ריקה

9 story

רֵעות גורן

לא נעים לומר, אבל תמיד חשבתי לעצמי שאני לא מתפלאת שֶריקה עוד לא מצאה חתן. אני עצמי התחתנתי בת שלושים ושתיים, אי אפשר לחשוד בי שאינני מכירה את כאבי הרווקות ומה שהם גורמים, אבל ריקה הייתה בחורה כל כך מרירה, שהייתי מתפלאת אם מישהו כן היה מעוניין בה.

היא הסתירה בקנאות את גילה, אבל ברור לי שהייתה כבר בת יותר משלושים וחמש. תמיד מרירה, תמיד צינית, תמיד רואה את הצד הרע של כל דבר. לא יודעת מה גרם לְמה: האופי הזה לָרווקות, או הרווקות לאופי הזה. היא עבדה במקצוע מכובד, אבל איכשהו גם הוא לא הוסיף לה נקודות אצלי. אולי כי תמיד הזכירה בבוז את האנשים שעבדה אִתם, אולי כי אף פעם לא ניסתה להסתיר שיש לה כסף.

באיזשהו שלב היא סיפרה לנו שקנתה בית. "אני לא מתכוונת לחכות", אמרה, "עד שאיזה טמבל יחליט שהוא רוצה סוף סוף להתחתן". היא לא הפסיקה להיפגש, כמובן, ורצתה למצוא בן זוג, אבל הסבירה שזה שכל הגברים טיפשים לא אמור לגרום לה לזרוק את הכסף שלה על שכירות כל כך הרבה שנים. לא הפריעה לי עצם קניית הבית, זה היה נראה לי דווקא די הגיוני, אלא הטון המריר המתריס שליווה את הדברים. היא לא שידרה שיקול כלכלי, אלא ניסיון להוכיח שעולמה אינו תלוי בשום גבר. כאילו תלתה מעליה שלט: לא צריכה אף אחד! מסתדרת מצוין גם לבד.

ריחמתי עליה.

הייתי מנסה לפעמים לדבר אִתה בחמימות ולנסות להמס טיפה, אבל היא נשארה מרוחקת עד סוף השנה. אף פעם לא התחברה אלינו באמת, משתתפות הקורס לפסיכולוגיה על פי הקבלה. כשישבנו בקפיטריה בהפסקות היא לא הצטרפה אלינו, וכשארגנו ערב גיבוש היא אמרה בגיחוך שמה הטעם, ממילא בסוף השנה ניפרד, ונראה אם מישהי בכלל תשמור פה על קשר עם מישהי.

בסוף השנה אכן נפרדנו. ואני מוכרחה להודות שהיא צדקה – לא נשארתי בקשר עם אף אחת. מדי פעם, כשנפגשתי עם בחור מבוגר ממני וזה לא התאים, הייתי נזכרת בה ושואלת את עצמי אם לנסות להציע לו אותה. תמיד הייתי מחליטה שלא. לא הצלחתי לחשוב על אף אחד שירצה להתחתן עם גוש כזה של מרירות. וזה לא שמישהו היה עלול ליפול ברשתה בשל חיצוניותה, סליחה שאני אומרת את זה. היו לה שפתיים דקות, עיניים חיוורות, ואף שהייתה מקפידה על הופעה מטופחת, משהו בה כבר היה נראה זקן. מסכנה.

אחרי שנה התחתנתי ועברנו לגור ביישוב מרוחק, ליד הישיבה שבעלי לימד בה. הייתי שוכחת מריקה לגמרי, אולי בעצם כבר שכחתי ממנה, אבל יום אחד, חמש שנים אחרי, חזר יהושע הביתה ובפיו ידיעה מרעישה: נחום התארס!

הייתי באמצע לספור כוסות קמח לעוגה, והכוס שהנחתי בחבטה על השולחן נפלה על צדה ונשפכה. נחום היה המדריך הנערץ של הישיבה. הוא הדריך אפילו את בעלי, לפני עשרים שנה, והמשיך כל השנים להיות מדריך ומנהל הפנימייה. כולם אהבו והעריכו את הבחור העליז והטוב הזה. רק לפני כחודש כאבנו את יום הולדתו הארבעים וחמישה.

"מזל טוב!" מחאתי כפיים מקומחות, מתעלמת מהענן הלבנבן שהתעופף לו. "ברוך ה'! עם מי?" "איזו אחת, ריקה גרוסמן", יהושע גלגל את השם המוכר הזה בשלווה. "ריקה גרוסמן?!" על הכיסא שהתיישבתי עליו עמדה שקית הקמח הפתוחה, אבל הייתי כל כך נדהמת שלא הרגשתי בכלל בענן הקמח הנוסף שכיסה אותי. "ריקה? מרעננה?!" "אני מבין שאת מכירה אותה", בעלי צחק, מנער מהמטפחת שלי אבקה לבנה. "למה את כל כך המומה?" לא עניתי. "ריקה גרוסמן?!" שאלתי שוב, בטוחה שפשוט לא שמעתי טוב. נחום, החייכן התמידי שרואה תמיד רק טוב, וריקה?!

"טוב, אני מעדיף לא לשמוע למה את מופתעת", התעשת יהושע. "נחום נראה בעננים, וזה מה שחשוב. אולי הריקה הזו השתנתה מאז שהכרתן".

ההזדמנות לבחון את ההשערה הזו הגיעה מהר. נחום התקשר וסיפר שהם רוצים להיות יחד בשבת, ושאל אם ריקה תוכל לישון אצלנו. הוא שמע מיהושע שאנחנו מכירות. קפצתי על ההזדמנות והודעתי שהתשלום יהיה התארחות שלהם לסעודה אחת. הצטערתי שהוא לא התקשר ביום שישי – המתח שלי היה מתקצר...

שעה לפני שבת הם דפקו בדלת. קפצתי לפתוח. בפתח עמדה אותה ריקה בדיוק. לא הִצעירה ולא הזקינה. היא חייכה את חיוכה הלא לבבי והושיטה יד. "נחום אמר לי שאנחנו מכירות", אמרה, "אבל אני ממש לא זוכרת אותך. איפה אמרת שנפגשנו?" ההמשך לא היה הרבה יותר טוב. כששאלה אם כאן תישן היה נדמה לי ששמעתי בקולה פליאה על החדרון הקטן, וכשסיפרה על תלאות הדרך לא חמק ממני הטון המאשים שלה. אותנו שבאנו לגור כאן? את אגד? את נחום?

בשולחן שבת האווירה הייתה הרבה יותר משוחררת וחמימה. טוב, נחום היה אתנו. הילדים נתלו עליו כמו תמיד, אבל תשומת הלב שלו אליהם הייתה פחותה. "נו, מה אתם אומרים על המציאה שלי?" שאל בפתיחות הרגילה שלו, ושלח אל ריקה חיוך חם, מעריץ אולי.

"אני כבר מכירה אותה", התפעלתי מהדרך האלגנטית שמצאתי להתחמק, "ספר לנו אתה על המציאה שלך".

"הו, זאת לא בעיה", הוא צהל, "כולם הרי רואים". ריקה חייכה בחוסר נעימות וניסתה להסות אותו, אבל הוא המשיך. "היא חכמה מאוד, יותר ממני (טוב, זה ידעתי). היא אמתית עד השורש – ישרה, דייקנית, לא מזייפת, לא מייפה (אני קראתי לזה דוגריות מרירה...). היא גומלת חסדים גדולה, גם בהתנדבות וגם בתרומות (וואלה, זה חדש לי. כלומר, היא סיפרה משהו על התנדבות, אבל הרושם שנוצר אצלי הוא שהיא רק סובלת מזה). כל המשפחה שלה מאוהבת בה, כי אין דודה מסורה כמ..." "נחום, זה יספיק", ריקה ממש קטעה אותו. היא הייתה קצת אדומה. ופתאום היא נראתה לי גם, איך אסביר זאת, חיה יותר. "טוב, טוב, סליחה", הוא צחק. "היא פשוט גם צנועה", הסביר לכיווננו. ומיד, באומנותו המיוחדת להפיג מתח, פרץ ב"מנוחה ושמחה" עליז.

בחנתי את ריקה מהצד כל השבת. היא עדיין הייתה מרוחקת כזו, וגם צינית פה ושם, אבל בכל זאת זיהיתי אצלה משהו רגוע יותר, ולא נדף ממנה קור.

הפעם הבאה שפגשתי אותה הייתה בליל ט"ו באב. זה היה כשבועיים לפני החתונה שלהם. נסעתי לערב המחוללות בשילה, והופתעתי מאוד לראותה שם. ריקה? הסתכלתי עליה שוב כדי להיות בטוחה שזיהיתי: היא הייתה פשוט יפה. בדקתי אם זה בזכות איזו תאורה מיוחדת, או שהיא התאפרה איפור מוצלח מתמיד, אבל נאלצתי להודות שזה משהו אחר. היא פשוט זהרה. העיניים האירו, המרירות נעלמה, היה בה אפילו קצת רוך.

עמדתי ובהיתי בה. בצדדים היו תלויים בגדול ציטוטים על ט"ו באב. "מכוערות שבהן מה היו אומרות? קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים". זכרתי היטב את ההסבר ששמעתי פעם: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.

לא יכולתי להסיר את עיניי ממנה. בת ישראל נאה שהרווקות ניוולה. איך נחום ידע את זה?

נראה לי שהייתי עומדת שם בוהה עד סוף הערב, לולי ניגשה אליי פתאום ריקה בכבודה ובעצמה. "מה, לא בא לך לרקוד? האמת, גם אני לא הגעתי אף שנה. היה נראה לי קצת מטופש כל העסק הזה. אבל השנה אמרתי לעצמי: בואי תנסי, חזרות לחתונה..." ובחיוך משכה אותי לתוך המעגל.

בתוך רגע מצאתי עצמי מחוללת בתוך המון רוקד של בנות ישראל נאות.

 

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם