אייס קפה

 m 7 story

אריאל פייגלין

מה כבר גבר רוצה בחיים? כסף, כבוד, משפחה, ואם אפשר גם כוס קפה עם זה אז בכלל טוב. שחור. קטן. עומר היה גבר רגיל לחלוטין, משעמם אפילו, וגם הדרישות שלו מהחיים היו סטנדרטיות, אם כי ייתכן שהיה מחליף את הקפה השחור באייס קפה. גדול. אלו שעולים שמונה שקלים בקופיקס, לא הפושטים של החמישה שקלים. אבל זהו בערך.

מה כבר אישה רוצה בחיים? טוב, נשאיר את זה פתוח. כלומר, בואו... אם הייתי יודע את התשובה לשאלה הזאת, היו לי דברים מוצלחים יותר לעשות בחמישי בערב מאשר לכתוב סיפורים... (וכבר אמרו רבותינו, לו ידעתיו הייתיו. והבן).

אני לא יודע מהם הקריטריונים לבחורה סטנדרטית, או אם יש כאלו בכלל, אבל אני די בטוח שאם יש, ענבר עומדת בהם. נכון, היא לא לומדת חינוך מיוחד, ונכון, היא לא משתפת בפייסבוק הגרלות של 'שדה בר', אבל חוץ מזה היא בחורה סטנדרטית. נראה לי.

*

השבוע שעבר התחיל כמו כל שבוע רגיל, כלומר, היה יום ראשון, והיה בוקר, והיה מבאס. אבל מה שטוב בבוקר, זה שבדרך כלל הוא נגמר עד הצהריים. וגם ביום ראשון ההוא, כמו ברבים לפניו, הבוקר נגמר והגיעו הצהריים. צהריים, ראשון, וחם, ובאר שבע, ומזיע, ותחנה מרכזית, ובאסה, וחצי שעה המתנה.

ענבר יצאה מהמתחם הממוזג של התחנה, אוחזת ביד אחת את הארנק שלה, וביד השנייה כוס אייס קפה. גדול. אלו שעולים שמונה שקלים בקופיקס, לא הפושטים של החמישה. היא כבר הייתה בדרך לתחנת רכבת, כשקלטה בזווית העין ניידת תרומת דם. "נו, שוין" (ככה אומרים ביידיש "שיא המה רבו"), חשבה לעצמה, "יש לי מספיק זמן".

אחרי כמה דקות, טופס אחד מעצבן, השאלה הבלתי נמנעת על "האם ביקרת בתשלום את קרויצפלד יעקב בשלושת החודשים האחרונים ו/או בשנת 1994?" ומחט, ענבר מצאה עצמה שוכבת בכיסא הכחול הזה, משחקת עם כדור גומי צהוב מרוט ודהוי ביד שמאל. תוהה לעצמה אם גם עליה רואים שהיא מרוטה ודהויה, או שכלפי חוץ היא נראית כרגיל.

השבת הייתה סיוט, ענבר רק התפללה שתגמר. כבר אין לה כוח. אין לה כוח לדיבורים של אימא, או למבטים והשתיקות הרועמות של אבא. פשוט נגמר לה הכוח. לא שהיום היה יותר טוב, יש לה היום יום הולדת, והיא כבר יודעת שלא יקרה שום דבר מרגש. ההבדל היחיד בין היום לכל הימי ראשון הקודמים, זה שהיא פינקה את עצמה באייס קפה גדול הפעם.

"מעניין שהדם שלי עוד זורם", הרהרה לעצמה בקדרות, בעודה מביטה בצינורות המלאים נוזל אדמדם, "הייתי בטוחה שהלב כבר מזמן לא עובד". ללחוץ ולשחרר, לכווצ'ץ' ולהרפות, את הכדור, את הלב. מזמזמת עם קולו של חנן בן ארי שמתנגן באוזניות, ששר איך "פעם, היה טעם, היה ריח בפירות".

*

עומר בדיוק יצא מתחנת הרכבת, מבואס כי צהריים, וראשון, וחם, ובאר שבע. זה השקר הגדול ביותר ברכבת (וגם הסיבה שאני אישית אדם של אוטובוסים), רכבת לא נותנת לך זמן להתכונן, זמן להתרגל לרעיון. אתה עולה וטוב לך, אתה יורד ובום – באר שבע.

בדרך הוא פגש חבר מהצבא, וההוא בלי להתבלבל טפח לו על השכם ושאל אותו "נו, עומר, כבר יש לך בחורה? (ככה חילוני אומר משפחה). ועומר? עומר הסמיק וניסה להגיד ש"תראה, אני לא בדיוק מחפש", אבל ההוא כבר המשיך, הותיר את עומר עם המחשבות, והבאסה, ויום ראשון.

עומר דווקא כמעט ענה לו, אבל רק כמעט. לרוב, כשעומר עושה חשבון נפש עם עצמו, המילה החוזרת היא 'כמעט', אבל הוא כבר כמעט לא עושה. כבר נמאס לו. הוא כמעט יצא למ"כים, כמעט היה מצטיין מאו"ג, כמעט קיבל ציון טוב בפסיכומטרי, כמעט יצא לרוץ אתמול, כמעט התחיל עם הבחורה החמודה ההיא שחייכה אליו באירוסין של אבשלום, כמעט. וזה רק הדברים שעומר מודע אליהם, כי הרי מה הם חיינו אם לא מגוון של אפשרויות מוחמצות?

הוא כבר כמעט הגיע לתחנה המרכזית, לכניסה הצדדית שם, ליד הקופיקס, כשהחליט לתרום דם. מדי פעם הוא משתדל לעצור בניידת שחונה קבוע ליד הרכבת. כבר הרבה זמן לא תרם, ותמיד צריכים מנות דם, אז שלפחות למישהו יצא משהו מועיל מהיום הזה.

עומר מילא את הטפסים, מסמן וי כבר מתוך הרגל, לא טורח לקרוא את השאלות. חוץ מזו על קרויצפלד יעקב, היא תמיד מצחיקה אותו משום מה, מכניסה ממד אנושי ברשימת השאלות המכנית.

לפעמים עומר מרגיש שזה כל מה שחסר לו, קצת ממד אנושי. כאילו, הוא עושה את המסלול הרגיל, ובסך הכל נהנה מהחיים, אבל לפעמים מרגיש קצת יבש, מכני. כלומר, הוא אוהב את השגרה שלו, ומדי פעם הוא גם עושה דברים מיוחדים כמו לתרום דם, אבל עדיין, זה לא זה.

עומר נכנס והתיישב בכיסא השמאלי, יצא לו כבר לחלוק רגעים אינטימיים של תרומת דם עם שלל אנשים, הוא תהה לעצמו אם היום יהיה מעניין.

אך בכיסא הימני היה רק ניחוח קלוש של לבנדר, וכוס אייס קפה. גדולה. ריקה.

לתגובות, מחשבות ועוד סיפורים, חפשו בפייסבוק "אריאל פייגלין"

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
בגרות באחדות

  איתמר סג"ל במאמר

יש גם דרך אחרת

  האמא שכתבה לנו מאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם