חברותא

m 7 sipur

עוז סימינובסקי

מה עושה את העיניים שלנו שלא יהיה בהן חושך גדול ונורא? אפשר, הזוגיות שלנו למשל. וגם המאמץ שלנו להגיע אל הסוף. וגם חברים טובים עוד מהתיכון שאִתם הכול מצחיק והזמן עומד. וגם זה שזכינו בלוטו או ב'רוקדים עם כוכבים' או שקיבלנו לפני רק שבוע וקצת צל"ש הרמטכ"ל על תעוזה בעזה.

כל הדברים האלה עוזרים לנו לקום בשש וחצי או שש שלושים וחמש בזכות הנודניק, ולרוץ לחיות חיים כאלה ואחרים שנועדו לנו להיום.

מטבע הדברים, נתנאל שהוא בישיבה עכשיו ואין לו זוגיות או תקווה להגיע אליהן אם יתאמץ והחברים שלו מהתיכון כבר דוסים לו מדי והוא לא זכה בשום תחרות ובמחזור אחרון לפני שחרור ירד בכלל לחמ"ל - הנתנאל הזה, מה הסיבה שאין בעיניים שלו חושך גדול ונורא? ובכן אין סיבה, ובאמת החושך שם.

ואנחנו אפשר לומר ההיפך הגמור ממנו, שיעור א' צעירים חדשים, העיניים שלנו מאירות וזורחות ובולעות את הכול, יש לנו הרבה לאן להגיע אם נתאמץ, מי יזכה לגדול בתורה מאוד מי יזכה להכיר מעט ש"ס ופוסקים מי יזכה להבין למה הוא דתי בכלל, כי לא התייחסנו לשאלה הזאת מעולם ואנחנו כבר בני שמונה-עשרה ותשע-עשרה.

ונתנאל, חשוב לדעת שכשהעיניים חשוכות הן עצומות הרבה. הוא במיטה שלו ישן מאחת בלילה ועד ארוחת הצהריים, מתהפך מכאן לשם וקורא ספר ומקשיב לאוזניות ומאיר את העיניים מבחוץ מתוך המסך הקטן המאיר שבידו ומפריע לישון. וכשהוא קם הוא מעיין קצת בספרים אבל אף פעם לא הספרים שלנו, לא גמרא ולא עין איה לא רמב"ם ולא אורות, הנה הוא פותח גרשום שלום על תורת הסוד ומחקר ביסודות משפטיים של הגמרא מאת רקובר ושירי אבן גבירול. ובערבים הוא לא בשום מקום, אנחנו תמיד חושבים שהוא בדייט ואני תמיד מקווה שיאהב וייאהב ויידלקו העיניים שלו סוף כל סוף. אולי תמצא אותו מישהי שהעיניים שלה חשוכות גם וידליקו זה את העיניים של זו, כי הרי זה הנס הכי גדול, שהקב"ה עשה אותנו שחושך ועוד חושך יוצר אור. אבל בנות לא לומדות בישיבה ואין להן הסדר שאחרי צבא ולמה שיהיה חושך בעיניים לבת.

יום אחד, צבי שלומד אתי בצהריים היה חולה. הוא נסע הביתה לנתניה לשבוע או שבועיים וגם אחרי זה לא היה ברור מה יימשך אתו כי הוא אמר שזה משהו רציני והזכרנו אותו במי שבירך אחרי התפילה. ואני חיפשתי חברותא אחר לבינתיים או לתמיד ולא מצאתי. הייתי לבד ולא הצלחתי ללמוד. התחלתי לישון יותר ולאכול בין הארוחות וכמעט החלטתי כבר להשלים את הסדרה שהגעתי לאמצע שלה כשהתחיל שיעור א'. והייתי עצוב.

מתוך העצב הלכתי להיות אצל נתנאל בחדר האוכל ואכלנו ארוחת צהריים מאוחרת ביחד מהמיקרו.

נתנאל שאל אותי בחיוך למה אני פה, למה אני לא רץ ללמוד כמו תמיד, וסיפרתי לו הכול על צבי שהיה טוב אתו ועכשיו שלא צבי ולא טוב, והוא אמר אתה מסתובב מבואס בינתיים אה, ואמרתי לו נכון. מה אתה אומר, מה עושים?

מיד אמרתי לעצמי, טמבל אחד, הוא חושך של מכות מצרים זוהר מהירוק של העיניים שלו, איך הוא ידע מה עושים.

והוא הסתכל בעיניים שלי ואמר לפעמים אנחנו שמחים במשהו ואוהבים אותו ונהיים תלויים בו, וכשהוא איננו אנחנו שוכחים שהשמחה באה מאתנו וחושבים כאילו הוא נתן לנו אותה במתנה. זה יכול לקרות לגוף ממש, זה מה שקורה תמיד בהתמכרויות. לכן אדם חוטא אף על פי שהוא לא רוצה. אין לו אמונה.

חשבתי ואמרתי רגע, אז מה אתה מציע, והוא אמר, תתקשר לצבי, דבר אתו ותאמר לו שאתה הולך לחפש חברותא אחר. אחר כך תבדוק אם אתה רוצה ללמוד. נבהלתי ואמרתי מה זאת אומרת, ברור שאני רוצה ללמוד. הוא חייך ואמר אם היית רוצה היית לומד.

חשבתי ואמרתי רגע, אז מה אתה מציע, והוא אמר, תתקשר לצבי, דבר אתו ותאמר לו שאתה הולך לחפש חברותא אחר. תיפרד ממנו, וכשתדבר גם תשמע את הדברים בעצמך. אחר כך תבדוק אם אתה רוצה ללמוד. נבהלתי ואמרתי מה זאת אומרת, ברור שאני רוצה ללמוד. הוא חייך ואמר אם היית רוצה היית לומד.

בסוף הכול התגלגל ויצא ככה ששמעתי בקולו ודיברתי הרבה עם הרב אוריה, חשבתי יותר פתאום מה וכמה אני רוצה ללמוד, וגיליתי רצון חדש והחכמתי.

אחר כך סיפרתי לנתנאל שכואב לי כמה אלעזר ומאור ויהודה לומדים, עד אמצע הלילה ומלפני שחרית, ומה אתי. והוא סיפר לי על המדידה שהאדם מודד את עצמו לפי סכום החסרונות, ועל נפש בריאה שמודדת לפי סכום מה שכבר יש, והביא לי דוגמה מספר 'אומנות האהבה' לאריך פרום ומ'צימאון לא-ל חי' של הרב זצ"ל וממחקר חדש שהתפרסם בהרצאה של טד, ואמר לי כל יום ללמוד שעה אחת רציני את מה שאני הכי אוהב ולנשום אחריה עמוק ולומר תודה נהניתי ללמוד, וכך למדתי לאהוב ללמוד.

עוד הייתי עצוב בשיעור א' וב' והייתי ניגש אליו ומספר לו, תמיד הוא היה מקשיב לי טוב ובסוף מדבר, וכשהיה מדבר האוזניים שלי היו נפתחות והעיניים שלי היו מתמלאות מהאור ששייך לבני אדם שיש להם תקווה להתאמץ ולהגיע לסוף, והייתי מתאמץ ומגיע, ואז גם האיר בעיניים שלי אור של זכייה בדבר כמו תחרות או צל"ש.

בסוף סיימתי שיעור ב' ונגמר ההסדר אחרי צבא של נתנאל, קניתי לו ספר של מלאני קליין שהוא עוד לא קרא ובחברותא הקטנה של פעם בשבוע עשינו סיום על איש האמונה הבודד. כתבתי לו פתק תודה שעשית אותי שמח.

ליוויתי אותו במבט כשהוא יצא מהישיבה פעם אחרונה. הוא הסתכל עליי וחייך. החושך בעיניים שלו התחלף רגע בהבזק מאיר, ואז חזר וכבה והוא הסתובב ויצא.

תגובות: עוז סימינובסקי בפייסבוק

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם