לעצור את סירוס הצבא

 4maarechet

 

 

משפט אלאור אזריה הוא שיאו של תהליך ההחלשה המסוכן שצה"ל עובר כבר שנים ארוכות. ולמי שלא הבין את הרמז – בסוף כל פגיעה ביכולות הצבא, ממתין לו בסבלנות תהליך מדיני

מערכת


מכל מיני סיבות, רבים מהמחנה הלאומי – מאזרחים ועד פוליטיקאים – לא מעוניינים להיכנס לסיפור של אלאור אזריה. הנה כמה: מה, רק מפני שבן אדם הרג מחבל אנחנו צריכים להיות לטובתו? ויש גם – אולי הוא באמת חרג במעשיו? וישנה הקביעה שבסוף צריך לסמוך על הצבא ועל המפקדים שנראה שכולם יישרו קו נגד החייל. אז כל התירוצים נהדרים אבל אנחנו יודעים כמה משאבים מושקעים לעיצוב התקינות הפוליטית כך שתעקר היטב את יכולתו של הימין ושל עולם המוסר היהודי המחובר לקודש לומר את דברו. ובעידן כזה חובתנו להיאזר באומץ לב ולבדוק אם אנחנו אכן חוששים מכך שהחייל הזה עשה משהו לא טוב או שמא לחלקנו לא בא להיראות עוד פעם פנאט כזה וקצת בא לנו להיראות הומניים שחושבים על האויבים ועל חייהם הקדושים, מכיוון שאחרי הכול הם בני אדם.


אז קודם כול, כששומעים על מישהו שהרג מחבל בזירת פיגוע, אנחנו באינסטינקט הראשוני לטובתו. בהחלט. יכול להיות שהוא חרג מסמכותו? יכול להיות, וזה ראוי לבדיקה. אבל אנחנו לטובתו עד שיוכח אחרת. במובן הזה, מדאיגה העובדה שבסיפור הנוכחי התגלה אינסטינקט הפוך בקרב הנהגת המדינה. הנטייה הראשונית שלה הייתה הפוכה – הם קודם היו בעד שמירת חיי המחבל ונגד מי שהרג אותו. חמור יותר, עכשיו במשפט מתגלה שזו גם האווירה בצבא. זה לבד מדליק נורה אדומה על כך שמשהו בהנהגה המדינית ובפיקוד הצבא הושחת מוסרית. זה לא קשור כרגע לתוצאות הבדיקות והתחקיר שאף אחד עוד לא עשה בצהרי אותו היום (כולל הצבא שעל פי עדות המ"פ שפורסמה כאן בשבוע שעבר, "תִחקר" בשלב הזה את האירוע, בלי לשמוע את החייל עצמו). בסוף זה מצוין וחשוב לבדוק אם קרה כאן משהו לא תקין ואם חייל פרץ גבולות בזמן לחימה או שהתלהטו יצריו. אבל הקישור למעשה הפלילי היא עברה מוסרית ממדרגה ראשונה, והוא המשך החגיגה הנוראית של סירוס הצבא.


כך זה נראה בשטח


כדי להמשיך הלאה ולהבין את עצמת תהליך הסירוס שבו שרוי הצבא, כל אחד חייב להקדיש כמה דקות במוצ"ש הקרוב ולצפות בלפחות שלושה-ארבעה סרטונים מתוך אלפים שקיימים ברשת, שאת כולם צילמו ערבים ופעילי שמאל ברחבי יהודה ושומרון. בזה (https://www.youtube.com/watch?v=wynGzX6fULg&spfreload=10 ) לדוגמה נראים חיילי צה"ל נשלחים להוריד דגל פלסטיני מגג ביתו של ערבי. בעל הבית הערבי מפעיל את המצלמה ובמשך קרוב לרבע שעה מהתל בהם, ממשיך בשלו ומתעד את הכול. הם מדברים בטלפון עם מפקדם והוא אומר להם לא להתייחס אליו ולהוריד בכוח את הדגל. אחד החיילים אומר: "הוא השתגע? יש כאן מצלמות". לבסוף הם מקבלים הוראה לרדת מהגג. בניסיון אחרון להשיב את כבודם האבוד הם מבטיחים לערבי שיחזרו עם צו בית משפט. המצלמה לא נסגרת לפני שהיא מתעדת את החיילים יורדים בדממה ואת הגיחוך המזלזל של הערבי.


בסרטון אחר (https://www.youtube.com/watch?v=QFHCE1DFSmw) תראו חיילים נכנסים לבית ערבי שממנו יידו אבנים על מתיישבת. הערבים לא מתרגשים. המצלמה נשלפת והחיילים מסולקים מהחצר. הערבים מתורגלים היטב ומשלבים בדבריהם מילים כמו: "זה נגד החוק". החיילים חסרי האונים, שיודעים היטב מי האויב בסיפור ומה היה צריך לעשות לו כדי שבפעם הבאה לא יעלה על דעתו שזורקים אבנים מחצרו, עומדים נבוכים מול המצלמות, ובשעת כעסם מקללים את הערבים בקללות עסיסיות. גם כאן, הם נאלצים לסגת.


בזה (https://www.youtube.com/watch?v=AWr3SxZdBTI&spfreload=10 ) תראו ילד ערבי שיידה אבנים מהתל בחיילים, ואם תלכו לפי המלצות היוטיוב תגיעו לעוד אינסוף סרטונים מהז'אנר המביך הזה.


עכשיו הערה חשובה: אל תתמקדו בכעס שעולה כשרואים שחלק עצום מהסרטונים הועלה ע"י עיתון 'הארץ', כולל הלוגו שלו. הכעס על עיתון 'הארץ' או על 'בצלם' או על ארגוני השמאל חשוב מדי פעם, אבל לא באמת עוזר כדי שנידרש למציאות הנוראית שבה הצבא נמצא היום, שעם כל הכבוד לא נמצא באחריות הארגונים האלה אלא באחריות הבלעדית של ההנהגה המדינית והצבאית. זו המציאות העגומה: צה"ל של היום מסורס קשות בעזרת מצלמות שמנסות להביא מצב מלחמה קשה ואכזרי אל שיפוטו של עולם אזרחי. ההשחתה המוסרית היא בכך שחלקנו ישתכנע לאט לאט שאכן בכל הסיפור הזה, משום שהוא נראה רע בעיניים אזרחיות, יש בעיה מוסרית במרחב הצבאי שעוסק בלחימה. כך נשכח שכדי שנחיה כאן בביטחון המוסר מחייב שחייל צה"ל יוכל לשבור את העצמות לאויב שמרים קולו ומעז פניו מול חייל ישראלי. שלא לומר מי שהרים אבן. נחזור שוב על המושגים – אויב. חייל שלנו.


אם הצבא של מדינת ישראל הצליח ליצור אצל חייליו תחושה שהם צריכים לחשוש מאופן הלחימה שלהם מול מצלמות האויבים ומצלמות 'בצלם', הוא הפך להיות צבא לא מוסרי. וזאת משתי סיבות: אחת כי הוא לוחם פחות טוב ולא ממלא את ייעודו (עוד תקום ועדת חקירה על כל הציר של מלחמת לבנון השנייה ועד צוק איתן, כזאת שלא תעסוק בימ"חים ובמטרות מודיעין אלא בייעוד המטושטש ובמטרות ה"משתבללות"). ושתיים, כי הוא לא באמת סבור שהמעשים שמתועדים אינם ראויים אלא שהוא לא עושה אותם כי בעיני המצלמה והעולם הם נראים לא טוב. זה, לא נעים לומר, הופך את הצבא שלנו לצבא לא מוסרי.


עכשיו מובנת גם התמונה הנוראית שיצר משפט אלאור אזריה – מפקדים מתכתשים מעל דוכן העדים אל מול החיילים שלהם שיוצאים לעזרת חברם. כך אבדן המוסריות יצר גם אנרכיה וחוסר אמון בשרשרת הפיקוד.


החייל יילחם, המסבירים יסבירו


אחרי שטעמנו מעט מעט מההתמודדות הלא נסבלת של חיילים בשטח, בואו ניגש למציאות החמורה יותר. חיילים בצה"ל של היום חוששים ממה יקרה להם אם הם חלילה יהרגו מחבל. ושוב – לא ארגוני השמאל הם אלה שמסרסים את הצבא וגם לא האו"ם. היחידים שאחראים להשחתה המוסרית הזו הם ההנהגה המדינית שמתיישרת עם המוסר המקולקל הזה, וכעת גם פיקוד הצבא שהתמסר לעיוות שלא יודע להבחין בין מלחמה מול אוכלוסיית אויב לבין מעשי שיטור בתוך אזרחי מדינה. לא נעים להילחם בתוך אוכלוסייה של אויב, אבל אנחנו לא המצאנו את זה.


האם אפשר בעידן הרשתות להילחם בסרטונים האלה? בוודאי. זה דורש שני דברים. אמונה בצדקת הדרך והכרה ברורה במפת האויב. ואחר כך - מערכת גיבוי צבאית והנהגתית לכל צילום שרק יגיע. אם תהיה כאן הנהגה אמיצה בכל רמה – ברמת החייל, המ"פ, המג"ד, ועד לרמטכ"ל רציני ושר ביטחון וראש ממשלה שיהיו אמיצים דיים לומר שמהיום כל סרטון כזה יזכה להתעלמות והחיילים המצולמים יזכו לגיבוי, החיילים יחזרו לעשות את עבודתם ולהחזיר את ההרתעה. הסרטונים האלה יתגלו כחסרי תועלת כשהחיילים שיהיו שם ישברו את המצלמות האלה לרסיסים ויבצעו את הדברים הלא נעימים שהם צריכים לבצע. מלחמה.


ומה יהיה עם הזירה הבינלאומית? בשביל זה יש מנהיגים שיסבירו היטב לכל מי שדורש הסבר הסברים פשוטים ולא מסובכים על מלחמה והכרעתה. תניחו לחיילים לעשות את העבודה ומי שצריך יעסוק בהסברים.


הכרעה, זוכרים?


מי שלא מעוניין להיכנס לסיפור הלא נעים הזה חייב לדעת מראש את המשמעות – בסוף כל תהליך סירוס צבאי ממתין לו בשקט תהליך מדיני. כל מי שרואה את הסרטונים האלה מבין היטב שאם זה נמשך ככה זה רק עניין של זמן ומדינת ישראל תצא מחברון, ומיהודה ושומרון ומירושלים. או שאפשר כבר עכשיו להתקפל מהשטחים או לקחת עליהם אחריות עד הסוף, עם ריבונות מלאה. החלת הריבונות תשנה את המפה בדבר הכי קריטי במערכה הבלתי אפשרית הזו – המטרות המעומעמות של שהות הצבא במקום הזה. כשמדינת ישראל תכריע בתוכה שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד ממנה, היא תפעיל את הצבא להכרעה אוכלוסיית האויב שבתוכה. הכרעה – עוד מילה שקצת שכחנו בעשר השנים האחרונות.


במובן הזה, ההחלטה לקחת את אלאור אזריה להליך משפטי מחוץ ליחידה במקום להשאיר אותו במרחב המשמעתי, היא חרפה מוסרית בעלת השלכות מדיניות. מפקדיו הקריבו אותו למולך המוסר הנוצרי כדי שיניח להם ויכתיר אותם כצבא מוסרי על פי אמות המידה המקולקלות שלו. אלא שכידוע, כניעה לתהליכים כאלה רק מגבירה את התיאבון בצד שמנגד.


זאת הסיבה שמדובר על משפט בעל השלכות פוליטיות ממדרגה ראשונה. מנהיגים שמגלגלים עיניים ומסירים את ידיהם מהמלאכה במסווה של חוסר רצון להתערב בהליך המשפטי, נותנים ידיהם לנסיגתה של מדינת ישראל מאדמת מולדתנו. הקשר הוא ישיר, פשוט וחד.

 

צילום: יח"צ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם