נזרעה החלופה לנתניהו Featured

 3 maaechet

אם בסופה של הרפתקת האיחוד הכואבת אכן תעמוד מימין נתניהו והליכוד ישות פוליטית אמיתית, בסוף הקדנציה הבאה אולי תימצא לנתניהו חלופה ראויה

מערכת

כשסגרנו את גיליון 'עולם קטן' לדפוס בשלישי בלילה נותרה עוד יממה לסגירת הרשימות, כך שהשבוע במועד ירידת הגיליון לא זכינו לדעת אם המהלך הושלם ועוצמה יהודית נכנסה גם היא לרשימה המאוחדת, או שבבחירות האלה נסתפק רק בתחילתו של המהלך שהתחיל השבוע. אבל גם אם חלילה לא נכנסה, האירוע הזה שבו הרב אלי סדן והרב דרוקמן נאבקים מאחורי הקלעים למען אחדות המחנה שתכלול גם את איתמר בן גביר מסמן משהו שלא היה כאן קודם. תחילתה של תפנית של ממש בתפיסה הפוליטית של הציונות הדתית, וממילא שרטוט חדש של המפה הפוליטית בישראל.

אם חטאה המתמשך של הפוליטיקה הימנית דתית עד כה היה פלגנות, הרי שהשבוע, בעיצומם של ימי בין המצרים, נוצר התיקון הבסיסי והחשוב – חזרה לאיחוד השורות. אם גם בן גביר נכנס יהיה אפשר לומר שקיבלנו אפילו תיקון תשובה בעוצמה של "מֵעַז יָצָא מָתוֹק". אם הפוליטיקאים ימשיכו להתאמץ, גם בקמפיין וגם בעבודה בכנסת, יהיה אפשר להגיד שכל תהליך הנסירה הכואב הזה שעברנו לא היה מיותר. אם חוויית הנסירה הזאת שכולם יצאו ממנה חבולים כל כך תיחרת כחוויה טראומטית כדי שייזהרו בה שלא תישנה, אולי יהיה אפשר להגיד שכל ההרפתקה הכואבת הזו הייתה שווה.

כאב הראש הראשון והפשוט למדי של נתניהו בקדנציה שבה מימינו אכן תעמוד מפלגה אחת בלבד באופן מתואם ומסודר הוא בכך שהיא תאלץ אותו בכל צומת להוכיח שהוא ימני לא פחות ממנה. אבל המציאות הכי מורכבת שאיתה הוא יתמודד בסוף הקדנציה הבאה היא שבפעם הראשונה תהיה לבוחר הימני שנמצא מעבר למרחב של 15 המנדטים הנאמנים של הליכוד חלופה ממשית לנתניהו

 

לא גוש טכני

הסיבה האמיתית שנתניהו נלחם בכל מאודו נגד המציאות שבה תהיה מימינו רק מפלגה אחת פשוטה מאוד: מצב של מפלגה אחת בלבד לימינו מעצב מציאות חדשה לחלוטין שבה בבחירות הבאות המערכה שלו כבר לא תהיה נגד כחול-לבן, או מי שלא ינסה השמאל להעמיד, אלא מהצד השני: נגד הישות הפוליטית החדשה הזו שתהיה לימינו.

כאב הראש הראשון והפשוט למדי של נתניהו בקדנציה שבה מימינו אכן תעמוד מפלגה אחת בלבד באופן מתואם ומסודר הוא בכך שהיא תאלץ אותו בכל צומת להוכיח שהוא ימני לא פחות ממנה. בשביל התוכניות המדיניות של נתניהו זו מכה של ממש. אבל המציאות הכי מורכבת שאיתה הוא יתמודד בסוף הקדנציה הבאה – יהיה אורכה אשר יהיה – היא שבפעם הראשונה תהיה לבוחר הימני שנמצא מעבר למרחב של 15 המנדטים הנאמנים של הליכוד חלופה ממשית לנתניהו. ולכן כבר לא יהיה ברור כל כך על מי תוטל מלאכת הרכבת הממשלה.

איש אינו יודע אם התסריט הזה יתממש בבחירות הקרובות או אחריהן או באלה שאחר כך. כן חשוב לשאת לשם את העיניים. באופן פשוט, אם יצליחו לממש את מהלך האחדות הזו לתנועה פוליטית אמיתית גדולה ולא לבלוק טכני מטופש, כל המפה הפוליטית תושפע מכך באופן דרמטי.                           

לא מתנצלים

אבל יש עוד שיעור חשוב שהרפתקת הפירוד–איחוד מחודש אמורה ללמד את אנשי הישות הפוליטית המתגבשת החדשה: לדתיים צדיקים לבד כנראה אין עוד זכות קיום פוליטית ללא פנייה לציבור הרחב, ומנגד אין שום סיכוי לפרוץ קדימה למרחב הישראלי בלי דגל ברור ולא מעומם של תורה ויהדות. זו תובנה קשה מאוד לעיכול לשני הצדדים.

אפשר להתעצבן מזה ואפשר לאהוב את זה, אבל החלוקה המלאכותית ל'דתיים' ו'חילונים' הולכת ומתעמעמת בציבוריות הישראלית. אומנם עדיין יש כאן מי שמגדירים עצמם חילונים להכעיס, אבל ציבור גדול יותר ויותר נהיה לרצף הכי רחב שאפשר של קשר ליהדות. יש הדורשים את הציבור הזה לגנאי וקוראים לו 'לייטים', ויש הדורשים אותו לשבח וקוראים לו 'מסורתיים', והקדוש ברוך הוא קורא להם 'יהודים'. ויש פוליטיקאים שרואים בהם כוח אלקטורלי פוטנציאלי.

משום כך צודק נפתלי בנט כשהוא מזהה מתמטית ציבור רחב שאינו נמצא בשום קצה של הסקלה. אבל הוא טועה בדרך שבה הוא בוחר לפנות אליו.

בנט חשב שהציבור הזה מחפש שמישהו יישא את דגל ה'לייט'. הוא משתמש בציבור הדתי-ליברלי כדי למשוך את המסורתיים ולאגד את שתי הקבוצות הללו תחת דגל ה'לייט', אבל הציבור התורני-ליברלי איננו לייט אלא חבר בעל קו ודעה אידאולוגית בוויכוחי בית המדרש. גם הציבור המסורתי לא רואה בעצמו לייט, וגם לא ממש בדיעבד, אלא יהודי לכתחילה ששומר על מצוות ככל שהוא יכול ומתאפשר לו. לכן גם הוא לא הולך אחרי לייטים: חלקו הצביע בעבר לש"ס, אף שהוא לא בדיוק ניצב בראש התורן של הדגלים שהיא מניפה, וחלקו מקבל השראה מהרב יצחק דוד גרוסמן יותר משהוא מקבל מהסופר דוד גרוסמן.

זו הסיבה העמוקה שבגינה נכשלו בנט ושקד בבחירות הקודמות. תנועת הנפש של בנט ושקד, שפניהם אל הציבור הרחב, היא תנועה בריאה ואמיתית. אבל הם עם כל כישוריהם לא הצליחו לבד לייצר שום חזון, שום מעוף, שום מקום שאליו הציבור הזה רוצה לשאוף. והתורניים, עם כל הנאמנות לחזון ולדרך, לא יודעים להביא את הבשורה הזו בעצמם להמון הרחב.

כל אסטרטג יודע שהבסיס למסע בחירות הוא נקודת בידול ברורה מהאחרים. הפיתוי לייצר משהו רחב מדי יוצר עמעום. המפלגה החדשה תצטרך לבדל את עצמה מנתניהו. אם התשובה לשאלה במה אתם שונים מנתניהו תהיה ארוכה יותר ממילה אחת, אתם כנראה לא שם.

אין יותר מדי איך לברוח מזה – יהדות, תורה. זה כבוד למי שהוא לייט, כבוד למי שהוא מסורתי וכמובן כבוד גדול למי שהוא ליברלי. תלוי איך אומרים את זה. אם מתנצלים, כך למדנו פעם, זה עובד פחות. אם אומרים תורה ויהדות בכבוד וגאווה ככה בדיוק זה יתקבל.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם