עֲרָבָה

 11 story arava

רעות גורן

מי קורא לבת שלו ערבה?! איזה שם גרוע זה. ועוד כשלתאומה שלה קוראים הדס.

מה ההורים שלי חשבו, שלא יקרה מה שקרה בסוף – שהדס תהיה מוכשרת ויפה וחברותית וחכמה, ואני... אני אהיה סתם ערבה. אפרורית, חסרת כישרונות, משעממת. פשוטה כזו, ללא טעם וללא ריח. ועוד יצא שאני רזה וגבוהה, אז איכשהו הולכת תמיד כפופה טיפה. שלא יטעו, חלילה, עם לולב או הדס. סתם כפופה. סתם ערבה בוכייה.

טוב, נניח שההורים שלי לא הכירו את הדימויים של הערבה בארבעת המינים. גם את הביטוי ערבה חבוטה הם לא הכירו?!

בגיל 13 נסעתי בסודי-סודות למשרד הפנים וביקשתי לשנות את השם שלי, אבל הודיעו לי שם שהחוק מרשה רק לבגירים לשנות את שמם.

אחי הגדול, המדריכה בבני עקיבא, המורה בכיתה י' וכל מי ששמע את תלונותיי ידע תמיד להסביר לי בטוב טעם שארבעת המינים ללא ערבה אינם כשרים לנטילה, ושמשום כך אני חשובה לא פחות מהאתרוג או מהלולב. תודה רבה. גם הבורסקאי חשוב מאוד בתפקודה של עיר, ובכל זאת חז"ל אמרו שעדיף להיות מוכר בשׂמים. לא רוצה להיות ערבה!

בגיל 18 ויום התייצבתי שוב במשרד הפנים. בחרתי לי את השם ספיר, ניגוד מוחלט לערבה האומללה. אבן חן זוהרת. משהו יפה ומוצלח, מעורר כבוד, מפיץ אור – זה מה שרציתי להיות. ההורים שלי, כמובן, לא התלהבו, מהסבים והדודות לא היה שום סיכוי לעקור את 'ערבה', אבל החברות מהאולפנא עשו מאמצים לסגל לעצמן את השם החדש, ובדירת השירות כבר לא הכירו את השם הקודם שלי.

חודש אחרי תחילת השנה הגיעה סוף סוף בת השירות הרביעית שכל כך חיכינו לה. אני הייתי בדירה כשהיא הגיעה. חבל, אם אלונה או רותי היו פה הייתה לה קבלת פנים מוצלחת יותר. אני לא טובה כל כך ביחסי אנוש. איכשהו השם החדש לא הוסיף לי כישורים נוצצים יותר משהיו לי.

"חֶלְבְּנָה... שם של בושם, נכון?" ניסיתי לגלגל את השם הלא מוכר על לשוני. "שם של לא-בושם", צחקה חלבנה, "זה המרכיב היחידי בקטורת שיש לו ריח רע". חֶלְבְּנָה הסתכלה על המטבח ושאלה אותי איפה היא ישנה, אבל אני רק שאלתי אותה: "איך ההורים שלך יכלו?! איך את יכולה?"

בכל אופן, רק אני הייתי בדירה, וניסיתי לעשות כמיטב יכולתי. "הי, אני ספיר", חייכתי אליה. "חיכינו לך מאוד". החדשה חייכה חיוך רחב עוד יותר, נטול כל חשש או ביישנות. "גם אני חיכיתי ממש להכיר אתכן! אני חֶלְבְּנָה". "חֶלְבְּנָה... שם מיוחד. שם של בושם, נכון?" ניסיתי לגלגל את השם הלא מוכר על לשוני. "שם של לא-בושם", צחקה חלבנה, סוחבת פנימה את התיקים שלה וסוקרת את הדירה, "זה המרכיב היחידי בקטורת שיש לו ריח רע".

מה?!

חֶלְבְּנָה הסתכלה על המטבח ושאלה אותי איפה היא ישנה, אבל אני רק שאלתי אותה: "איך ההורים שלך יכלו?! איך את יכולה?"

היא הסתכלה עליי מבולבלת. "על מה את מדברת?" "על השם שלך!" השוק שלי השכיח ממני את כל הנימוסים שלי. "שם של משהו עם ריח רע!"

חלבנה צחקה וצנחה על הספה. "וואו, לקחת את זה קשה. נראה שאפילו אין לי סיכוי לכוס מים קרים לפני שנדבר על זה".

התיישבתי לידה בלי לקלוט אפילו את רמיזת המים. "לי קראו פעם ערבה. בלי טעם ובלי ריח – אבל לפחות לא ריח רע! לא חשבתי שיכול להיות משהו גרוע יותר. מה, לא אכפת לך בכלל שזה השם שלך?"

היא הרצינה. "פעם היה לי אכפת מאוד", סיפרה. "בתור ילדה שמחתי שאני אחד מסממני הקטורת, אבל כשלמדתי איזה סממן זה, היה לי קשה, קשה מאוד. תודה רבה שהקטורת אינה כשרה בלעדיי, למה אני חייבת להיות הריח הרע?" נו? הייתי מתוחה כולי, שמעתי את עצמי בדבריה. "אבל אז, כשהייתי בכיתה ט', איזו מורה שלי אמרה לי משהו שהאיר לי הכול מחדש. היא אמרה שבטח לא נעים לי לחשוב על החלבנה כמשהו בעל ריח רע, אבל שאנסה לחשוב מה מיוחד בה. למה ה' ציווה להוסיף אותה לקטורת. מה היא נותנת לה ששום סממן אחר אינו נותן". "מה זאת אומרת?" הייתי כעוסה וחסרת סבלנות, "היא נותנת ריח רע!" "נכון", חלבנה לא נבהלה "אבל מה עוד? הרי בסופו של דבר לקטורת יש ריח נהדר. במה החלבנה תורמת לכך? התחלתי לחשוב, ואמרתי לעצמי שבטח יש בחלבנה עוצמה מיוחדת. הריח החזק שלה, החומר שלה, לא יודעת מה, מעורר את הריחות הטובים של כל הבשמים האחרים. כמו מלח, שאפילו שהוא מלוח, מתבלים בו כל דבר, לפעמים אפילו עוגות, כי הוא מעורר את כל הטעמים האחרים. בחלבנה יש משהו מיוחד, זה בטוח. אפילו אם ה' אמר להוסיף אותה רק כדי לסמן שגם את הרשעים מצרפים לקהל – אז צריך להבין מה הרשעים נותנים לקהל. אולי זה כמו שחילונים מביאים איתם רוח חדשה ורעננה? אולי זה משהו שמאחד את כל הבשמים האחרים? נכון, לא נעים להיות הריח הרע, לא מומלץ להיות דווקא הבורסקאי, אבל אם כבר נבחרת להיות – גם לך יש תפקיד חשוב מאוד. תפקיד שאף אחד אחר לא יכול לעשות טוב כמוך. בעצם, לא יכול לעשות בכלל".

ישבתי על הספה בדממה. אז גם לערבה יש משהו מיוחד? משהו מיוחד חיובי? חלבנה תפסה יוזמה וקמה להדליק את האור וגם לבדוק אם יש במקרר מים קרים. אולי ענווה? אולי רכות? גמישות? אולי איזה סוג של מסירות נפש להיחבט כך על הרצפה? אולי משהו אופטימי, שאף על פי שהוא קמל כל כמה ימים, הוא בעצם מכריח אותנו בכך להתחדש בערבה חדשה?

חלבנה כנראה לא גילתה את המתג שמסתתר מאחורי התיקים התלויים בכניסה, כי מצאתי את עצמי יושבת בחושך מוחלט. הלחיים שלי רטובות? שמעתי אותה מקרקשת בכלים במטבח. מה היא עושה שם? הזדקפתי וקמתי. כשנעמדתי, גיליתי שהגב שלי, כרגיל, לא מצליח להישאר זקוף. לשנייה הרגשתי שוב דפוקה, אבל אז חייכתי לעצמי, הזדקפתי שוב, והלכתי לחפש את חלבנה. מהר, לפני שתוסיף לנו מלח בכל התבשילים במטבח.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם