דוס אבל פתוח.

B 13 story

עוז סימינובסקי

דוס אבל פתוח.

הנכס האולטימטיבי.

מי לא רוצה? אני לא מכירה דוסית אחת שלא.

העניין הוא שכל דוס הוא דוס אבל פתוח. בכל זאת כולנו פתוחים יותר מהרבי מסאטמר ודוסים יותר מליידי גאגא. השאלה היא רק כמה דוס כמה פתוח.

בכל זאת חייבת לומר שלי ברור שהאחד שלי הוא ה-דוס אבל פתוח. הדגם המקורי. לומד תורה ומתפלל ועושה קרבי ונותן צדקה ומדבר עם בנות ברמה בסיסית פלוס ובטח ראה נמלטים אבל לא דה וויס וכן מרשה לי לראות, כי אני בת. ואצלנו זה משנה. וברור שהוא יודע מה זה "אצלינו" ושמע לפחות דיסק אחד של צמאה ומכיר מלא אנשים שגם אני מכירה.

זה ברור שהדרישות שלי די רגילות, וכמובן כמובן שיש בי עומק וצריך לדבר על כמה דברים שהם לא שירות לאומי וצבא וגם לא שיעורים במכון מאיר אפילו כי זהו יש גבול, וצריך שיהיה בו עומק, אחרת די.

אבל מה זה סך הכל, בחור די רגיל. לא שאני מלכת המיוחדות.

דוס אבל פתוח.

ולכן די איזה כיף לי שיש ישיבה ביישוב שלנו מרחק הליכה.

לא שאני כל היום מוצאת לי בנים, אבל יש איזה יתרון בכל זה ויש גם צורך בריא סך הכל... בכלל הרבה חברות שלי התחתנו עם בחור שהן שמו עליו עין, וזה נראה לי יפה. שילמד או יתפלל או ירקוד הבחור, ואני אמצא אותו כבר. שיישאר לי טהור. לכן גם בא לי אחד שלא יצא בכלל עדיין.

עוד לא מצאתי בישיבה הזאת את האחד, כולם שם או ערסים טיפה או חנונים כאלה יצורים קצת, אז אני עוד מחכה לו שיופיע.

הקטע ששבת שהיתה באה אליי אודיה לשבת. היינו יחד בשירות ונהיינו חברות ממש, ועכשיו מלא לא נפגשנו כי היא עושה שנה שנייה ויש שם שבתות והכל, אבל סוף סוף תפסתי אותה והנה היא באה.

אודיה שותפה לתחביבי-עזרת נשים שלי. אנחנו עומדות ביחד ומסתכלות והתפילה שטה לה. אודיה חצי-מצביעה על מישהו שווה ואני אומרת לה חחח חיים שלך הוא נשוי. ככה עברנו איזה שניים שלושה (אחד מאורס ואחד שמעתי שכל היישוב שלו בונות עליו והוא מחכה לאחרי צבא שלוש שנים אז ביי ותודה) ואז היא עוברת הלאה לאחד ממש מתחתינו שאפשר ממש לראות לו את הפנים בתוך הריכוז של התפילה. "הוא נראה לי בשבילך", אודיה אומרת. אודיה רוצה להיות עורכת דין אז היא יותר מסתכלת על הבנים המגניבים במיוחד. לי היא נותנת בנים רוחניים יותר כאלה. ככה היא אומרת. לפעמים קצת נראה לי שהיא משאירה לי את החנונים. אולי כי אני חננה גם לדעתה. אני לא חושבת על זה כי זה מעצבן אותי.

בכל מקרה אני מסתכלת על הבחור. הוא בשמונה עשרה. הוא מכווץ קצת. רציני, דבק. לשנייה אולי מהורהר. אני מרגישה שהוא משרה עליי רוח פיוטית קצת.

הוא נראה דוס, אבל ממש לא נראה פתוח. אני קצת מתאכזבת, אבל אני מסתכלת עוד קצת.

הוא מפסיק לזוז. רואים ממש את הפה שלו לוחש את המילים. פתאום הוא משתתק. הפנים שלו מרפות כזה, משהו משוחרר אבל העיניים עצומות עדיין. פתאום דמעה קטנה משתחררת. מתגלגלת.

אני מבינה מה ראיתי רק אחרי שסובבתי את המבט. אני לא רוצה לראות את זה. זה שלו ושל אלוקים. זה לא שלי. זה עולם של מישהו. זה מכה בי פתאום ואני מסמיקה קצת מתביישת.

אודיה מפרשת לא נכון את הסומק. "יפה... זה מתקדם לך מהר", היא מבסוטה לה. אני מתגוננת. "הוא ממש ממש דוס, יותר מידי".

בלב אני אומרת לעצמי שראיתי עכשיו שהוא נורא דוס, אבל לא יודעת, גם נורא נורא פתוח.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם