לאריה יש אף פחוס

 12 story
 

שמואל טבח

לאריה יש אף פחוס, טיפה ורדרד. עיניים חולמניות, ורעמה זהובה ומרהיבה לראשו. "רעמה?" אתם תוהים לעצמכם, "לא יפה לכנות בשמות את השער הארוך של אנשים שיש להם נפש גדולה מכדי להיכנס למסגרות הצרות האלו של תספורת". אך זה כלל לא מפתיע שלאריה יש רעמה. שכן אריה הוא אה, נו, אריה הוא אריה. לביא. ליש. מלך החיות. ולאחד כזה בדרך כלל יש רעמה. בדיוק כמו שיש לו ארבע רגליים עם טפרים חדים ופרווה ומלתעות וזנב. כי ככה זה כשאתה אריה. מה שבאמת מפתיע זה שלאריה יש גם משקפיים. ולמה יש לו משקפיים אתם שואלים? כי אריה הוא לא אריה רגיל. אריה הוא אריה משכיל, אינטליגנט של ממש.

אריה יודע הכול; שבע הדרכים היעילות ביותר ללכוד כל חיה, כיצד להפיק שאגה אדירה כך שיזועו עצי היער ת"ק על ת"ק תיק תק, ואפילו כיצד עוברים ממצב ישנוני ומתמתח לאור קרני השמש באחו לריצה בשיא הכוח בעקבות ארוחת הצהריים. אינטליגנט, כמו שהבטחנו. הייתה רק בעיה אחת קטנטנה. הוא ידע את כל זה רק בתאוריה. ואתם מבינים, בתאוריה, בפועל זה בדיוק כמו בתאוריה. הבעיה היא שבפועל זה לא כמו בתאוריה...

בבית הספר הפנימייתי "אפוטרופוס לאריות" ע"ש מופאסה, האקדמיה לאריות צעירים, אריה היה תלמיד די טוב. בדרך כלל הוא הכין את שיעורי הבית (אלא אם כן הפומבה שלו אכל לו אותם), הגיע כמעט לכל השיעורים (למעוטי חלק מאלו שהיו בבוקר) והיה מקשיב ומשתתף בכולם. החל משיעור לביא-בלביאים ראשולים ואחרולים, עבור ב"ארי שבחבורה" - כיצד לחבול כל חבורה, וכלה ב"בגוב יהיה טוב" - כיצד לצאת מגוב האריות. המורים אהבו את אריה. את חיוכו חושף השיניים ואת רעמתו המתנפנפת, את שקידתו ואת ידיעותיו הנרחבות. זה התבטא בציוניו. אך כדי לקבל תעודת אריה, המציינת שסיים את לימודי האריות בהצטיינות והוא כבר "מלך אריות" מן המניין, אריה היה צריך לעבור גם מבחן מעשי.

רוץ! צעק עליו הבוחן. אריה ניתר ממקומו והתחיל למהר בעקבות המטרה שלו, איילה עסיסית למראה במשקל ממוצע, מניע רגליו במהירות וחובט כפותיו באדמה בחוזקה. היא הרימה את ראשה והסתכלה לכיוונו בבהלה. הוא התקרב במהירות והיא פצחה בריצת אמוק להימלט על נפשה. הוא זינק לעבר גרונה אך בשנייה האחרונה היא חמקה מבין טפריו. המצב חמור, זו כבר האיילה השלישית שלו היום.

שאג! שאג עליו הבוחן. אריה לקח אוויר ופתח את מלתעותיו האדירות. אף קול לא יצא. ציפור קטנה נחתה בין שיניו והחלה לנקר שאריות אוכל. אריה חשב לתפוס לפחות אותה, סגר את פיו בנקישה והיא התעופפה משם בצווחות.

אתה לוזר! ירק עליו מנהל בית הספר הפנימייתי "אפוטרופוס לאריות" ע"ש מופאסה, בפגישה שהתרחשה במשרדו. "כזה לא יוצלח בחיים שלי לא ראיתי! הצלחת להפיל לכל הכיתה את המגן, אין לך בושה?! אתה לא אריה אתה, אתה חתול!" אריה לא ידע היכן לקבור את עצמו. כל שערות שפמו רטטו והוא חשש שכל רגע יפרוץ בבכי. אריה הפנה למנהל את זנבו ופצח בדהירה אל היער, אל מעבר לו, אל מקום שלא יכירו אותו.

ומאז, אריה מסתובב בכיכר החתולות, מנסה לתפוס שאריות אוכל, אך גם בזה הוא לא משהו, שהרי הוא לא חתולה. ומדי פעם הוא חולם ומפנטז שיום יבוא ויהיה כמו דוד שלו, אריה ספרן בספרייה העירונית.

אריה הולך ונחלש מיום ליום. הוא לא אוכל מספיק. בעצם, הוא לא זוכר מתי בפעם האחרונה הוא הכניס מזון אל פיו. אולי לפני שבוע, אולי יותר. שלא לדבר על בשר רך ועסיסי, רק המחשבה על כך עושה אותו רעב, אם אפשר בכלל להיות רעב יותר ממה שהוא כעת.

מה זה שם? הוא מדמיין? זה מטוס? זה ציפור? לא! זו איילה צעירה ועסיסית במרחק סביר! אריה יודע שאת ההזדמנות הזו הוא לא יפספס. הוא דורך את גופו ושולף את טפריו ופוצח בריצה אדירה לכיוונה. בכל הכוח! הוא יודע, זהו הסיכוי היחיד שלו לשרוד. זינוק אחרון ו...

אריה צנח על הרצפה באפס כוחות. זהו, אמר לעצמו, אין לו סיכוי. כנראה הוא באמת לוזר, אפס עגול ויפה. חתלתול רחוב מסכן שאין לו מקום בעולם של אריות. כעת לא נותר לו מה לעשות מלבד לשכב על הרצפה, לעצום עיניים, ולחכות למותו האיטי ברעב. עצוב, בודד, מסכן, עזוב, ומיותם.

לפתע, אריה חש רחש במרחק מה. חושיו כבר קצת מעורפלים וקשה לסמוך עליהם. הוא פתח אט אט את עפעפיו וראה מולו, במרחק שאריה בגילו אמור להשיג, איילה גדולה ועסיסית. אולי הפעם, עלתה מחשבה קטנה ואמיצה בראשו, אך הוא גירש אותה בהינף כפה. אין סיכוי, בשביל מה להתאמץ לחינם? אריה עצם את עיניו והתעלם מהטרף.

ולפתע, אריה הוכה בסנוורים. הוא פקח את עיניו וראה את דמות דיוקנו של אביו עולה לפניו בשמיים. "אריה!" קול הרעים לכיוונו.

שתיקה רועמת בישרה שאריה לא ידע כיצד להגיב.

"אריה!" שאג הקול.

"אה, הנני?"

הקול התעלם מדלות התגובה והמשיך, "בני! שכחת מי אתה! שכחת מה אתה! וכך, גם שכחת את אביך שבשמיים!"

הערפל התפוגג, ואריה מצמץ פעמיים. האיילה עוד שם, אוכלת לה בנחת שאריות של דוריטוס חריף מתוק. אריה זינק זינוק כביר ממקומו. בריצה אדירה כצבי הוא פתח במרדף. קל כנשר הוא עט והתקרב אל ארוחת הערב שלו, ובעזות שלא הייתה מביישת שום נמר הוא זינק אל טרפו וביתר אותו לשניים.

בלילה, כשבטנו תפוחה וכשהוא מעכל את מאורעות היום (תרתי משמע), אריה הרגיש שעולה לו, לא נעים לומר, גרעפס. הוא פתח את פיו, ולפתע יצאה שאגה אדירה, שזעזעה את כל היער ת"ק על ת"ק תיק תק. עכשיו כבר כולם יודעים. אריה לא סתם אריה חכם עם משקפיים. אריה מתגבר כארי.

שנזכה למצוא את האריה שבתוכנו.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם