהיו חייבו לציית לה ולהשתלב ביחידה ורק לאחר מכן תהיה להם האפשרות לבקש העברה ממנה (שכמובן אין שום התחייבות שהבקשה תיענה בחיוב). לפי הנוסח המתוקן יוכל הקצין או הנגד להגיש את הבקשה עוד בטרם השיבוץ בפועל. על כך כולנו אמורים לשחרר סוף סוף אנחת רווחה ולחוש רגועים שהנה נבלם תהליך מחיקת הזהות המגדרית והיהודית של הצבא.

בנות הוועדה זעקו שם את מה שהיו אמורים נשים וגברים אמוניים ושמרניים לזעוק – שצבא הוא לא קייטנה ולא תכנית כבקשתך. ההחלטה של הרמטכ"ל ולפיה קצינים יוכלו להגיד אם בא להם לשרת בגדודים מעורבים או לא היא החלטה בלתי-צבאית בעליל. גם אנחנו אמורים לומר באופן ברור שקצין בצה"ל אמור לקבל את הנורמות של הצבא. צריך להתמודד עם המציאות: כרגע, באופן הכי מוצהר, אלו הנורמות של הצבא - מחיקת מגדריות
 

במחילה גדולה מכבוד הרבנים, אם נעזוב לרגע את השמחה הלא ברורה על תיקון שמצריך זכוכית מגדלת כדי לגלות את הדרמטיות שהוא אמור לעורר. וניגש דווקא לעצם הדרישה המוזרה מלכתחילה – המשמעות היא שמהיום בצה"ל ההיררכיה מעורערת – יש תפקידים שיש מקום לחלק מהפקודים שלא לקבלם. המשמעות הנוספת והשערורייתית היא שבעצם יהיו תפקידים שלא מתאימים לעולם המוסרי היהודי, ולכן יש אפשרות לקצינים דתיים כביכול לבקש שלא לשרת בהם.

לא משנה כמה יכבסו את הדברים במילים כמו "נוגד את רגשותיו" או "פוגע באורח חייו", כולנו מבינים היטב שלא מדובר ברגשות אלא בתפיסת עולם מוסרית יהודית מקדמא דנא, ללא שום קשר לדתיים או חילונים – שעל פיה ערבוב מינים הוא שחיתות מוסרית. היא מושחתת לא רק בהיותה גורמת לתקלות של צניעות, אלא הרבה יותר מזה: היא מושחתת בעיקר משום שהיא חלק מתפיסת עולם רחבה שמוחקת את מהות הנשיות והגבריות; אותה תפיסת עולם שמחקה בפועל את המשפחה באירופה כבר מזמן ומשתלטת אט-אט גם על ארה"ב. שירות או פיקוד בגדודים מעורבים, ובכלל עצם הימצאותם בצה"ל – זה לא רגשות ולא אורח חיים ולא בטיח: זו כניעה פשוטה, ברורה וחדה לתרבות של גויים. אגב, לא כל הגויים, כי יש תנועה רחבה מאוד בארה"ב שכן מנסה ואפילו מצליחה להשיב מלחמה לקולות המשוגעים האלה.

חייל או מפקד שמשרת באופן כלשהו ביחידה מוזרה שכזאת – ולא משנה בכלל כמה יהיו כאלה, הן עדיין יהיו מוזרות – לא רק מסתכן ב'נפילות אישיות בצניעות' אלא הרבה יותר מזה – הוא כנוע לתרבות אנטי-יהודית.

זקוקים ללוחמים אמתיים

ממש השבוע, באותו יום שבו ניסו לחגוג כאן את שינויי הפקודה, התנהל דיון על הפקודה בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. אורח הכבוד של הוועדה היה ראש אכ"א, האלוף מוטי אלמוז. פרסום השינויים בפקודה הלהיט את הרוחות אצל חברי הכנסת, ובעיקר אצל חברות הכנסת, והם תקפו את אלמוז על הדרת הנשים המתרחשת מתחת לאפו. כשנציגי הארגונים "חותם" ו"ליבה" ניסו להכניס משפט, הותקפו על ידי כוהני וכוהנות דת הפוסט-מגדריות.

בפועל בנות הוועדה זעקו שם את מה שהיו אמורים נשים וגברים אמוניים ושמרניים לזעוק - צבא הוא לא קייטנה ולא תכנית כבקשתך. ההחלטה של הרמטכ"ל שלפיה קצינים יוכלו להגיד אם בא להם לשרת בגדודים מעורבים או לא, לעשות פעילות כזו או אחרת עם בנות או לא, היא החלטה בלתי-צבאית בעליל. כמו שאמרה בדיון ח"כ מרב מיכאלי, בצדק, הקצין בחר להמשיך בצבא ולכן עליו לקבל את הנורמות של הצבא. אנחנו, בשונה מחלק גדול מהנאבקים בפקודה, חותמים על המשפט הזה.

גם אנחנו אמורים לומר באופן ברור שקצין בצה"ל צריך לקבל את הנורמות של הצבא. צריך להתמודד עם המציאות: כרגע, באופן מוצהר, אלו הנורמות של הצבא: מחיקת מגדריות. קצין שנמצא בצבא על פי מיכאלי ועל פי השכל הישר מקבל על עצמו את הנורמות האלה, ולא משנה כמה תפילות יתפלל וכמה שבתות ישמור בבסיס.

על זה ניטש המאבק האמתי - מהן הנורמות של הצבא. יש אולי מי שחושבים שהרמטכ"ל הלך לקראת הדתיים בכך שאפשר לקצין לבקש לא לשרת ביחידה מעורבת. אבל זה בדיוק להפך. הוא החליט להתחשב ב'קצין הדתי החריג', כדי שהמיינסטרים ימשיך להיות הפוסט-מגדריות, טשטוש המינים. ביקשתם הקלות לקצין הדתי?קיבלתם. רק אל תפריעו לי להכניס את הבנות לטנקים ולספינות ולמגורי הבנים.

בוועדה התברר עד כמה הוויכוח על השירות המשותף מתנהל בשני מישורים מקבילים. מצד אחד עומדות חברות כנסת שמוחות על הדרת נשים בצבא בשם מילים עקרוניות כמו שוויון, פמיניזם, העצמה נשית, צבא העם. הן באו עם אמירה מוסרית בביטחון רב, עד שכל אמירה שלא התאימה עם האמירה הזו זכתה לגלגול עיניים במקרה הטוב ולהטחות חריפות במקרה הרע. הן לא נותנות לרעשי הרקע להטריד אותן, והן מאמינות באמונה שלמה בתפיסת עולמם, כך שגם אם אינך מסכים אתן אתה חושב פעמיים אם לומר זאת בקול.

ומנגד? מנגד לא נשמעה טענה מוסרית או אידיאולוגית. נשמעו טענות על פגיעה ברגשות דתיים. על אמונות שנפגעות. על החייל הדתי שהמפגש עם החיילת פגע באורחות חייו. אם בשם הטענות הללו אנו באים לרמטכ"ל בדרישות, אז הוא אכן נתן לנו את מבוקשנו, כמו אומר – הכול בסדר, רק אל תפריעו לאידיאולוגים האמתיים לקדם את צה"ל. אנחנו נדאג לזכויות החייל הדתי, ואתם לא תפריעו לצבא המגדר.

אזלת היד הזו הורגשה היטב בוועדה. אף אחד לא אמר – אנחנו רוצים צבא שיכול להיות מודל מוסרי, והמודל הזה שמופיע בטוהר הנשק בקרב מתחיל קודם כול בטוהר האימונים.

אף אחד לא אמר – אנחנו רוצים העצמה נשית אמתית, לא העצמה נשית של אנשים שחושבים שבעצם הכי טוב לאישה להיות גבר. להחזיר את הכבוד לנשיות, ולחדול מלמדוד אותו רק בהצלחות גבריות. הפמיניסטיות שדוחפות את הבנות לצבא אפילו לא מבינות עד כמה הן אלו ששבויות בפרדיגמות הפטריארכליות. הן אלו שרוצות שכל אישה תהיה גבר-גבר. בעומק, לא אהבת נשים מניעה אותן, אלא שנאת נשיות.

משום כך, עדיף היה לבטל את הסעיף שמאפשר לקצינים לנסות להתחמק משירות בגדודים המעורבבים. רק אם יהיו קצינים שיחליטו ללכת הביתה כדי לא לתת יד להפיכה הצבאית המטורללת הזו, יתחילו להתייחס בכבוד הראוי לתפיסת העולם הזו. אנו זקוקים ללוחמים אמתיים, כאלו שיודעים גם בשדה הקרב של הרעיונות לשלם את המחיר.

בינתיים צה"ל יכול לשחק בשני המגרשים, להיפגש עם שדולות נשים בבוקר ועם רבנים בצהריים. רק אם לא נאפשר לצה"ל לזרוק עצם יבשה לקצינים הדתיים, הוא ייאלץ סוף סוף להכריע: צבא גברי או צבא נשי, הצבא של הרב אלי סדן או של ח"כ מרב מיכאלי. אל תזלזלו במרב מיכאלי, כי כרגע תפיסת העולם המוחקת את המשפחה והילודה היא היא שמובילה את הצבא.

אם כך, המאבק ממש לא תם. אפשר בינתיים לסגור את בקבוקי השמפניה. נשמור את השמפניות ליום שבו צה"ל יסיט באופן ברור את החרטום מקרחון האין-מגדר ואי-זהות שהוא דוהר אליו, בחזרה לדרך היהודית והציונית.

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם