הילד לא לומד לבגרות

 2 shut
 
שאלה: הבן שלנו בכיתה י"א, ולפי התעודה במחצית הראשונה הוא לא ממש במצב מזהיר לקראת הבגרויות הראשונות. אנחנו לא רוצים ללחוץ, אבל לפי מה שאנחנו מכירים אותו חבל לנו שהוא יפספס ציונים סבירים שהיה יכול להשיג בעוד קצת מאמץ. הוא בגדול רוצה בכך, אבל נראה שהוא קצת מיואש מהיכולת שלו לתפוס את עצמו בחודשים שנותרו. מה לדעתכם נכון לנו כהורים לעשות?

מתי וכסלר, מייסד מכללת 'כוונה' ומומחה להתפתחות אישית על פי מקורות יהודיים

מה שאנחנו חווים בעולם הפנימי הוא לפעמים ההפך הגמור ממה שאכן קורה. האדם שמתפרץ עלינו אחרי שעקפנו אותו בתור ובכביש מסביר לנו "הפעם עברתם את הגבול", ללמדנו שהוא התאפק כל היום מלהתפרץ, ורק אנחנו העלינו לו את הסעיף. בחוויית החיים שלו הוא ממש מאופק לעומת מה שהיה יכול להיות.

לעיתים קרובות גם אנחנו כהורים נמצאים במצב דומה. אנחנו יודעים שלא יעבוד להלחיץ את הילד, מנסים להתאפק יום אחרי יום ולא לומר את כל מה שאנחנו חושבים. מבחינתנו, ההורים, אם זרקנו הערה או שתיים ביום מתוך מאה שרצינו, אנחנו ממש בסדר. רק שהילד מרגיש את כל ההערות שרצינו לומר באותן שתיים שאמרנו.

זה קורה לא מעט בענייני לימודים. ההורים מנסים לבוא בגישה חיובית, לתת לילד זמן ולעודד אותו, ומצליחים להישאר רגועים עד לרגעי המבחן. הבגרויות מגיעות, ואיך שהתכשיט מתנהג, בגרות לא תהיה לו או שהציון יהיה בינוני לעומת מה שהוא מסוגל.

אולי עכשיו מחובתנו לדחוק בו? האם זו לא חובתנו לסייע לו להצליח בבגרות?

המקור לתסכולים האלה הוא שאנחנו מנסים להתגבר על עצמנו כהורים ולא להלחיץ, להשאיר לילד מרחב. אבל התגברות על עצמנו היא כמו לחיצה על קפיץ: אנחנו לא פותרים את הבעיה שלנו אלא סוגרים אותה בפנים, וברגע של חולשה היא קופצת החוצה.

מצד אחד כהורים אחראים אנחנו רוצים לשנות ולהשפיע, ומצד אחר להשאיר לילד מרחב משלו. האם אפשר להכיל את שני ההפכים, להיות משפיעים ולהשאיר אותו עצמאי?

התשובה נמצאת בהזזת האחריות שלנו כהורים מהבגרויות אל ההתמודדות של הילד עם הבגרויות. אם אני כאבא צריך לוודא שהילד שלי מצטיין, אני אחראי לציון באופן עקיף, ושם מתחילות הבעיות. לעומת זאת אם אני מבין שהציון הוא באחריות הילד ומקבל זאת, אני יכול לעבור לתפקיד האמיתי של הורה וללמד את הילד להתמודד עם הקשיים בחיים. כשאשתמש בכל אתגר לימודי או חברתי בחיים של הבן שלי לשיחה על החיים, על איך מתמודדים איתם, הילד לא ירגיש שכופים אותו אלא ישמח לקבל תמיכה וליווי מההורים, שמנוסים ממנו, ויהיה פתוח לשמוע את דעתם.

כשלילד יש חופש אמיתי לשוחח עם ההורים כי הוא אחראי לתוצאות המבחנים שלו, הוא ישמח לשתף בעולמו הפנימי ולקבל עזרה או לשמוע איך אבא התמודד עם אתגרים דומים. בעצם, אם נסתכל על חינוך הילדים בכלל, כשאנחנו מנסים לגרום להם להגיע מהר לתוצאה מסוימת אנחנו מתחילים לעשות טעויות. לעומת זאת כשאנחנו אומרים "יש לי כמה שנים לפתח את הכוחות שלו שילמד להצליח בחיים", אנחנו מרחיבים את הפרספקטיבה ומשחררים את הלחץ מהתוצאה. בסופו של דבר אם נשתמש בבגרות הקרובה כדי לעבוד עם הנער על מחשבות הייאוש שלו ואיך יוצאים מהן, בעתיד הוא יוכל להתמודד טוב יותר עם כל אתגר.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם