כך תמנע מלחמת אחים Featured

 3 maarechet
רק הכוח האידיאליסטי של המחנה היהודי ימנע מלחמת אחים
 

בתחושה הקולקטיבית הישראלית שהוטמעה כאן היטב, יש מעין אקסיומה שלפיה דתיים מראשית הציונות ועד היום הם מיעוט. עזבו לרגע את העובדה שכבר כמה עשורים זו ממש לא המציאות – ורק מהסקר האחרון של הלמ"ס שהיה כאן ב-2016 עלה כי 55% מהיהודים בישראל הגדירו עצמם מחוברים ברמות שונות לתורת ישראל ולאמונה (25% מסורתיים, 16% דתיים ו-14% דתיים מאוד) ורק 45% הגדירו עצמם חילונים. הסיפור שמסופר הרבה פחות הוא ההשתלטות המתוחכמת והכוחנית שעשה כאן המיעוט החילוני הקטן בראשית הציונות על הרוב הדתי המובהק שהיה אז בארץ ישראל.

 

בספרו החדש, "קורא לדגל", מביא הרב אברהם וסרמן את השתלשלות העניינים המופלאה ומתאר כיצד הצליח המיעוט החילוני לכבוש את המוסדות בארץ וכפה את דעתו על הרוב המסורתי-דתי בארץ.

 

לאחר מלחמת העולם הראשונה ניסתה התנועה הציונית לנצל את ההזדמנות להשתלט על היישוב כולו, שהיה נתון אז במשבר כלכלי חמור. הרב קוק, רבנים ומנהיגי ציבור נוספים חששו ממהלך זה. באספה של 'המזרחי' ביפו בשנת תרע"ט (1919) אמר הרב ציטרון (קטרוני), מראשי המזרחי ורבה של פתח תקווה, כי "הרבה סבלנו בחו"ל מהעניינים שלא היו בידינו, ואלה החופשים תפסו את מקומנו. וככה ראינו גם פה... ואנחנו את מקומנו נמצא ונתפסהו כי הרוב בארץ ישראל הם חרדים". באותו זמן "חרדים" היה כינוי לכל מי ששמר תורה ומצוות, בלי הגדרות ביניים.

 

תיעוד אחרי תיעוד מתאר הרב וסרמן, כיצד החלו נציגי התנועה הציונית להשקיע מאמצים כבירים כדי לתפוס את ההנהגה. כך למשל, בוועדה להכנת הבחירות להנהגת יהודי ירושלים, הם יצרו לעצמם רוב מספרי באמצעות קביעת קריטריונים ייצוגיים, והצליחו באספה הזאת להיות הרוב אף שהיו במיעוט. כך היה גם בהחלטות נוספות, כשניתנה ליישובים קטנים זכאות לשלוח נציג באופן שיבוטל הרוב המספרי שיש לחרדים בארץ. בצורה כזו, תוצאת הבחירות ל"אספת הנבחרים" היו הפוכות לחלוטין מהמצב האמיתי.

 

העיתון "דאר היום" של איתמר בן אב"י, שלא בדיוק אהב את הרוב הדתי, יצא במתקפה נגד מהלכי החילונים. במאמר המערכת נכתב: "איך נבאר את ההופעה המוזרה, שרוב גדול של הקהל מתנגד לשיטה או למוסד, מתמרמר ומבקר אותם, ובכל זאת נכנע הוא להם מבלי הילחם בהם? [...] אל נא נרמה את עצמנו, הרוב המכריע באספת הנבחרים יהיה ביד הקיצונים, הודות לתכסיסי בחירה ש'הוועד הזמני' הוא האחראי בעדם, הצליחו מפלגות הפועלים לכבש יותר מחצי קולותיהם של הבוחרים". במאמר הוסיפו הכותבים כי אף שהם בעד אווירה חופשית יותר בארץ ישראל – אי אפשרלרמוס את הרוב בידי המיעוט, אשר בשם הדמוקרטיה יהפוך לאוטוקרטיה.

 

העיתון ערך משאל בקרב דמויות חשובות בירושלים וביקש שיביעו דעתם על אודות אספת הנבחרים ותוצאות הבחירות. הראי"ה קוק אמר כי "כל בר-בי-רב יודע איך נעשו הבחירות לאסיפת הנבחרים זו... הרוב השולט באספת הנבחרים יהיה האגף השמאלי,בשעה שכל תינוק בן יומו יודע כי רוב הקהל הארצישראלי אינו שייך לאגף זה".

 

בסופו של דבר, כותב הרב וסרמן, "אכן השתלטה אספה זו על הנהגת היישוב, מנהיגי שאר המפלגות לא הצליחו להתאחד וליצור משקל נגד שיעצור זאת. השלב הבא היה עידוד עולים חילונים דווקא, וחלוקת אישורי עלייה להרבה חילונים ולמעט דתיים, כדי שהללו יהיו הרוב המספרי בארץ ישראל לקראת הקמת מדינה. בכך נקבעו הנהגת המדינה ואופייה, בידי מיעוט שבדרכי רמייה, מניפולציות וכוחנות, השתלט על הרוב".

כוח כזה, מכיוון שהוא מושרש במחנה היהודי, הסולידריות היהודית היא נר לרגלו. הוא לא יוכל להוביל למלחמת אחים בשום אופן. המחשבה שעליית הכוח הדתי לשלטון תיצור כאן קרע היא דמיון שנובע מכך שהציונות החילונית גרמה לנו להרגיש שאנחנו סרח עודף במדינה חילונית. אבל רובה של מדינת ישראל, כאמור, נמצא במחנה היהודי. זו לא הפיכה; זה נתינת קול לכוח האידיאליסטי שבתוך המחנה היהודי להוביל את המחנה בפרט ואת המדינה בכלל.
 
סולידריות בריאה-חולה
 

עברו מאה שנה, וכמו דבר לא השתנה.

 

עד כמה שמצער לכתוב זאת כך, בבחירות האחרונות ניצחו היהודים את הישראלים. כלומר, אם תשאלו את מצביעי בלוק הימין מה חשוב יותר בעבורם, זהותם היהודית או זהותם האזרחית-ישראלית, הם יענו: הזהות היהודית. אם תשאל את מצביעי כחול-לבן והעבודה-גשר-מרצ את אותה שאלה, חלקם הגדול יענה הזהות הישראלית. זו כמובן הכללה, ועדיין נראה שזו דרך טובה לא פחות לחלוקה מחדש של הגושים מאשר הגדרות ה'ימין' ו'שמאל' שמנסים לשמר כאן לשווא.

 

בואו נעז ונלך עם החלוקה הזאת עמוק יותר. לא סתם המחנה היהודי הזה מכונה המכנה הלאומי. התפיסה הפוליטית-יהודית מאופיינת בלאומיות מופגנת. בעוד התפיסה הישראלית-חילונית מרגישה מאוד לא בנוח עם ההדגשה הלאומית היהודית ומעדיפה לעסוק בהגדרה עצמית של עולם ערכים בינלאומי רחב.

 

כך באופן מובנה, ולעיתים בניגוד לתדמית שמייצרים על ימין ושמאל – המחנה הלאומי מאופיין ביותר סולידריות ורצון להתקרבות והכלה ושיתוף עם המחנה הישראלי-חילוני. על התפיסה הלאומית הסולידרית הזאת הוא הקריב ושילם מחירים רבים בדמות הסכמות ופשרות כדי שמעשיו לא ייתפסו כהשתלטות וכפייה. אנשי המחנה הזה מבינים שאף שהישראלים הם פעמים רבות יריב פוליטי חריף – הם חלק מהעם, ולכן עליהם לבוא לידי ביטוי ולהרגיש חלק. אלא שהפחד מכפייה דתית הוא נים דק שקל מאוד לפרוט עליו ברגשות המחנה הלאומי גם אם אין לכך כל הצדקה.

 

ומנגד, בתפיסה החילונית הישראלית, שמעדיפה סל ערכים גלובליים על פני הלאומיות המשותפת, קיים אלמנט מובנה של אי-סובלנות פוליטי. לא במקרה שהתפיסה הזאת הולידה לא פעם חבירה לאויב – החל בתקופת הסזון שבה אחים הוסגרו לבריטים, דרך הטבעת אלטלנה בשם השמירה על המרות (ומנגד נסיגה מיידית של המחנה הלאומי כדי למנוע מלחמת אחים), ועד ההתנתקות והמוכנות להגיע עד לירי אילו הייתה נוצרת התנגדות, ומימוש הסכמי אוסלו בהישענות על הערבים. וזה כמובן מה שמסביר את העתירות החוזרות ונשנות לבג"ץ כדי שיכופפו באלימות את הריבון.

 

העיקשות לנתק את בג"ץ מרצון העם ע"י הרכב ועדה לבחירת שופטים שלא נהוג בשום מדינה בעולם, נועד בדיוק למטרה הזאת – לשמר אותו בצד הישראלי-חילוני הרחק מהתפיסה הלאומית-יהודית שבאה לידי ביטוי ברוב העם.

 

החבירה הנוכחית לאויבי ישראל, והמחטף הכוחני שראינו השבוע על ועדות הכנסת ותפקיד יושב הראש שלה, אפילו אם יהיה מי שינסה לצייר אותה רק טקטית לצורך השגת דיבידנדים במשא ומתן, היא עליית מדרגה בהצהרה של המחנה החילוני-ישראלי: רצונו של עם ישראל לא מעניין אותנו, אלא עולם הערכים החילוני-גלובלי שבו אנחנו מאמינים. שוב – זה לא מפתיע כשמסתכלים על ההיסטוריה, ובכל זאת, חשוב מאוד לשים את זה מול העיניים.

 

הבעיה היא שהשימוש בכוחניות מצד אחד בלבד לא יוכל להימשך זמן רב, ואם הוא לא ייפסק – עלולה לקום לו ריאקציה שתוביל להתקוממות וחלילה אף למלחמת אחים. חוסר הביטחון הפוליטי של המחנה היהודי-לאומי להנהיג נובע מהסולידריות העמוקה, שתמיד מעדיפה להקריב את אמונותיה אם עולה אפילו ספק-מלחמת-אחים. זה בריא מאוד עד שזה מתחיל להיות גם קצת חולה.

 
ברית חילוץ
 

המחנה היהודי-לאומי סובל משתי בעיות שמונעות ממנו למשול למרות היותו רוב. האחת היא העובדה שבפועל הוא כרגע מפורק – חלקו הגדול אמנם נמצא בליכוד, אבל חלק לא קטן ממנו עבר בגלל רצון עמוק לשינוי במדינה, הישר לכחול-לבן.

 

והסיבה השנייה היא חוסר הביטחון שלו ביכולתו להביא לידי ביטוי את רצונותיו ואת השינויים שהוא מעוניין לעשות במדינה בלי לחשוש כל הזמן שבכך הוא ידרוך על הזנב של המחנה החילוני, שכאמור הוא רוצה - בצדק רב - שלא לאבד אותו.

 

בכחול-לבן יש לא מעט אנשים שמרגישים סולידריות עמוקה עם העם היהודי ונחרדים מהמחשבה שתוקם ממשלת מיעוט עם הערבים.

 

זאת הסיבה שיש סיכוי טוב שבקרוב מאוד כן נראה ממשלת אחדות כזו או אחרת. סביר להניח שכחול-לבן יתפרקו, בעצם על המחלוקת הזאת – אם הם מוכנים לוותר על חלק מאמונותיהם בשביל הסולידריות של ממשלת האחדות הלאומית, או לדבוק בעקרונותיהם במחיר של חבירה לאויבי עמם.

 

אפשר להעריך בזהירות שגבי אשכנזי נמנה עם המחנה הזה שהחיבור לערבים גורם לו להתעשת ולהבין שמשהו כאן הלך רחוק מדי. וייתכן שממנו תגיע הישועה.

 

הבעיה היא שלטווח ארוך לא יהיה די בכך, ומשהו צריך לקרות כדי לגרום למחנה הלאומי להתלכד מחדש. אין לו בית אחד, ענק ומכיל, שיצעיד את עם ישראל קדימה מהפלונטר הפוליטי הזה.

 

כדי להקים בית כזה, הגרעין הקשה של המחנה היהודי – קרי, מצביעי המפלגות החרדיות והדתיות-ציוניות – צריך קודם כול לכרות ברית קודש של האנשים שבשורתה היהודית של מדינת ישראל מנחה את דרכם. הכוח החדש הזה של המחנה היהודי יוכל להוציא את מדינת ישראל מסכנת מלחמת האחים המתקרבת לפתחנו.

 

כוח כזה, מכיוון שהוא מושרש במחנה היהודי, הסולידריות היהודית היא נר לרגלו. הוא לא יוכל להוביל למלחמת אחים בשום אופן. המחשבה שעליית הכוח הדתי לשלטון תיצור כאן קרע היא דמיון שנובע מכך שהציונות החילונית גרמה לנו להרגיש שאנחנו סרח עודף במדינה חילונית. אבל רובה של מדינת ישראל, כאמור, נמצא במחנה היהודי. זו לא הפיכה; זה נתינת קול לכוח האידיאליסטי שבתוך המחנה היהודי להוביל את המחנה בפרט ואת המדינה בכלל.

 

ככל שהוא יהיה רחב יותר, הוא גם יהיה מכיל יותר. ככל שהכוח הזה ידע לתת מקום לציבורים שונים בעם ישראל, הוא ישרה ביטחון גם אצל מחנה הישראלים שאין כאן רצון לעשות הפיכה ולא להצר את צעדיהם. הדבר גם יוביל להגברת הביטחון העצמי של הכוח הזה להתחיל להוביל את מדינת ישראל, ולתת סוף סוף לרוב להנהיג.

 


 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תרופה של פעם בשנה

  הטור של סיון רהב...

מחשבות מתחת לסכך

  הטור של סיון רהב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם